בתשובה לרון בן-יעקב, 16/12/01 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השוואת המוסר לאוננות: אני סתם מנסה להבין מדוע בחרת דווקא את הדימוי הזה. אני יושב עכשיו לבד בדירתי, חם לי, קולטריין ברקע, יש לידי חצי בקבוק הייניקן (חצי נשפך, אבל זה לא קשור), יש לי סיגריה ביד, וכל הדברים הפיזיים האלה גורמים לי להרגיש נהדר. האם הבחירה באוננות היא אסוציאציה פרטית או שיש לה משמעות שהחמצתי? הטענה שאני פועל באופן מוסרי בגלל שזה גורם לי להרגיש טוב מקובלת עלי. רק שאין לה קשר לדיון "מה הוא מעשה מוסרי" אלא לשאלה של הנעה מוסרית. כשאני קורא שוב את התגובה שלך עכשיו נדמה לי שאני מבין את הנקודה שאתה מנסה להסביר ואני לא הבנתי: למטריאליסט הכשל הנטורליסטי (הסקה מהמצוי לראוי) בכלל אינו רלוונטי כי הוא לא מניח שיש עולם של "ראוי". על כן, נוכל לבסס תפיסות מוסריות על מחקר מדעי. להמשיך עם זה הלאה או שהחמצתי את הרכבת שוב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפרפרזה על מ.א.ש. - אם אני אדפוק וויסקי כפול יחד עם מיילס אז גם אותי ישלחו הביתה? שים לב להעדפות המקבילות שמובילות להבנה אהדדית. אוננות כדוגמא למעשה הגורם להרגשה טובה. ואני חושב שהפסקא האחרונה שלך קירבה אותנו. כפי שירדן ענה יפה מייד לפניך, הנחות של מוסר אלוהי או מוסר שהוא תכונה של הטבע אינן מקובלות עלינו בתור מי שפועל על פי מדעי הטבע. צריך לחפש את שורש העניין באדם התופס את עצמו וסביבתו. היכן הוא תופס אותם? במוחו. אבל לא צריך לקחת את מה שכתבתי על צד הפשט. זו לא טענה מטריאליסטית כי אני לא שולל את כל ההסברים המלומדים על המוסר אלא מנסה לראות מהיכן הוא נובע. זה שאנחנו מרגישים נהדר בסיטואציה מסויימת אמנם לא אומר תורת מוסר אבל נותן לנו כיוון. כמובן שיש ראוי אך מהו הראוי? ראוי הוא מה שלא פוגע בי או גורם לי תחושה של עונג באמצעות גירוי בלוטות התענוג בראש. עונג לא חייב להיות רק משהו פרטי אלא גם בקשר לקבוצה בה אני חבר. אם הקבוצה שלי מרגישה טוב, היינו לא מופרעת אז גם זה גורם לי עונג. בתהליך הלמידה או ההתפתחות שלי או אולי הגנטיקה שלי, למדתי מה גורם לי עונג ומה גורם לקבוצה עונג ומהו סדר העדיפוית ואני יכול לבצע אקסטרפולציה ולחזות שעונג קטן עבורי עכשיו יגרום סבל לקבוצה ומזה סבל גדול לי בעתיד. כך שיש מעשים ראויים ואותו מגיב דתי שניסה לזלזל במוסר ה"חילוני" כרגש בלבד לא ידע אולי עד כמה הוא צודק אך גם עיוור לעובדה שכל מוסר הוא בראש ובראשונה רגש. הנה עוד דוגמא שעלתה לי עכשיו בראש - התאבדות. יכול להיות שבמוסר האישי, שמירה על הגוף שלי, מעשה התאבדות נותן לי הרגשה טובה על דרך השלילה - חיסול הסבל. יכול להיות שבמוסר ציבורי כאב הפגיעה בגופי קטנה מההנאה שתיגרם לי עקב הידיעה שלציבור לו אני שייך יגרם עונג (ואולי גם הסבל שאגרום לציבור אחר יוסיף להנאה) שים לב שלשאהידים מוצעים טובות הנאה ,אההם, הקשורות לאוננות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו מחמיצים זה את רכבתו של זה. אתה כותב "כמובן שיש ראוי" ו- "ראוי הוא מה שלא פוגע בי או גורם לי תחושה של עונג באמצעות גירוי בלוטות התענוג בראש". ולכן אתה נופל בכשל הנטורליסטי. המעבר מ"אדם שואף להנאה והיעדר כאב" אל "ראוי שאדם ישאף להנאה והיעדר כאב" אינו תקף לוגית. מכאן והלאה אתה מסביר איך עוברים מתורה של אגואיזם פסיכולוגי לסוג של הדוניזם פסיכולוגי – אדם "מרגיש טוב" אם במעשיו הוא גורם לקבוצה להרגיש טוב. זוהי הוכחה יפה (ונכונה לוגית אם היא נכונה עובדתית) אבל מאחר והנחת היסוד שלך לא תקפה – תורת המוסר שלך טובה כמו כל תורת מוסר אחרת. לעניין התאבדות: אתה מסביר למה התאבדות עשויה להיות תוצר של עקרון העונג. אני מקבל את ההסבר. ועדיין, בעיניי, העובדה שפעמים רבות אנו לא מתאבדים מצביעה על כך שעקרון העונג אינו העיקרון היחיד שמנחה את פעולותינו. במקרה הזה אפשר להצביע גם על יצר שימור עצמי שקיים באדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו קרובים יותר ממה שנדמה לנו. אני לא מנסה לייסד תורת מוסר אלא להציע הסבר (אמנם רעוע ולוקה בחסר) למנגנון שמוביל לפיתוחן של תורות מוסר. אדם לא מחליט סתם כך לפעול על פי תורת מוסר זו או אחרת. או שכופין עליו או שהוא מציע הסברים שבדיעבד למגנונים הבסיסיים שגורמים לו להתנהג באופן מסויים. הראוי בא אחרי העונג. הראוי הוא, אם תרצה, רציונליזציה (מונח מאד בעייתי) של מנגנון ביולוגי(?) אנחנו לא מתאבדים כי ישנם הרבה פרמטרים משיקים, מקבילים ומתנגדים שמובילים לרמות שונות של עונג ובסוף אנחנו פועלים, אולי, על פי השיקלול האופטימלי. בהגדרה, תורת מוסר כוללת תורת ענישה שמוסיפה פרפמטרים של הנאה גם כן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |