בתשובה לצפריר כהן, 11/09/08 13:12
יוקרה 489828
ניסויים בספרות: בעצם כל שיר (או סיפור) חדש הוא ניסוי בחקר הספרות. נגיד שיש לנו תיאוריה על לשון השירה ואיך היא פועלת. כל שיר חדש מעמיד את התיאוריה במבחן, האם התיאוריה מצליחה להסביר את אופן פעולת הלשון בשיר הספציפי הזה? כמובן שמחברי שירים יכולים לנסות שטיקים שיערערו את התפיסות המקובלות על לשון השירה. אני מניח שזה קורה כל הזמן, חילופי סגנונות ודורות בשירה.
יוקרה 489835
יש לך דוגמה לתאוריה לא טריוויאלית ולשיר שיכול לסתור אותה?
יוקרה 489877
דוגמה מתחום היצירה הדרמטית:
על פי תיאוריית הטרגדיה של אריסטו "טרגדיה היא חיקוי אמנותי של עלילה נעלה, שלמה בפני עצמה, בעלת שיעור מתאים, שלשונה מתובלת, שנפשותיה פועלות בדרך דרמתית ולא בדרך של סיפור. חיקוי המבצע – באמצעות מאורעות המעוררים חמלה ופחד – את הקָתַרְסִיס (מירוק) של היפעלויות כגון אלו". לפי אריסטו, הטרגדיה מורכבת משישה יסודות, שעל פיהם נקבעת איכותה: סיפור המעשה (עלילה שיש לה ראשית, אמצע וסוף), מידות (הערכים המוסריים של הדמויות), סגנון דיבור פיוטי, מחשבה (ההיגיון והמודעות של הגיבור), חיזיון (האופי החזותי של הטרגדיה), ונעימה (אופייה המוזיקלי).
התפתחות העלילה מזוהה עם ההיגיון הפנימי המניע את הגיבור: עליה להיות רציפה ועקבית, ולא אפיזודית או מקוטעת. במהלכה מתחוללים אירועים מפתיעים, שהם לכאורה מקריים, אך למעשה טעונים משמעות גורלית. לפי אריסטו, עדיפה עלילה שאינה פשוטה (נטולת מִפנה) אלא מסובכת (בעלת מפנה ומהפך שלאחריו תגיע מודעות של הגיבור). הטרגדיה אינה חייבת להסתיים במות הגיבור, אך סיום כזה יהיה הטרגי ביותר. האסון הטרגי ביותר הוא זה המתרחש בין נפשות קרובות, ולא בין אויבים או גורמים אדישים זה לזה. לכן הטרגדיות הגדולות מתרחשות בתוך משפחה.

לא תהיה לנו כל בעייה למצוא טרגדיות מאוחרות לאריסטו ששוברות כמעט כל מאפיין של הז'אנר על פי תפיסתו.

הסיכום על הטרגדיה על פי אריסטו לקוח מאתר סל תרבות ארצי:
יוקרה 489879
מהי התאוריה כאן?

זו לא תהיה התאוריה היחידה שאריסטו או בני זמנו העלו והופרכה מאז בניסויים אי־ספור. בפרט מכיוון שאריסטו התייחס לתת־קבוצה של מה שאנו קוראים לו היום טרגדיות.

יש לך תאוריה מהחמישים שנים האחרונות?
יוקרה 489912
שיר ערב

בערב
כשאמרה לי נערתי
לך
ירדתי לרחוב להתהלך
והייתי הולך ומסתבך
מסתבך והולך
והולך והולך ומסתבך

כשנתן זך כותב שיר כזה בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, הוא שובר (יחד עם אחרים, כמובן) את התפיסה המקובלת לגבי שירה, שמחברת יחד חרוז, משקל, בית, סגנון, ציוריות וכו' לכלל תיאוריה כוללת על ז'אנר השירה ומה שמיחד אותו מטקסטים אחרים. בתחילה טוענים חסידי התיאוריה שזאת לא שירה, וברבות הימים משתנה התיאוריה. השימוש במלה תיאוריה כאן הוא במידה רבה בגדר השאלה, כי תפיסות מובנות ומנומקות בחקר הספרות אינן יכולות לעמוד בדרישות הפורמליות שנציב בפני תיאוריות בפיסיקה או אפילו בסוציולוגיה.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490044
חיידקים אינם לומדים ביולוגיה כדי ללמוד כיצד להפריך תיאוריות ביולוגיות. אלקטרונים ושאר ישויות פיסיקליות מסתפקים בדואליות מבלבלת וגם הם אינם טורחים ללמוד פיסיקה על מנת למצוא דרכים חדשות ומפתיעות לבלבל את החוקרים.

אמנים, לעומת זאת, בהחלט עסוקים בשבירת מסגרות. משוררים, ציירים, פסלים, רקדנים, ואפילו סופרים - כל אלה מחפשים כל הזמן דרכי הבעה חדשות ומפתיעות. כלומר, אלו נשואי מחקר שמעצם הוויתם יהיו עסוקים כל הזמן בהפרכת התיאוריות אודותיהם.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490067
הצרפתים (בעיקר) בעידן הפוסט-סטרוקטוראליסטי כבר עלו על זה לפני כמה עשרות שנים, והלכו לכיוונים של שלילת האפשרויות התיאורטיות במובנן הישן. במקום זה הם מציעים פירוק של הטקסט הספרותי למרכיבים ההכרחיים שלו, שכמובן אינם הרמוניים ואינם מאפשרים קריאה מוסכמת. אם הטקסט מאפשר קריאות רבות שאף אחת מהן לא מכריעה את האחרות, התיאוריה אמורה להסביר את שורשי האפשרות הזאת. הבעייה עם תיאוריה כזאת היא שאין כל אפשרות להציג טקסט ספרותי או אחר שישנה אותה או יסתור אותה. למשל התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע. אפשר לשכלל את מנגנון הפירוק ונוכל לבחור בין הצעות שונות ולא יותר. בהקשר הזה מדובר בסוג אחר של תיאוריה, וכדאי להיזהר ולא לבלבל בין התיאוריות הפוזיטיביסטיות לבין התיאוריות שמקובלות היום בהרבה מניתוחי הטקסטים בלימודי המגדר והקוויריות וכיו''ב.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490091
מה זה "התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע"?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490095
זה ביטוי של המזימה הקפיטליסטית לדיכוי שחורי-העור,
או אולי
קריאה חתרנית של הגישה המעצימנית של אוכלוסיות מוחלשות

(תלוי בזהות הדובר)
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490103
אתה בטוח שאתה לא אנטילופה?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490119
הוא לא אני, והמעט שהגבתי בניק אחר השארתי דואל.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490123
אבל הוא כותב באותו סגנון. זותומרת שאחד מכם מפלגיאט: מי זה?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490130
עכשיו נעלבתי, "מזימה קפיטליסטית" "גישה מעצימנית" ,לא אני בשום אופן, עם השורות הקצרות והאנטר המפתיע כבר הפסקתי, אחרי שהעירו לי על כך, יש עוד משהו?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490133
נעלבת? אתה מגזים. הקפיטליזם המעצימני היה משעשע ביותר וכך התכוון להיות. ולא ידעתי שהעירו לך על השורות הקצרות וכו'.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490136
אני אוהב להגזים, והק. מ. באמת משעשע כשלא לוקחים אותו אישית, אבל פיתחתי תגובה אלרגית להטיות החדשות של השורש ע.צ.מ. העצמת העצמיות, למשל או עצמוניות עוצמתית וגו'.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490140
מה עם עצימת עיניים ומעשים עצומים ועצמות חזקות ועיצומים במשק? אתה מבטל את כולם בגלל נשימתו העצמונית של מר א.ש.?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490141
הבל הבלים, עצמות יבשות.
מיהו מר א.ש.?
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490143
אחד אריק, כבר שנתיים ויותר בבית חולים. אבל עם נשימה עצמונית.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490144
אהה, שכחתי שהוא עוד חי.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490097
כמה דוגמאות:

בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית. אלוהים הוא זכר, הבעל הוא הבועל והבעלים, וראש הממשלה הוא תמיד זכר, גם כשהוא נקבה.

מלים "עדתיות" כמו צ'חצ'ח, פרחה, גרוזיני, פרסי, רומני וכו' נושאות עמן מטען אידיאולוגי עוד מתקופת הפרענק.

המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה, יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה סקסיסטית ברמות שונות.

וכן הלאה, עד כי בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490102
אה, הבנתי.
אם כי ''גרוזיני'' ורומני'' בפני עצמן יכולות להיות מלים נייטרליות לחלוטין, תלוי בהקשר (ובהקשרים מסוימים גם ''פרסי''), והמלה ''מהממת'' לא נשמעת לי סקסיסטית.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490106
> המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה,
> יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה
> סקסיסטית ברמות שונות.

וכבר אמרו חכמינו: "קול באישה: ערווה". ברור שכל תואר שנקשר לאישה הוא סקסיסטי.

אני מניח שבעינייך השם הפרטי "יפה" אינו יאה.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490124
מישהו רצה לשנות את שמי הפרטי (שנראה לו מסובך מדי) ליפה. התנגדתי בתוקף, זה שם נורא בעיניי - בלי קשר לאידיאולוגיה.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490614
באיזה מובן של המילה "אידאולוגיה" אתה משתמש כאן? ודאי לא כמו ב"אידאולוגיה ציונית"?

השאלה הזו חשובה כי נראה לי ש"אידאולוגיה" פה משמשת במובן כל כך רחב עד שהוא חסר משמעות - כפי שההצהרה "בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית" היא הגזמה וכך גם "בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית." מילים כמו חכמה, תבונה, ממשלה, מדינה, עצמה (ו"אורגזמה"!) הן בנקבה. אז מה?

הגזמות, מטפורות, משמעויות משתנות ועמומות של מילים והקצנות של עובדות תאורטיות הן לחם חוקן של תאוריות תרבותיות. כאשר משמתמשים בשפה אידאולוגית לתאר מציאות, לא פלא שהמציאות הזאת נתפסת כשבויה באידאולוגיה.
אבל זה אלמנטרי, ווטסון יקירי! 490766
חוכמה, תבונה, רגישות, אהבה ויופי באים תמיד יחד. זכר מנצח.
ימי הביניים 490827
לו הייתי מתחיל דוקטורט במדעי החברה, יתכן שהייתי מבקש לערוך מחקר המשווה בין הנעשה במדעי החברה והרוח לבין ימי הביניים. הייתי מתאר שם כיצד מחקר רציני להתמודד עם בליל של אידאולוגיות, אמונות טפלות וציד מכשפות (ועוד בשם קיפוח ורדיפה), שלא לדבר על מוחות וכספים הנשאבים למטרות אלו. גם אם היה מתברר לי במהלך המחקר שתיאור זה מוגזם, עדיין הייתי יכול להגיש את התזה על תקן ''דרך נוספת לראות את המצב''.
ימי הביניים 490858
מעקש: איך היית מגייס מלגה עם כזו תזה?
ימי הביניים 490867
תומי לפיד היה מסדר לו אחת.
ימי הביניים 490877
חסרים אנשים שנפלטו מתחומים אלו עקב מצב זה והתדרדרו לעיסוקים רווחיים יותר? הייתי מחזר על פתחם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים