בתשובה לשוקי שמאל, 07/09/08 18:09
אז מה? 489421
ההתנתקות היתה מנוגדת להצהרותיו של שרון ולעקרונות מצעו, הפרת הבטחת בחירות כל כך מהותית לא יכולה, מבחינתי, להרשם כחלק ממאזן חיובי. היא פגעה קשה בדמוקרטיה הישראלית, העמיקה את חוסר האמון של הציבור הישראלי במנהיגיו ואת הפערים בתוך הציבור, וזה בלי להזכיר את הדרך בה נעשתה ההתנתקות. אי אפשר לתת לבולדוזר לעשות עבודה של סכין לייזר, גם עם העבודה חשובה, בעיקר עם העבודה חשובה. מעבר לזה, שרון מסמס את ההשגים של ברק בלבנון, מול הפלשתינאים ומול העולם המערבי, דאג להתסיס את האינתיפאדה השניה במשך רוב כהונתו, הרס את הכלכלה הישראלית, הגדיל את השנאה בתוך הציבור הישראלי ואת אמות המידה המוסריות המינימליות שפוליטיקאים ישראלים עוד החזיקו עד אז. לזכותו יש להזכיר את היציבות השלטונית, אחרי הכשלונות הפרלמנטריים והאלקטורליים של ברק ונתניהו, אבל זה באמת לא זכות גדולה במיוחד (אני לא ממעריציו של קסטרו).
אז מה? 489516
סמיילי ידידי אתה חוזר על רשימת ההרשעות המופנות כלפי שרון שוב ושוב. חלקן בצדק וחלקן פחות. מה שאני מנסה לעשות הוא להניח את כל הנושאים הללו בערימה אחת ולהציג מולן עניין אחד ויחיד שאני טוען שחשיבותו המיוחדת מאזנת את המאזניים מול כל האחר.

א. אני רוצה להרחיק עדות כדי לנסות להשיג אובייקטיביות רגשית בנושא. צרפת היום המוצפת במהגרים אלג'יראים אינה מרבה להלל ולשבח את הגנרל דה-גול שהוציא את הצרפתים מאלג'יר מתוך הונאה גמורה וצינית של ציבור הבוחרים והצבא הצרפתי. הבעיה היא שפשוט אין לאזרחים הצרפתים את רוחב המבט הנדרש כדי לשאול את עצמם מה היה קורה אילו לא ניתק דה גול את המחוז האלג'יראי מן המולדת הצרפתית (עם רק מעט פשטנות אפשר אפילו לחשוב על מצב בו כל האלג'יראים יכלו לחצות ללא כל הגבלה את הים שהפריד בין שני חלקי המולדת). רק צא וחשוב מה היה עולה לצרפתים אילו כל הטרור האיסלמי הרצחני היה מופנה כלפיהם ולא כלפי השלטון החילוני של אלג'יר?

ב. שרון לא היה אדם גלוי במיוחד עם הציבור ובפרט עם "חבריו לדרך" הפוליטיים. כעיקרון אני חושב שזוהי התנהגות נכונה של מנהיג פוליטי. בעיני אופיו האישי ועברו של המנהיג חשובים הרבה יותר מעמדותיו והצהרותיו שעשויים ואף צריכים להשתנות עם הנסיבות המשתנות. איני דן לכף זכות את בוחריו שהצביעו עבורו במחשבה שהוא מציג עצמו בעור כבש על מנת להוליך שולל את הרוב המתון ומצאו עצמם מרומים בעצמם. קשה לרמות אדם אלא אם יש באותו אדם לפחות יסוד כלשהו של רצון לרמות בעצמו מישהו אחר.

ג. גם אני מסכים שאי אפשר לאזרח ההגון להצביע עבור מנהיג שכל כך מסתיר את עמדותיו האמיתיות ומבקש את אמון הבוחרים נוסח קארד בלאנש. לא יכולתי להצביע עבורו כשם שאני חושב שלא אוכל להצביע עבור אהוד ברק החדש. אך יחד עם זאת לומר ש"ההתנתקות היתה מנוגדת להצהרותיו של שרון ולעקרונות מצעו, הפרת הבטחת בחירות כל כך מהותית" וגו' הוא בבחינת הטעייה. האמירה המהותית שאמר שרון לבוחריו היתה שיהיו ויתורים כואבים. האמירה הזו מצידו של שרון משקלה אינו קל ממשקלם הכולל של כל מיני מצעים וניירות מפלגתיים ששימושם היחיד הוא בתעמולת הבחירות. בראייה לא צדקנית שרון היה הרבה יותר ישר עם בוחריו מאשר שרל דה גול עם בוחריו. ושוב מי שבחר לא להאמין לו אז, בל יספר לנו שרימו אותו.

ד. "העמיק ... את הפערים בתוך הציבור", "הגדיל את השנאה בתוך הציבור הישראלי". איך בדיוק? האם שרון יצר את השסע המהותי בין השמאל החילוני השואף למדינה יהודית אזרחית לבין הימין האמוני השואף לממלכת ישראל רליגיוזית? שרון רכב ותמרן על הדרקון הזה אך לא הוא ברא אותו. הייתי אומר שהוא הצליח לפחות לתקופת מה להכניע אותו ולדכא אותו.

ה. "שרון מסמס את ההשגים של ברק בלבנון, מול הפלשתינאים ומול העולם המערבי" - אתה מפריז מאד מאד בערכם של ההישגים הללו. השהייה בלבנון היתה טעות מטופשת שברק סיים אותה. לא היה צריך לצפות להישגים נוספים כלשהם מן המהלך הזה. בסוף כהונתו של ברק הוא ניצב מול שוקת שבור מול הפלשתינאים. את ההישגים שהיו לברק מול הפלשתינאים הוא השיג ושרון לא יכל למסמס אותם אלא אם היה מעמיק את המעורבות הישראלית בשטחים הפלשתינאיים.

ו. "ההתנתקות [...] פגעה קשה בדמוקרטיה הישראלית, העמיקה את חוסר האמון של הציבור הישראלי במנהיגיו [...], וזה בלי להזכיר את הדרך בה נעשתה ההתנתקות". איך היא נעשתה? כמה מתנחלים או חיילי צה"ל נהרגו באותה הצגה היסטרית שתמיד נעה על הגבול שבין תאטרון אבסורד לבין סיכון מובהק של גלישה לשפיכות דמים ואסון קטסטרופלי? בראייתי ההתנתקות חיזקה הן את הדמוקרטיה הישראלית והן את תדמיתה ומהותה של מדינת ישראל כמדינה בעלת עוצמה מעבר לטקסים ולטקסטים. בסופו של דבר הכריע רצונו של שלטון נבחר את ההיסטריה הדתית שהפיחה קבוצה גדולה מאוד בציבור הישראלי. מול המראה שהציבו ברק ושרון מול העם הפלשתינאי (כקבוצה שאין מי ואין על מה לדון איתה) החזיק שרון את ישראל כמדינה הנשלטת ע"י מנהיגיה המסוגלים לממש את רצונם ותוכניותיהם גם כאשר מיעוט גדול מתנגד לכך בכל תקפו.

ז. באשר לכל ענייני השחיתות (מעבודתו של גלעד באינטרנט ועד כניסתו של עמרי לכלא) באה כהונתו של אולמרט להוכיח לנו עד כמה היה שרון מושרש בסביבתו. מה שמוצג כדגל השחיתות בפי אויבי ההתנתקות מתברר כלא יותר מתבנית נוף המולדת הפוליטית של שרון, אותה יצרו אלו שכל כך תקפו אותו על כך. כל עוד שירתה השחיתות השלטונית את האינטרסים של מתיישבי השטחים הם לא ראו בה פגם. רק כאשר בא מישהו והפך את החוטים היא הפכה לשחיתות שלטונית איומה כל כך.
אז מה? 489517
ג. אתה מציג את העניין כאילו שרון רק לא הצהיר על מה הוא מתכוון לעשות. אבל במערכת הבחירות בה נבחר שרון מצנע הציע במפורש את תוכנית ההתנתקות ושרון במפורש התנגד לה. זאת היתה התכנית המדינית העיקרית שעמדה להצבעה בבחירות האלו, כך שרוב העם התנגד לה בזמנו כשנתן לשרון את המנדט.

זה שהעם השתכנע אחר כך מלמד אותנו משהו על פסיכולוגיית המונים וערכו האמיתי של ''רצון העם'', אבל זה נושא לדיון אחר.
אז מה? 489539
בבחירות בהן הפסיד מיצנע לשרון, היה נושא עזה נושא שולי. הנושא העיקרי היה אישי -הסבא בעל הניסיון שאפשר לסמוך עליו מול מיצנע. המסר של שרון היה: " נצטרך לעשות ויתורים כואבים; תנו בי אמון ואוביל אתכם אליהם. סימכו על הנסיון והפטריוטיות שלי שאהיה אחראי." הרבה בוחרים האמינו שרק לשרון היה את הכוח לבצע ויתורים כואבים; אם מיצנע היה מנסה לעשות אותם- שרון לא היה מאפשר לו.
אז מה? 489550
אני לא מסכים איתך בעניין זה, למרות שאני מסתמך על הזיכרון שלי, שאינו אמין בעליל עד כמה שאני זוכר.
הימים היו ימי ראשית האינתיפאדה, והיה גל של חזרה לימין (עד אז שרון שימיש כשנה וחצי כראש ממשלה עם כנסת שנבחרה בעת ניצחון ברק). לבחירות היתה אג'נדה מדינית ברורה (גם בעיתונות וגם בתעמולת הבחירות), והעלאת תוכנית ההתנתקות של מצנע חידדה את ההבדלים בין ימין-ליכוד לשמאל-עבודה שהיטשטשו בתקופת ברק.
אז מה? 489607
אני מסכים עם איציק ש.
א. העם בחר את שרון ע"פ מצנע. מבחירה זו משתמע בהכרח שהעם מוכן ל"חיות עם" העמדות, המצע, ה"חברים" וכו' של שרון, אבל זו רק הסכמה מסדר שני. צריך להניח שרוב העם יודע ששרון לא יוכל לממש 90% מהבטחותיו גם אם ירצה בכך.
הרציונל של בחירות אינו יכול להיבנות על כך שיש מועמד עם עמדות טובות למדינה מול מועמד עם עמדות רעות למדינה והבוחר בחכמתו הקולקטיבית נדרש להבחין ביניהן. מחד גיסא במקרה זה אולי רצוי להגן על הבוחר מפני המועמד ה"רע" ולמנוע ממנו את האפשרות להתמודד ומאידך מנין הסברה שהבוחר מסוגל להבחין ביניהן?

ב. הרציונל של בחירות הוא שיש כמה מועמדים, כולם פחות או יותר "טובים" (או "רעים" יאמר הציניקן)) ורוצים בטובתם של בוחריהם. מה שהבוחר נדרש לזהות הוא מי מביניהם מוכשר יותר להצליח בפעולותיו, בין אם יהיו אלו הפעולות עליהן הצהיר בזמן הבחירות ובין אם יהיו אלו פעולות אחרות שהנסיבות המשתנות תדיר העלו.

ג. אפשר לומר שהציבור חשב שלשרון יש יותר סיכוי להצליח במעשיו מאשר למצנע ופחות חשוב מהם אותם מעשים בדיוק. בראייה זו אני כלל לא בטוח שהוא טעה. אם אני חושב שכוונותיו ורצונותיו של מצנע "טהורות" מאלו של שרון אך איני מאמין ביכולתו להוציא אותן לפועל, האם עלי להצביע עבורו? האם בחירות הן צורה של פעולה פוליטית או עוד צורה של הפגנה?

ד. הרציונל שלי מבוסס על ה"מוח" הנסתר של הדמוקרטיה. בני אדם כמו אבותינו וקרובינו קופי האדם הם יצורים חברתיים ולהקתיים. בגנטיקה שלנו מושרשות היכולות לבחור את זכר האלפא, את מנהיג השבט של הלהקה שלנו. זו המהות של החברה הבוחרת (הדמוקרטית). לדעת מהו המעשה/המהלך הנכון במהלך חייה של הלהקה האנושית הוא עניין הרבה יותר מורכב וקשה ההולך ונעשה יותר ויותר קשה עם גבור הלחצים הסביבתיים. בעניין זה אין שום יתרון לרצון ולחשיבה הקולקטיבית ע"פ הרצון והחשיבה של כל פרט ופרט בחברה. בקליפת אגוז אפשר לומר שהרציונל של הבחירה הוא שגם אם הנבחר טועה בבחירת המהלך, הסיכוי שלו להמשיך את קיומו של השבט לאחר הטעות גדול מסיכוייו של זה שלא נבחר. מעשי המנהיג חשיבותם משנית מול אישיותו והיכולת שלו להחזיק את השבט יחד.

ה. רבים שאלו עצמם מה היה קורה אם מצנע היה נבחר? הניסוח שלי הוא האם בחירתו של מצנע היתה מפלגת את העם פחות ויוצרת מציאות קיומית יותר יציבה בישראל? איך יכול מישהו לחשוב שאדם שלא מצליח לעמוד אפילו בפני החתרנות הגריאטרית של פעילי מפלגת העבודה היה מצליח להעביר את ההתנתקות דרך עם ישראל? האם יש מישהו אשר מאמין באמת ובתמים בדברי המתנחלים ותומכיהם כי לו בוצעה ההתנתקות תחת החלטת רוב רשמית, הם היו מתנגדים לה פחות? מי שמאמין בכך ראוי שישאל את עצמו כמה יישובים בלתי חוקיים פונו ביו"ש לאחר בחירתה הרשמית של ממשלת "קדימה" שנבחרה על "מצע" ההתנתקות.
אז מה? 489613
התיאוריה הזאת יפה מאוד ואולי נכונה באופן כללי. במקרה שלנו, בבפועל שרון נבחר בתור מי שהתנגד לתוכנית אותה ביצע בסופו של דבר.
אתה טוען שאנשים אולי הסכימו לתוכנית של מצנע אבל העדיפו ששרון ייבחר וידעו שבסופו של דבר הוא יבצע אותה? זאת טענה די חזקה שדרושה הוכחה.

אאל"ט (ופה אני ממש מאלץ את גבולות הזיכרון הרעוע שלי) התפרסמו סקרים שבודקים אם העם מסכים לתוכנית של מצנע בתקופה שהוא העלה אותה והתשובה היתה שלילית.

איך קרה שהעם שינה את דעתו אחרי ששרון שינה את דעתו? שאלה טובה שלא אני האיש לענות עליה. אני מעריך שיש מרכיב של "אין אלטרנטיבה", אחרי שגם העבודה וגם הליכוד היו בעדה.
אז מה? 489622
נראה לי שלא הסברתי את דעתי היטב.
כעיקרון אני סבור שיש חשיבות מועטה לשאלה מה דעתו של העם על התכנית של מצנע בין בזמן הבחירה מצנע/שרון ובין בזמן ששרון ביצע אותה. יש חשיבות מרובה לשאלה את מי העם רוצה כמנהיג, את מצנע או שרון. העם בחר את שרון.
באומרי חשיבות מעטה אין כוונתי שאין כלל חשיבות. אני מקבל שבמשטר דמוקרטי יש חשיבות לכך שהמועמד לא יטעה את בוחריו באשר לדעותיו והנבחר אינו יכול (ליתר דיוק צריך) לנקוט מהלכים שאין להם תמיכה מספקת בציבור. ובכ"ז זוהי חשיבות מישנית. העניין החשוב באמת הוא שהעם בחר את שרון ולא את מצנע.

אם הופכים את הסדר הזה מקבלים משטר של פקידים שכל מה שעליהם לעשות הוא לחטט במצעים ובהבטחות שהבטיחו לבוחריהם ולפעול לפיהם כאוטומטים. זהו אבסורד ומרשם לחידלון.

נניח שיתברר שמהלך ההתנתקות של שרון הוא אסון, (מי שלא עושה, לא טועה), השאלה תהיה עדיין, עם מי בראשנו אנו מעדיפים להתמודד עם האסון? אני מניח שהתשובה תהיה שוב שרון.

אולי אפשר להסביר את עמדתי במה שאמרו כבר אחרים: אילו ביום הבחירות ההוא היו כל בוחרי הימין נרדמים ומצנע היה נבחר, אני מעריך שהוא לא היה מצליח לבצע שום דבר, לא את תכניתו וגם לא שום תכנית אחרת (האיש לא הצליח להסתדר אפילו עם חברי מפלגתו בזמן ששירתה באופוזיציה). הערכה זו מוציאה לי את החשק ללזלזל בפסיכולוגיה של ההמון.
הערה צדדית 489630
בבחירות האלו כבר לא היתה הצבעה ישירה לראש הממשלה, אלא בחירה במפלגה.
אפשר לטעון שהצביעו לליכוד בגלל שרון ולעבודה בגלל מצנע, אבל בחירה במפלגה היא פחות אישית ויותר מעידה על נטיה פוליטית. כלומר - ייתכן שהיו כאלה שהתלבטו בין ליכוד לעבודה והצביעו לליכוד בגלל שרון, או לעבודה בגלל מצנע, אבל הרושם (שהוא אולי מוטעה) הוא שהמתלבטים לרוב מתנדנדים בין מפלגות עם נטיה פוליטית דומה (עבודה-מרץ, ליכוד-שינוי-צומת, למשל) ולא בין אישים.
הערה צדדית 489685
אני איני מתיחס לשיטת בחירות ספציפית אישית או מפלגתית, יחסית או אזורית וכו'.
גם אם ההצבעה היא עבור הנהגה קולקטיבית או רשימה שנקבעה ע''י ועדה מסדרת או מועצת חכמים, אני טוען שאנו מצביעים בעיקר עבור אנשים ופחות עבור עמדותיהם. גם אם מצביעי ש''ס חושבים שהם מצביעים עבור הרב עובדיה, הם מצביעים עבור אלי ישי.
אומר לך מה שרבים אולי לא רוצים לומר במפורש. ההתפתחויות לאחר בחירת שרון נראה שהוכיחו שרוב הבוחרים הצביעו עבור שרון למרות שתמכו בעמדותיו של מצנע. יתכן שהם חשבו שמצנע צודק בעמדותיו אבל שרון יהיה מנהיג מצליח יותר. יתכן שהם חשבו שעדיף לטעות עם שרון מאשר ליצדק עם מצנע ויתכן שהם חשבו שלשרון יש סיכויים טובים יותר לבצע את תכנית מצנע מאשר למצנע עצמו. ושוב הארועים מוכיחים שלכל הפחות הם לא לגמרי טעו.
''מפלגות עם נטיה פוליטית דומה ...'' - עמדות ונטיות פוליטיות הן חלק מן הבחירה באישיות זו ולא ברעותה. אבל בסופו של דבר מהות הפעולה היא הבחירה ולא מערכת השיקולים שהביא לבחירה.
אז מה? 489632
אני מסכים חלקית עם מה שאתה אומר (למרות שאתה חותר תחת יסודות הדמוקרטיה וכו'), אבל לא זה מה שאמר איציק. הוא אמר ששרון לא הטעה את הבוחרים אלא רק לא הצהיר מה יעשה. אני טענתי שהוא כן הצהיר מה יעשה ועשה הפוך. זה ויכוח על העובדות שלא קשור לדעה אותה הבעת.
אז מה? 489689
א. לפחות חלקית איציק צודק. אם אתה אומר שיהיו ויתורים כואבים ולא מפרט מה הם יהיו, הרי שאתה "לא מצהיר מה תעשה". הנקודה שלי היא שאיני חושב שיש פגם בהתנהגות מן הסוג הזה.

ב. עמדות של פוליטיקאים הם כמו התנ"ך. הם מצהירים דבר והיפוכו ומבטיחים לכולם את הכל וזה מרוקן מתוכן את האמירה "הצהיר מה יעשה ועשה הפוך" (מפני שהם גם מצהירים הפוך. ראית פעם מנהיג המבטיח לעשות מישהו עני לאחר שיבחר?).

ג. בראייה שלי לאחר ששרון פינה את היישובים בסיני, אין לבוחרי שרון סיבה אמיתית לקונן על הבטחותיו לפני ההתנתקות ומעשיו אחר כך.

ד. איני מקבל שאני "חותר תחת יסודות הדמוקרטיה" משום שאיני שולל אף אחד מן האמצעים שהדמוקרטיה קבעה כדי לפקח על מעשי הנבחרים (אי אמון של הכנסת, פסיקות של ביה"מ העליון, מחאה ציבורית במדיה ובחוצות). אני סבור שמי שחותר תחת הדמוקרטיה הוא מי שמנסה להפוך את הדמוקרטיה לאנרכיה שבה אין שום אפשרות לנהל מדיניות שלטונית קוהרנטית ומתמשכת משום שצריך לכפוף אותה לתכתיבים של משאלים ודעת קהל המשתנה כמו סוף ברוח או גרוע מזה למידת דבקותם או טירופם של קבוצות רדיקליות וסרבניות. האם ישראל צריכה לכופף את מדיניות הגדר שלה בגלל נחישותם ועקביותם של האנרכיסטים נגד הגדר? האם אסור לצפות מן השלטון שיבוא חשבון עם אלו המסכלים את פעולותיו ומתעקשים לבזבז את זמנו ומשאביו באופן שיחייב את המשבשים לשאת בתוצאות מעשיהם (קנסות ומעצרים)?
אז מה? 489692
ב. (אנקדוטה) במו אוזני שמעתי את ב.נתניהו אומר בשידור, ''העשירים יתעשרו והעניים יהיו עניים יותר'' או בדומה לכך, דקה לאחר מכן שמעתי מכרה טוענת שביבי ייקח מהעשירים וייתן לעניים, וחוץ מזה ביבי חתיך והפלולה של ברק מגעילה אותה.
האיש דיבר אמת, הבטיח ועשה ובכל זאת משך אחריו את בהמות העדר.
אז מה? 489696
היום יותר מאי פעם, המסרים של הפוליטיקאים לפני בחירות, הם מסרים שיווקיים על פי ניתוחים של יועצי שיווק שונים.שרון כיוון את האמירה על הויתורים הכואבים לבוחרי המרכז; היו שהתבדחו שהויתורים הכואבים אליהם התכוון הוא הויתור על כיבוש מחדש של כל שיטחי הרשות. במהלך הזמן הוא פירט קצת יותר בעזרת אולמרט כפיילוט.
לגבי התכחשות למדיניות המוצהרת: אין כמו מפלגת העבודה שעשתה פלסתר מכל הצהרות השלום הבומבסטיות שלה.
אז מה? 489533
אני לא מאמין גדול במבחן התוצאה, שרון ביצע את ההתנתקות מתוך כוונה רעה, ועל כן ההתנתקות נכנסת למעשיו הרעים של שרון. זה למרות שחשבתי שקיומו של גוש קטיף הוא רע ופוגע במדינה. מה תהיה התוצאה של ההתנתקות? לא יודע, אולי היא באמת תהיה טובה, אבל אני הרבה יותר פסימי ממך, ואני חושש שהפגיעה שההתנתקות פגעה בתודעה הדמוקרטית של החברה הישראלית קשה הרבה יותר מהפגיעה של ההתנחלויות.

א. אף פעם לא הערצתי את דה גול... מה היה קורה אם הוא היה הולך לציבור שלו ואומר להם: "שיניתי את דעתי, צריך לצאת מאלג'יריה"? גם אם הם היו זורקים אותו, זה רצון העם, וזאת מהות הדמוקרטיה.

ב. לדעתי, מנהיג בחברה דמוקרטית, צריך להבהיר לציבור באופן חד משמעי לאן הוא חותר בסוגיות המרכזיות. כמו שרבין הבהיר שהוא הולך להסכם אוטונומיה עם הפלשתינאים, כמו שברק הבהיר שהוא הולך לצאת מלבנון וכו'. אני מסכים איתך בקשר לבוחריו של שרון, הם כמעט ביקשו שירמו אותם, רק שזה לא גורם לי לחשוב שהיה ראוי לרמות אותם.

ג. נו, באמת, שרון אמר "דין נצרין כדין תל אביב" בבחירות עצמן, מול העמדה של מצנע שיש לצאת מנצרים.

ד. "איך בדיוק"? למשל על ידי צירוף שינוי לממשלה.

ה. בסוף כהונתו של ברק היה הצעת הסכם שישראל קיבלה, שהפלשתינאים לא קיבלו ושכל העולם קיבל כהוגן. שרון דאג לשנות את המצב הזה לגמרי, ככה שהישראלים כבר לא קיבלו את ההסכם הזה, העולם האמין שהוא לטובת ישראל, וההנהגה הפלשתינאית היתחלםפה בהנהגה של החמאס.

ו. בדמוקרטיה העם שולט, והמנהיגים משרתים אותו, ולא ההפך.

ז. שרון בחר את הסביבה, מנהיגים אחרים בחרו סביבות אחרות והצליחו להמנע משחיתות (וגם בליכוד, מרידור או בגין הבן הצליחו, עד כמה שידוע לי, להתעלות מעל השרוניזם).
אז מה? 489558
ו. אכן. הייתי מוסיף לזאת שההתנתקות הוכיחה, לפחות לי, עד כמה, מעבר לפלגנות הרבה הטבועה בנו ולנימוסים טעוני השיפור, מדובר כאן בקבוצה בעלת רמת ערבות הדדית נדירה. לדעתי, בכל קבוצה אנושית אחרת, ארוע כמו ההתנתקות היה עובר בשפיכות דמים פנימית קשה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים