בתשובה להאייל האלמוני, 14/08/08 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בספק אם יש יותר מדי בנות, בטח בשנות השישים, שהניחו שהן הולכות "להגן על ארצנו". למעט אחוזים בודדים הרוב שימשו כסוג כזה או אחר של פקידה. דווקא היום, לצד "התחושה של חוסר תוחלת ושל התפוררות ההצדקה המוסרית" יש יותר אפשרויות לנשים לעשות תפקיד מועיל באמת. אני חושבת שהשוני ברצון להתגייס (ככל שיש כזה) נובע בין השאר מקיום החלופות. רוצה לומר, אם הבחירה היא בין לצאת מהבית, להכיר אנשים חדשים ולעשות קפה, לבין להשאר לגור עם ההורים באותה חברה שגדלת בה במשך 18 שנה, האיזון שונה מאשר הבחירה בין לצאת מהבית ולעשות קפה במדים לבין לצאת מהבית ולעשות קפה כמלצרית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי שהבנות הלכו ''להגן על ארצנו'', אלא שהתחושה של ציניות כלפי הצבא - תחושה שאת עצמך מתארת אותה מבלי משים כשאת מדברת על חישובי העלות-תועלת דהיום - התחושה הזאת והציניות הזאת היתה נמוכה בהרבה, והתחושה של שותפות עם המדינה היתה עמוקה ונפוצה יותר אצל כולם - גם אצל הבנות, או אצל חלקן - גם אם הן ישירות לא השתתפו בתפקידי לחימה (אם מדברים על התקופה שלאחר קום המדינה. בפלמ''ח כן היו בנות שהשתתפו בלחימה, לפחות באחוזים מסויימים). כיום זה משהו אחר, והבנות שהולכות לתפקידים שבעבר נחשבו גבריים עושות את זה מסיבות אחרות ולא מתוך תחושת שותפות, אבל על כך לא ארחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתייחסת כאן יותר מדי לכך שמדובר בבנות, לא בבנים. אין ספק שבשנת 66, ועוד הרבה אחריה, תופעות של התנגדות לשירות - בנות ובנים גם יחד - היו נדירות בהרבה, כמעט שאפו לאפס (למעט אנשים שהיו פטורים באמת מסיבות רפואיות, וגם חלק מהם עשו שמיניות באויר כדי להתגייס למרות הכל). למעשה, התנגדות זו לשירות התחילה לחלחל לבורגנות רק בשנות השמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המהפכה בגישה לגיוס התחילה אחרי 73 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, עבר הרבה מאוד זמן עד שחלחלה למיינסטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מתייחסת לבנות. אנחנו בכל זאת מחצית מהאוכלוסיה - אתה יודע (המחצית שמשחררים בקלות רבה הרבה יותר, אגב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל ההתפתחות אצלן ביחס לשירות הצבאי הייתה דומה מאוד לזו שחלה אצל הבנים, על אף ההבדלים באופציות שעמדו לפניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתן מחצית מהאוכלוסיה והמחצית שמשחררים בקלות רבה יותר, אבל הנושא כאן היה ההבדלים באוירה, בהרגשת האנחנו-צודקים ובנכונות לשרת את המדינה בין לפני מלחמת ששת הימים ובין התקופה שלנו, והבנות הן רק דוגמה למה שקורה. קשה להאמין, אבל לא כל נושא שבעולם קשור בנשים-גברים, יש גם נושאים כלליים שנוגעים לבני אדם בכלל או לישראלים בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאוץ'. לתומי חשבתי שאני מסוגלת לראות דברים לא רק דרך הפריזמה המגדרית. אני רק תוהה למה תגובה כזו לא הופיעה כלפי מי שטען בתוקף שתפקידים צבאיים כרוכים בסכנה - יש הרבה יותר חיילות מלוחמים, בטח יותר חיילות מפציפיסטים (ככה ש,לכל הפחות, לא מדובר באיזו קבוצת התייחסות אזוטרית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר בשנות ה-50' לכדו עריקים וסרבני-גיוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על הפרשים בהיקף התופעה, לא על מצב של בכלל-לא. מי שכבר נולד אז ושמע, כילד, את שיחות המבוגרים בזמן אמת, יכול להצביע על התרשמות שהיא, ככל הנראה, שונה משל מי שהם כיום צעירים בשנות העשרים-שלושים שלהם וכל מה שיש בידם הן השערות (ולפעמים קצת משאלות לב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות החמשים היו בודדים מאוד מאלה, לרוב משולי החברה (שוליים חברתיים או פוליטיים). ובשנות החמשים, כפי שאמרת, *לכדו* אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמלחמת השחרור היו נכנסים לקולנוע באמצע הסרט ומחפשים משתמטים. עצם זה שנזקקו לזה - פירושו של דבר שלא חסרו משתמטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת השחרור היא סיפור אחר בכלל. כאן עוד לא הייתה ממש מדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היה על זה פרומו תיעודי לא מזמן ("שמרית הררי? שמרית הררי?"). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |