בתשובה להאייל האלמוני, 23/07/08 23:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדברים שכתבת עוררו בי את המחשבה על קידוש הלימוד והלמידה ולעיתים "חיפוש האמת" על חשבון נועם הליכות ואמפתיה שהם בעיני הלימוד היותר משמעותי. זו שאלת קידוש המטרה בכל האמצעים שלגבי היא פסולה ומזכירה לי שורה משיר של רחל: "לא ארצה בבשורה אם מפי מצורע היא תבוא". ה"מצורע" כאן היא הגישה הכוחנית שנוקט המאסטר ביחסו לילד הגידם. (מלימוד חווית ה"כאן ועכשיו" אני נהנית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''טוב מצורע צודק מאסטתיקן מכוער'' י.ב.י הקשיחות בהתנהגותו של המורה אכן מרתיעה, אבל סיבתה היא הפשטת התלמיד מכל דעותיו וערכיו הקודמים, כבוד, גאווה, רחמים עצמיים במקרה של הילד הגדם, הם מכשולים בדרך החדשה, בבודהיזם יש הבדלה בין הדרך בה ילכו התלמידים-נזירים, לבין דרך החיים את חייהם הרגילים, וזו אכן דרך האמפטיה ונועם ההליכות, ואין אלה נעלים על אלה. כל אחד במקום ובדרך הנכונים עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לסבך לי את החיפוש ? "אך אני לא אובה בשורת גאולה אם מפי מצורע היא תבוא", יום בשורה, רחל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזיכרון כשל... תודה. הציטוט המלא נעם לי מאד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |