בתשובה לברקת, 31/05/08 19:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז לפעמים גם למעריצי-ניטשה (האיש היחיד ששנא את כל מעריציו) ברמתי, מותר לחקות אחרים, אם האחרים מסכימים איתם. ולעניננו: תל אביב אכן עושה מאמץ גדול מדי ומגוחך מדי להתחפש למנהטן! לכן גם ה"חתרנים" שלה מנסים להתחפש להרלם-ואלה, למרבה הצער, מצליחים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שאותה תגובה היא, סגנונית ותוכנית, חיקוי עלוב מצדך לסגנון הכתיבה מאיר ויזלטיר. __ ברקת, תוהה עד כמה צריך להיות מפורשת. כמובן שיש מקרים שבהם גם פטיש בראש לא עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם המקרים בהם שתיקה היא התגובה הראויה היחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי או לשמחתי, מעולם לא קראתי את כתביו של ויזלטיר. בעצם, קראתי ררק פעם-כשנאלצתי לקרוא סיפור שלו בבית הספר לכתיבה יוצרת. לשבחו ייאמר, שהוא מעדיף לאונן דווקא על אירופה הישנה והטובה, שבה היהודון ידע את מקומו: הלפלף המשכיל המסתתר מאחורי המשקפיים, בניגוד ויהודונאצי הישראלי המלוכלך, החזירי, העילג, וכל שאר הירקות האלה שהם לחם חוקם של פליטי וודסטוק למיניהם. לעניננו: את דעתי על ניו-ירקון עיצבתי ממראה עיניים בלבד. ולאור כל זאת אני מאחל לה עוד הרבה שנות חולדאי, לפחות משום שכל ה"צמרת הרוחנית" שלה" מתעבת אותו (בית היתר בזכות האופי הסינגפורי שלו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |