 |
|
 |
||
|
||||
 |
הציבור הוא לא חלק מהמשוואה, אלא מופיע רק בקצוות הרחוקים. מצד אחד כלוקחי משכנתאות ומצד שני כמשקיעים פשוטים, הדיוטות. אף אחד לא מעביר את המשכורת שלו לבנק לאומי כי הוא פחות מסוכן מבנק הפועלים ולהיפך. אתה גם מניח שאת הכסף ששמת בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים תראה בסופו של דבר. מבחינתך אין כאן בכלל עניין של סיכון. כל ה'משחקים' נעשו בין גופים כלכליים בשיטה שבפשטות אפשר לקרוא לה 'פירמידה'. תפוח האדמה החם של לווי הסאב-פריים נארז בנייר כסף והועבר כבטחונות לגופים כלכליים אחרים, שהפעילו עליו מכשירים פיננסיים, ארזו אותו מחדש ומכרו אותו לגופים פיננסיים אחרים, שאיגחו אותו ואת האג"ח מכרו לגופים כלכליים אחרים, ביניהם הבנק שלי וקרן הפנסיה שלי. כשהקלף בתחתית הפירמידה נפל (איך הגעתי מתפו"א לקלפים פתאום?), הכל נפל יחד איתו. כל עוד גוף ידע שיש מישהו שיקח ממנו את תפוח האדמה (אני חייב להפסיק לערבב מטאפורות) הלוהט, מסוכן ככל שיהיה, החגיגה נמשכה. ומנהל הבנק המסכן? הוא מקבל את הבונוסים שלו על תשואה ולא נקנס על הפסדים. כאמור, גם חלק מהזהירים יותר נאלצו לשתף פעולה עם המערכת כדי לא להישאר מאחור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מצגת שמראה דרך סיפור מאוייר, פשוט ושנון, את סיפור משבר הסאבפריים וההשלכות שלו על המלווים, הלווים, המשקיעים והבנקאים (אולי כבר הביאו את הלינק הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הלינק הזה הביאו כבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, המחזמר. תוכנית הרדיו "אלו החיים האמריקאים" מציגה תחקיר שערכו עיתונאי פרופובליקה על קרן הגידור "מגנטר". הקרן מצאה שיטה מתוחכמת לעשות כסף: תמכה ביצירת מכשירים פיננסיים מסובכים, מסוכנים "ורעילים" ,תוך כדי הימור שאותם השקעות יתמוטטו. עבור העיתונאים, אם זה לא היה עצוב (ומפחיד) זה היה מצחיק כמו סרט של מל ברוקס. אז הם הלחינו את הסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. איזה חלק מהתהליך לא היה ידוע לציבור ולרגולטורים לפני שהמשבר פרץ? ולמה אותם מנהלים זהירים שידעו על כך לא פצו פה? עפ"י המצגת החביבה שרב"י קישר, כל ה"פירמידה" היתה מבוססת על ההנחה שמחירי הבתים ימשיכו לעלות, כאילו זה חוק טבע. לא נראה לי שהיה צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שזה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל זה זאת היתה בועה. גם בבועת ההיטק לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמאות מיליארדים שמושקעים בחברות בלי מודל עסקי ברור הן לא בסיס טוב לתעשיה. כאן בדיוק נכנסת לתמונה תאוות הבצע. ברור לכולם שהבועה תתפוצץ ורק מנסים להרוויח עוד קצת לפני שזה יקרה - עוד בונוס שנתי של 25 מיליון דולר, עוד דיווידנד של 50 מיליון. אני בטוח שהמנהלים המיליונרים של הבנקים וקרנות הגידור לא מצטערים גם היום על הדרך בה הם פעלו. הציבור, כמו שאמרתי, הוא בכלל לא חלק מהתהליך הזה. אין לו מושג מה הבנק עושה עם הכסף שלו וגם לא אכפת לו. הרגולטור (הבנק הפדרלי האמריקאי בעיקר) לעומת זאת התרשל בתפקידו - הבנקים וקרנות הגידור בנו מכשירים פיננסיים מורכבים שהרגולטור לא הבין כנראה לעומק איך הם פועלים ונתן למערכת להגדיל את מגדל הקלפים על הבסיס הרעוע של משכנתאות הסאב-פריים ו'גילה' רק אחרי פיצוץ הבועה איך התנהל השוק עליו הוא אמור לפקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה לגבי הרגולטור האמריקאי: הוא לא התרשל; הוא היה חלק מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהממ. זה מעלה אצלי רעיון שאין לי כרגע זמן לפתח. אם לא אגיב כאן במשך היום יהיה נחמד אם מישהו יזכיר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח זוכר מה היו אומרים פקידי הבנק ללקוחות בימי ארידור העליזים, ואת ארידור אומר בטלויזיה שאם הוא היה יכול, היה קונה מניות בנקים. לא עבר זמן רב והבורסה קרסה. (אני עבדתי אז בפסאז' הוד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסאז' תמר, אני מניח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |