בתשובה לשירה, 30/06/08 17:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה של אנטילופה מבודחת, אמנם, אבל אפשר לפתח אותה למשהו יותר רציני. אני מציעה את הניסוי המחשבתי הבא: הציגי לו מקרה היפותטי, לפיו את עצמך גם כן יהודיה משיחית אדוקה, ואלוהים אומר *לך* להרוג את בנו, מול עיניו. כיוון שאלוהים איננו מחויב לתת סיבה לדרישה - הרי גם הוא לא היה מבקש סיבה כזאת - איך הוא היה מגיב/מרגיש לו היית עושה את המצווה עלייך ומסבירה לו שזה רצון האל? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל אני כבר די בדרך להחלטה סופית ואז כל הדברים האלה יהיו מאחורי. חוץ מזה אני כל הזמן רואה כמה שלדבר עם אנשים שלא מכירים את הבנאדם זה מסובך. יש את העניין של הדת עצמה ויש את האופי של הבנאדם. הוא מדבר הרבה וההיפותזות חייבות לבוא ממנו, השאלות חייבות לבוא מנו וכל הכיוונים של השיחה חייבים לבוא רק ממנו. אם אני אתחיל להגיד שבוא נחשוב רגע על מצב היףותטי ואנסה להמשיך הלאה הוא יקטע אותי ויגיד שאני שוקעת במחשבות שהן לא לעניין ושאדבר רק לעניין. דברים כאלה כבר קרו בשיחות איתו ונורא גרמו לי לחוסר בטחון ביכולת שלי להתמודד איתו. טוב, אבל כמו שאני אומרת, יכול להיות שכל זה כבר יהיה בקרוב מאחורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המצב הוא כפי שהבנתי אותו, אני מקווה מאוד שההחלטה תהיה נגדו. עם כל הכבוד לטוב לבו ומעלותיו הטרומיות האחרות, החיים אתו עלולים להיות כלא אחד גדול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |