בתשובה לאלמון, 27/06/08 19:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"האם אתה מצפה מהגולש המשכיל הממוצע לדעת מיהו נחשון בן-עמינדב?" האמת, בעידן הגוגל, למה שזה בעצם ישנה? מספיק לי שיהיה ברור לקוראת הסבירה שיש כאן פריט ידע לדעת אותו, ושיהיה לה ברור מה אפשר להרוויח מלדעת אותו (לעניין הדיון הזה, מעט מאוד, וממילא ברור לה שהתגובה שלי היא הערה משועשעת וחסרת חשיבות). אם סקרנים מספיק, התשובה נמצאת בלחיצת כפתור. מצד שני, משום מה זה כן משנה. אם בזמן כתיבת התגובה הייתי יודע מה שאני יודע עכשיו, כנראה שהייתי עושה אותו דבר, אבל הייתי שוקל לתת קישור. לתת בעצמי את הקישור לא נותן שום דבר שהקורא לא יכול לעשות בעצמו, אבל אולי הוא משדר פחות התנשאות (הוא משדר האם אני מצפה מרוב הקוראים לדעת את פריט הטריוויה הזה.) אז מה לא ידעתי כשכתבתי את התגובה? מתברר שנפלתי קורבן להטיה התרבותית של התנועה הקיבוצית. בהגדה של פסח של התק"ם מופיע המדרש על הירידה לים סוף. ויתרה מזו, בקיבוץ אושה כנראה הקטע הזה נכנס בעריכה, שנה אחרי שנה, ונחרט בזכרוני כמשהו ברור כשמש. בשנים האחרונות אני קורא בפסח בהגדה המסורתית, ונתקל בדברים שיש שם ולא הכרתי; אבל מי יכול לשים לב לדברים שהכרתי ולא נמצאים שם? בעקבות התגובה שלך בדקתי והופתעתי לגלות שבהגדה המסורתית נחשון לא מוזכר בכלל. אם המתנוּשאים הסליחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפני עידן הגלישה -אמצע שנות ה-90 ואילך-ידיעה טריוויאלית נרחבת לא בהכרח הצביעה על רוחב אופקים. לא היו חסרים שוביניסטים בעלי ידע אנציקלופדי ותפישת עולם צרה שראו את הכל דרך מישקפיים בצבע מסויים. אגב, בקטע האחרון שלך הצגת יפה את ליבו של עניין הידע והשימוש בו: בזמן שאתה מכניס משהו בעריכה- אתה מוציא משהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא אמרתי שבאיזשהו עידן ידיעה טריוויאלית נרחבת הצביעה על רוחב אופקים. ברור שלא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, אבל למדו עליו בבתי הספר! זה בכלל לא נחשב בעיני "פריט טריוויה", לא יותר מאשר לדעת מדוע משה היה כבד פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמצאי את זה בשום מקום בתנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא את סיפור הקפיצה של נחשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזריזות של אנשים בחום הזה מדהימה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגדיר שום מקום. הכל שאלה של גודל הדילוגים, ידידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זו לא הייתה שאלה רטורית.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצת החרטומים נבחנה מסוכנותו של משה לפרעה, הניחו לידו קערת מרגליות נוצצות וקערת גחלים לוחשות, הושיט ידו למרגליות אך מלאך ה' הובילה אל הגחלים, חפן אחד והכניסו לפיו ונכווה. מדרש אגדה, לפי המורה חיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה למורה חיה, שהיתה המורה לעברית ומחנכת אמיתית, ותודה למורה נורית שראתה בהוראה שליחות והמשיכה מת-א עד לירוחם הרחוקה, (סוף שנות הששים) ואחרונה חביבה, הגברת זיו שידעה להבין גם ספר וגם תלמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהתמזל מזלך למורות טובות. מעורר קנאה ממש.:) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |