בתשובה לאיציק ש., 07/10/08 8:17
גם את אלה קראתי, 492551
ושוב דומה שהמסקנות שונות מדבריך. אה, ואת שני האנגלו-פקיסטאנים שהתפוצצו במייק'ס פלייס שכחתי, כמו כמובן גם את כל המתנדבים מחוץ לעיראק שהגיעו להתפוצץ בה.
גם את אלה קראתי, 492560
אני בכוונה לא עושה גלובליזציה של המתאבדים אלא מתייחס רק לסכסוך הישראלי -פלסטינאי. בשלב מסויים החלו פלסטינאים לבצע פיגועי התאבדות: לא רק בהתפוצצות אלא גם בנסיונות דקירה במקומות הומי אדם אצלנו- לא בעיר העתיקה ששם אפשר לברוח; פיגועי ירי בהם ברור שהיורה לא יצא חי-אגד עפולה וכד', מתאבדי התנזים ולא רק מהחמאס והג'יהאד. התשובות הקלות הן מלחמת תרבויות ושבאיסלאם תמיד היו מתאבדים וכו'- לא מקובל עלי.
אז אתה בכוונה מנסח את השאלה, 492571
כך שיש סיכוי שתתאים לתשובה שיש לך מראש עבורה.
גם את אלה קראתי, 492583
אבל מה לעשות שדוקא "גלובאליזציה של המתאבדים" חושפת את המקורות האידיאולוגיים האמיתיים של הטיעונים שלך וכתוצאה את ההשלכה הלא-מבוססת שאתה עושה ממציאות רחוקה למציאות כאן?

א. את סאגת המתאבדים נגד ישראל "חנכו" לדעתי חברי המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ושם לא היו התנחלויות או שלטון אזרחי ישראלי של ממש.

ב. התיאורים שלך של המניעים הרגשיים להתאבדות זהים אחד לאחד לתיאורים של הטרוריסטים הראשונים של העת המודרנית, חברי התנועות האנארכיסטיות באירופה. אני מתיחס לאותם פעילים אנארכיסטים שהתנקשו בחברי משפחות האצולה של אירופה. הם פעלו בד"כ כבודדים, ללא מסגרת ארגונית וללא תמיכה סביבתית והסגירו עצמם מיד לאחר ביצוע ההתנקשות. לכן אני מתיחס אליהם כאל מתאבדים. התיאורים מן המשפטים שהביאו לתליית המתנקשים הללו, מדברים על ייאוש תהומי וסלידה מוחלטת מן החברה הקיימת בגלל תנאי החיים המזעזעים של מעמד העובדים והפער הבלתי ניתן לתיאור בינם לבין תנאי החיים של האליטות האריסטוקרטיות. לך כחובב כתבי מרקס ואנגלס בודאי איני צריך להסביר את ההבדל בין האנשים הללו לבין המתאבדים הפלשתינים. מארקס הרי גרש אותם משורות האינטרנציונל הסוציאליסטי בגלל שלא האמינו באירגון ולכן גם לא זכו בתמיכת הסביבה שלהם, לא כן?

ג. אפילו בדוגמה הרחוקה ההיא היה אלמנט שחשף את הכח המניע האמיתי שמאחורי טרור ההתאבדות. המתנקשים עצמם אולי פעלו ממניעים של ייאוש וניכור חברתי, אבל מה הבדיל אותם מסתם רוצחים ופושעים פליליים? מה שהבדיל אותם היו התנועות הפוליטיות שאולי לא התייצבו מאחוריהם אבל הביעו הבנה והזדהות עם מניעיהם והפכו אותם למארטירים פוליטיים? המנהיגים הפוליטיים של התנועות האנרכיסטיות (בד"כ מן המעמד הבינוני ומעלה) ראו ב"מתאבדים" כח פעיל במשחק הפוליטי. ההתנקשויות שלהם היו מהלכים פוליטיים שנועדו לערער ולהפיל את הממסד החברתי הקיים ולפנות דרך לשלטון העצמי של מעמד העובדים הסוציאליסטי.

ד. כדי להגיע ליסודות האמיתיים של הטרור הערבי-איסלמי-פלשתיני צריך ללכת להתארגנויות הקרובות לעולם האיסלמי ולא להעתיק תיאורים מחברות שונות מאד כמו עולם המהפכנות הסוציאליסטית של המאה ה-‏19 באירופה. המתאבדים האיסלמים הראשוניים היו החשאשאין מצפון סוריה, אנשי שייך ההר. המתאבדים האלו שהתבססו על תקדימים איסלמיים מימי הקוראן עצמו, היו גילוי חשוף של טרור פוליטי ודתי ומאבקי כח ושליטה ללא שום רקע חברתי.

ה. עוני וקיפוח פוליטי הם לפעמים חלק מן התשתית של טרור המתאבדים. מאבקי כח ושליטה על רקע פוליטי/לאומי/דתי הם תמיד עמוד התווך של טרור המתאבדים. בפרט במקרה הפלשתיני.
גם את אלה קראתי, 492627
תשובתך איננה לעניין. אינני חובב ספרי מרקס. הם עניינו אותי וקראתי דברים שלו אבל לומר חובב ספרי מרקס?על משקל חובב ספרי איאן פלמינג?
אין שום קשר לזריקה של האנרכיסטים על ידי מארקס- יותר נכון פיזור האינטרנציונל הראשון לצורך זה- ולהסברים שלי על מה מביא אנשים לבצע פיגועי התאבדות. דומה אחד לאחד? צלע זוית צלע? אל תגזים. הדברים שכתבתי לא הומצאו על ידי; חוקרי שב"כ כבר אמרו שאנחנו מייצרים את המתאבדים. כמעט לכל מתאבד ישנו גם סיפור אישי, גם תחושה חזקה מאד של השפלה-לאומית ואישית. גם אהוד ברק פלט פעם שאם היה פלסטינאי היה טרוריסט. אולי לא היה מתאבד אבל אם היו מתעללים ומשפילים את אימו ואביו, יתכן והיה מגיע גם לזה.
באופן כללי אינני אוהב את הגישות ההנטינגטוניות הקואזי- ראציונליות. הגישות הללו מנסות לא להכנס יותר מדי להבנת האדם שמגיע למעשה ההתאבדות, ומשתדלות להשאר ברמת התהליכים הגלובליים וההיסטוריים- דוקא גישה זו דומה יותר למרקסיזם.
כשאני מנסה לנתח סיטואציה היסטורית, אני משתדל לראות גם את האנשים שפועלים על רקע התהליך . לפעמים הבנת האנשים -לא קבלה ואמפטיה כלפיהם- אלא להבין את ראשם, מטילה ספק האם התהליך כפי שמקובל לחשוב שמתקיים, אכן הוא באמת התהליך .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים