 |
אחת הבעיות היתה שנותני המשכנתאות לא לקחו את הסיכון על עצמם אלא גילגלו אותו הלאה, כאשר בכל שלב הוא נעטף בשכבה עבה יותר של הוקוס-פוקוס פיננסי שכמעט לא איפשר להעריך את הסיכון הגלום (כפי שהראתה גם המצגת שהובאה כאן). בעיה אחרת היא התפתחותה של תעשיית גלגול הלוואות שלא התעניינה כלל באפשרות של הלקוח להחזיר את ההלוואה המקורית (ומכאן רמת הסיכון) אלא הרוויחה משלל עמלות שקשורות בתהליכי הגלגול עצמם.
אגב, הדוגמה שהבאת מהאיילון הזכירה לי שפעם, בארץ רחוקה, עמדתי על סכר גדול וקראתי את השלטים שתיארו אותו. בין היתר נכתב שם שהסכר נבנה לעמוד בשטפון של פעם באלף שנה. בתחילה התרשמתי, כפי שבוודאי התכוונו כותבי השלט; אבל כשקצת חשבתי על כך הבנתי שיש כאן לפחות שתי בעיות חמורות. האחת היא שסכר הוא מבנה שאמור לעמוד זמן רב מבלי לעבור שדרוג משמעותי. אם נניח שמשך החיים המתוכנן של הסכר הוא מאה שנה, הסיכוי ששטפון של אחת לאף שנה יתרחש הוא אחד לעשר; בהתחשב בתוצאות הקטסטרופליות שעלולות להיות לכשל בסכר זה סיכון קצת גדול מדי. הבעיה השניה היא שהמתכננים לוקחים נתוני זרימה בנהר שנאספו, נניח, במשך עשרים או אפילו חמישים שנה ומניחים שיש בידם מספיק סטטיסטיקה כדי לתאר במדויק גם את הזנב של העקומה; גרוע מזה, הם מניחים שהעקומה עצמה היא סטטית. כידוע, מודלים של שינוי האקלים מראים שיש לצפות ליותר ארועים של משקעים רבים בפרקי זמן קצרים - שטפונות. כשמשהו ממוקם כל כך רחוק בצד הימני של העקומה כל תזוזה שלה תגדיל את שכיחותו באופן דרסטי. אילו הייתי חי במורד אותו נהר הייתי די מודאג. נדמה לי שיש לסיפור הזה רלבנטיות לאיילון ואולי גם למשבר הסאב-פריים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש