בתשובה לברקת, 28/08/08 14:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עניין של טעם וריח אני חושב. בין חסויות לאגרה, אני מעדיף חסויות. לדעתי גם הערוץ הראשון (וגם גל''צ למשל) לא פטורים מן מ''אגרת'' החסויות למיניהם. גם אגרה וגם טרטור במוח נראה לי לא פחות גרוע מן ''האגרה של הערוץ השני'' . |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, לפרסומות ולפרומואים יש מחיר קוגניטיבי ורגשי, מעבר לשטיפת המוח הצרכנית (היה כאן פעם דיון בשאלה אם שטיפת המוח הזו עדיין עובדת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. אין לי טלויזיה בבית (מסיבות פרקטיות, לא אידאולוגיות), וכשמזדמן לי להתקל במקבץ פרסומות טלויזיה במקומות אחרים, אני מוצאת אותו מכאיב פיזית עם כל העומס הויזואלי והקולי שיש שם. מצד שני, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי במוזיאון יושבת על ספסל ועוצמת עיניים, רק כדי להרגיע את החושים שלי מהעומס הויזואלי המטורף של להיות שם בתצוגה (ואני דווקא די אוהבת אמנות). אז אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי", אמרה מי שזכתה ללמוד בחינוך מיוחד ובכיתת מחוננים כאחד. (we love you, Shoshana)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות היית מאיית/ת את השם שלי נכון. זה Shoshannah, לא Shoshana |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |