בתשובה ליובל רבינוביץ, 17/12/01 3:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני כמובן מתנגד לחוק המוצע. אבל זה רק בגלל עניין 1 - אני לא רואה למה רצח ראש ממשלה הוא אינהרטנטית רע יותר מפשעים אחרים, ועוד בצורה שצריכה להשתקף לא בענישה התקנית אלא דווקא באיסור חנינה. עניין הרטרואקטיביות פחות מפריע לי. אפשר להבחין בין רמות של רטרואקטיביות: 1. מעשה שהיה חוקי בזמן ביצוע הפשע, ואחר כך הוכרז כבלתי חוקי. כאן ברור שאי אפשר להרשיע רטרואקטיבית: העבריין-בדיעבד יאמר שכאשר הוא החליט על הפעולה, החלטתו היתה חוקית, ולא הוגן לשפוט אותו אחרת כעת. 2. החמרה רטרואקטיבית בעונש. כאן כבר יש מקום לדיון. דוגמא קיצונית באי-סבירותה תהיה: אדם עבר על המהירות המותרת כאשר העונש על כך היה קנס של 100 ש"ח, ולפתע משנים את החוק ורוצים להשית עליו 20 שנות מאסר. האדם יוכל לומר: אמנם עשיתי עבירה, אבל עשיתי אותה בידיעה שהיא נחשבת לעבירה קלה. אילו הייתי יודע שיהיה מדובר בעבירה כבדה, לא הייתי מבצע. לעומת זאת, אם מחליטים להעלות את העונש על רצח מעשרים וחמש שנה (אני סתם זורק) לשלושים שנה, לא נראה לי מופרך להחיל זאת רטרואקטיבית. מה יטען הרוצח? "כשרצחתי, לקחתי בחשבון עשרים וחמש שנה, אם הייתי יודע שזה יהיה שלושים לא הייתי רוצח"? אפשר לענות לו (כחברה) - אסור היה לך לרצוח, זה בכלל לא קשור לעונש. אם היית מוכן לרצוח בשביל עשרים וחמש שנה, זה רק מראה שזה עונש קל מדי, ומגיע לך לשבת שלושים (לפחות). אני כמובן לא אומר ש*חייבים* להחיל רטרואקטיבית - מן הסתם זה תלוי בנסיבות, ובסיבה שבכלל שינו את העונש. ואפשר גם להתחשב באכזריות הפסיכולוגית של אסיר שכבר עומד להשתחרר, ואולי כבר השתקם וכו' וכו', ולפתע מודיעים לו שיש לו עוד חמש שנים. 3. איסור רטרואקטיבי של חנינה. זה מקרה עוד יותר לגיטימי בעיני. מה יאמר האסיר יגאל עמיר? "לקחתי בחשבון חנינה. אם הייתי יודע שלא תהיה חנינה, לא הייתי רוצח"? היינו עונים את התשובה מלפני שתי פסקאות, אבל גם - מה פתאום לקחת בחשבון חנינה? חנינה אינה סטנדרט, ולא אמורה להיות מובנת מאליה. חנינה ממילא נשקלת בזמן הווה, כאשר מבקשים לחנון כעת מישהו. מה הבעיה העקרונית להחליט שמעכשיו לא חוננים? בעצם, זה אפילו לא ממש רטרואקטיבי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין נימוק 1: אני באמת מתנצל על שליפת נאצים מהנפטלין, אך חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם אינו מקבל את היות המעשים חוקיים בזמן הביצוע. כפי שבית המשפט העליון הגדיר פקודה בלתי חוקית בעליל כפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, יש דברים שאסור לאדם לעשות, גם אם החוק מתיר אותם בנקודת זמן כלשהי בהיסטוריה. אני מאמין שמורשעי נירנברג ואדולף אייכמן עשו מעשים חוקיים בגרמניה הנאצית מהבחינה הפורמלית, אך עניין זה לא עמד לזכותם בבית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, אבל עניינו כאן הוא ב-3. 1 הובא רק לצורך הבהרת הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום פורסמה תגובתו של נשיאנו ''המכובד'' קצב אשר הודיע שהוא מתנגד לחוק עקב פגיעה בתואר הנשיאות. מילא חיווה דעתו, אך הוא גם פעל בנושא. מכאן ישנה בעיתיות מסוימת גם בהסתיגותי שלי מהחוק. החוקים הפרסונלים שמוצעים בארצנו הרי עוד תעודת עניות לדמוקרטיה הרעועה בה אנו חיים. אבשלום וילן כנראה כבר ברוחו ראה כיצד בתמורה פוליטית פשוטה עלול להיווצר מצב בו יחון יגאל עמיר בדיוק כמו מכבש הלחצים המופעל לשיחרורו של דרעי ומכיוון שאין הוא סומך על יושר עמיתיו הוא מציע חוק אשר יגביל אותם. כמובן שבהצעת חוק פופוליסטי הוא גם צובר נקודות לעצמו. יוקרת בית הנשיא אינה מדאיגה אותי כלל ת גם כך המוסד הזה הוא בדיחה בשנים האחרונות, ויעידו על כך נשיאנו האחרונים. אך לי אישית יש בעיה עם חוקים הקוראים תיגר על הדמוקרטיה כגון חוק הגולן או דרעי. השימוש הציני שנעשה בחוקים ע''י הפוליטיקאים הוא הוא ולא אחר אשר קורע את הממסד. אנו זקוקים לחוקי יסוד ולהפסקת חקיקה האישית. רבין פעם נשא נאום בו תיאר את אווירת ה''יהיה בסדר'' הישראלית וציין שעוכרינו היא, היום הפוליטיקאים תמורת כיסאם מוכנים להגיד ''יהיה בסדר'' גם כאשר נראה שהמשאבים מצתמצמים, אני מניח שהם גם פוחדים מאבטלה. חוץ מזה אני לא מבין מה יובל עושה ער שעות כאלה שלא למטרות מסיבות וכיופים הקשורים למיטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם לא תתפוס אותי כותב תגובה בשעה 16:30. עולם שלם של כיופים שאינך מעלה על דעתך קיים בשעות אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על איזה עולם אתה מדבר, אך חלק מהכיופים שלי זה לכתוב תגובות בשעות העבודה. אני מודה שאני מאלה שמוטטו את הענף, פשוט אין לי אינטרנט בבית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |