בתשובה לברקת, 17/07/08 15:22
ניסיון אישי 484869
אני מצטער על ההצקה, אבל את יכולה לחדד קצת, או שמא, לתרגם קצת? אני מצליח להבין מה אתם אומרים על מצב התודעה-ללא-מודעות (נו, בערך) הזה, אבל לא מצליח להבין איך מגיעים ממנו לתובנות כלשהן.
לצורך העניין, האנלוגיה שכל הזמן קופצת לי היא למסאז': זה לא יגרום לך להיות בכושר, אבל זה יעזור לך להשתחרר משרירים שנתפסו בזמן ביקור בחדר כושר, וזה גם נעים. אבל את (ונדמה לי שגם עדי) מדברים על משהו אחר, נכון? על משהו, אם נמשיך באנלוגיה, שכן מפתח לך את השרירים - אבל בצורה שונה מאשר חדר כושר.
ניסיון אישי 484890
דוגמת החדר כושר מצוינת. התרגול במדיטציה מחזק את השריר שמאפשר להזיז את תשומת הלב מהדבר בו היא תקועה כרגע (מחשבה טורדנית, כאב). בתחילה זה להזיז מדבר אחד לדבר אחר, למשל לנשימה, לנקודה בה אני מתמקד, לצלילים אותם אני שומע, לריח האוויר, או לתחושת הרוח על עורי. לאחר מכן, שמים לב שה"שריר" הוא בעצם זה שמאפשר לעזוב את מה שהיינו תקועים בו, לשחרר תשומת לב ולא רק להעבירה למשהו אחר. אז מה שבא, שמים לב, אין דבר אחד החשוב ממשנהו.
כמו חדר הכושר, המטרה אינה זמן המדיטציה עצמו, אלא מה שנפתח בזמן הזה, וממשיכים ליישם ולהעמיק אחר כך.

מבחינת מה זה *מועיל*, אז תלוי כמובן איך נגדיר מטרות ראויות. אפשר להתמקד בעשיית תוכניות וכו', או בביצוען. כשיכולת המיקוד משתפרת, אפשר להעמיק בכל מה שעושים. כשעוסקים בלתכנן, רק מתכננים. כשלא נעולים על קונספציות, או ערים לאלו שיש לי, לוקחים אותן בחשבון ומקבלים החלטות יותר נכונות.
בצורה כללית יותר, היכולת להתבונן מעט 'מבחוץ' מאפשרת קנה מידה. מועיל בכל דבר.

אבל העיקר בעיני הוא לא אלה. כששמים לב שכאב הוא תגובה שלנו למה שקורה, ולאו דווקא מה שקורה עצמו, רואים גם שרוב הכאב בא מהתנגדות, מלחץ שאנו מוסיפים לארוע, ולא ממש נחוץ.
אז, כל הסיסמאות היפות של עולם העזרה העצמית מתממשות. מקבלים את מה שיש, לא רק כי כך נעים יותר לחיות, אלא פשוט זה מה שיש. החשיבה החיובית מתרחשת מאליה, ולא בתור כפייה עצמית.
גם האכפתיות לאחרים קשורה. ככל שאני שם לב שה'אני' בו אני חי אינו כולל רק את גופי, אלא את כל מה שסביבי, נעים ופשוט לעזור לאחרים. טבעי.
אם מקטינים את הצורך לספק כל תחושה שבאה, כמו לרוץ עם כל מחשבה שעולה, יש הרבה פחות צרכים - ולכן הרבה יותר אפשרויות פתוחות.
המחיר, אם זה מחיר - יש הרבה פחות לאן לרוץ, כי כבר די נחמד פה...
ניסיון אישי 484892
אני מתפתה להמשיך ולשאול שאלות רק כי אני נהנה כל-כך לקרוא את התשובות שלך, אבל האמת היא שנדמה לי שהבנתי.
תודה.
ניסיון אישי 484952
תודה. כיף לכתוב.

רק מלה אחרונה על מחשבות. אין בהן פגם, ואין חובה למגר אותן. זו רק ההיצמדות למחשבה, ההיתקעות, שמפריעה. כשזו משתחררת, השאר זה מחשבות שבאות והולכות. מה שלא ממש רלוונטי, מסתכלים מהצד, מתעלמים, והמחשבה הולכת מאליה. מה שרלוונטי, מעניין, משתמשים.
רק שיש מי שיכול להתבונן בהן, ולא עף איתן לכל מקום.

חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים