בתשובה לtahmar1900, 21/09/08 14:25
נראה מאופן הצגת השאלה 490928
לראשונה, תמר1900, אנחנו מסכימות.
פטור מסיבות אברכות צריך להיות זהה לפטור - סליחה, לא פטור, אלא אובר-התחשבות, שזוכים לה רקדנים, מוזיקאים, וספורטאים מצטיינים.
מספרם יוגבל ל-‏200, ו-‏200 העילויים הללו יוכלו, כמו המוזיקאים המצטיינים, להיות פקידים אחראים על מהדקי סיכות כמה פעמים בשבוע במקח"ר (גם בזמן הזה הם יוכלו ללמוד. ללמוד אפשר גם באפסנאות). למעשה, הואיל והם עילויים כל כך גדולים, אין ספק שהרבנות הצבאית תצא נשכרת מהם - הם יוכלו כמה פעמים בשבוע להועיל שם, וללמוד ביתר הזמן.
השאר, שיואילו בטובם ויתגייסו. ניתן להקים להם יחידות משלהם. בלי בחורות ופריצעס.
נראה מאופן הצגת השאלה 490949
כשמסכימים איתי, אני נוהג לחטוף פריחה קשה וכאבי ראש נוראיים, לכן אדגיש את קיצוניות עמדתי ואגיד שאני לא מסכים (כן, אני זכר, אם כי ההתייחסות אלי כנקבה מאוד מחמיאה לי).
דמם של 200 העילויים לא סמוק יותר מדמם של שאר החרדים שיהיו בצבא, וקשה לי להאמין שוועדה שתוקם לצורך בדיקה מיהו עילוי ומי לא תוכל לתפקד בצורה אובייקטיבית (והרי איך קובעים מיהו עילוי? האם סיני או עוקר הרים? ואולי האחיין שלי? או הוא שנראה חלשלוש אז במילא לא יעזור בצבא? וכו').
מרגע שמפסיקים את התמיכה הממשלתית בקבוצה גדולה של צעירים שלא מתגייסים, סביר להניח במילא שהרבה ילכו לצבא והעילויים יקבלו מלגות ויוכלו להישאר. הגענו לאותה תוצאה וחסכנו הרבה כסף מאוצר המדינה שיוכל ללכת לדברים חשובים... כמו הרבנות הצבאית או דברים כאלו.
נראה מאופן הצגת השאלה 490963
דמם לא יותר סמוק, אפילו שהם משוכנעים שכן, אבל כפי שאחוז ניכר, סליחה, הרוב של חיילי צה"ל אינם קרביים, וחלקם הגדול אף אינו תומך לחימה, ואעפ"י כן הם משרתים בצה"ל, גם אם סיכויים לההרג יותר קטן, את 200 הגאונים ניתן לשלוח ליחידות לא-קרביות.
דיינו בזה.
אם כל האחרים כן יזיזו את התחת שלהם ויתגייסו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים