בתשובה לערן בילינסקי, 14/12/03 0:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זילבר הוא מקור לא אכזב לנעבעכים. רק באותו מיני-אלבום משובח ("החברה להגנת הטבע") יש לפחות שלושה נעבעכים מתוך שישה שירים - דני, גיבורו של שיר הנושא; התמהוני, גיבורו של השיר באותו שם - והמיואשים מ-"הנה אנו המיואשים". דווקא הטיפוס מ-"אני שוכב לי על הגב" לא מקוטלג אצלי בהכרח כנעבעך, הוא רק בטלן. דומני שכדי להגדיר מישהו כנעבעך צריך להראות חוסר הצלחה או חוסר תאימות שלו לחברה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל, חבל, איזה מין מזל, יושב על הספסל ליד הסופרסל'' נשמע לי כמו סוג של חוסר הצלחה לאחר ש''אביה איש ידוע ומקובל בחברה, אולי יש לי סיכוי לקבל איזה מינוי''. כנראה שזה קצת תלוי איך מודדים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל באופן כללי, בשיריו של אריאל זילבר, המנגינה מרסנת את הנעבעכיות שהמילים מלבישות על הדמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, דני הוא בהחלט נעבעך. הטענה שלי לא היתה לגביו אלא לגבי זה ששוכב לו על הגב, מביט אל התקרה, רואה כיצד חולפים ימיו בבטלה גמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, התבלבלתי בשיר :) אני מסכים שהוא לא נעבעך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |