בתשובה לאנטילופה, 13/07/08 2:13
סיפור בלי מוסר השכל 484281
יכולים להסתפק בדגים זה נכון - אלא אם תזכור את מיעוטה היחסי של ארצנו בנחלים ומקורות מים פתוחים.
לגבי הציפורים, החוגלות והשלווים - השלו מצוי באפיסת כוחות על חוף הים - וכמדומני רק בדרום הארץ ובצפון סיני, כך שזה לא יועיל למי שחי בפנים הארץ. את הציפורים האחרות אתה יכול לצוד במלכודת בלבד, וכזו שלא תפגע בציפור כלל. כל שיטה אחרת אינה כשרה (איך תשחט אם הרוגטקה שלך כבר הרגה את הציפור?).

אמת שבחורף יש שפע של צמחי בר שאפשר לאכול.
סיפור בלי מוסר השכל 484289
נושא השחיטה הכשרה באמת מטריד, ציד ציפורים במלכודות פותר את הבעיה, אכן זו השיטה השגורה אצל בני דודנו בשכלול מודרני של שימוש ברשתות דייג, פרושות על האדמה, בנגב ובערבה נהגו ללכוד צבאים במלכודות, (כשר למאכל?). האם ייתכן שההלכה המקובלת היא בת התקופה המאוחרת? זאת אומרת חוקים שנחקקו מתוך זיכרון היסטורי כוזב?
מיעוטם של מקווי המים והנחלים, לא ממש בזמנים שלפני שאיבת היתר,
והזיהום האינטנסיבי.
קשה לי להבין את המגבלות העצומות שאבותינו לקחו על עצמם, ויתור על דורבנים, חזירי בר, צבאים ואיילים, חצי מהחי במים, אולי כל זה היה חוק לכוהנים בלבד? או לשבט הלויים שמכוח החוק והמסורת היו זכאים לאכול מצלחותיהם של אחרים?
(הרהורים על בטן ריקה).
סיפור בלי מוסר השכל 484290
צבאים ואיילים כשרים. דווקא יש מגוון לא רע של חיות כשרות, אלא בעיית הכשרות היא בשיטת הציד - אסור לאכול חיה שנפצעה, ואסור לאכול חיה שלא נשחטה כיאות.

ההלכה מה אוכלים ואיך לשחוט קדומה למדי - כשהעני מסיפור נחום איש גמזו התפגר מול עיניו, היא היתה שרירה וקיימת. ולא היתה מוגבלת לכוהנים בלבד.
סבורתני שבמקור, ההלכה מעודדת קיום אורח חיים מסויים. והוא - הסתמכות על חקלאות או על מרעה, ולא על ציד. אליבא דהתנ''ך, עמישראל היה עם של נוודים רועי צאן שהתיישבו ישיבת קבע. כל בית אב קיבל נחלה, שאסור למכור אותה. כל זה היה אמור להביא לבטחון כלכלי מסויים, ומניעת עניים (לא מנע - אבל זה סיפור אחר).
אגב, גם באותה תקופה, ציידים-לקטים פסו מן הארץ זה מכבר.
סיפור בלי מוסר השכל 484293
לזה התכוונתי בפקפקי באגדת ''העני המתפגר'', יופי של שם לספר מתח), הדברים הועלו בכתב זמן מה לאחר מכן, (לפחות מאתיים שנים) ואולי הם משקפים תהילת עבר שלא התקיימה.
תרבות של ציידים-מלקטים אכן לא התקיימה באותה התקופה, אך זה בדיוק מה שהותיר שפע של מזון למעט האינדבידואלים ששוטטו בדרכים,
עד לפני פחות ממאתיים שנים היו בארץ נמרים, דובים ותנינים כולל כל שרשרת המזון שמתחתם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים