בתשובה לברקת, 08/10/08 21:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. אני מתקשה לראות דמיון עמוק בין "משטור" הפרט לתלם המשפחתי לבין משטור הפרט לתלם המדינה - האם בסרט עצמו אפשר למצוא קישור כזה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי שהמשטור המשפחתי מקביל למשטור המדיני (בפוליטיקה מדינית היינו קוראים לזה פאשיזם). התכוונתי לומר שדיכוי הפרט מטעמיו של הקולקטיב, כל קולקטיב, הוא עניין פוליטי. והדיכוי הוא הרי שיטתי (כאן מגיע שלל ספוילרים לסרט הזה ולאחרים. ליוצאי עין הדג שלא ראו את הסרט, תתביישו לכם! לא מגיע לכם אבל היום יום כיפור ולא נתחשבן) - כי לא מדובר רק במקרה האישי של הגיבור זאזא, אלא בהעתק כמעט מדויק של מה שקרה לאבא שלו לפני שהתחתן: אהובת נעורים בלתי לגיטימית, הפרדה כפויה ע"י המשפחה, נישואין בכפייה לאשה שהמשפחה אישרה. יש כאן דפוס בין-דורי ולא אישי של דיכוי, שעובר כמו נגע, דור אחד "מדביק" את השני בעל כורחו (כמעט כנקמה, גם לי גם לך לא יהיה), ולכן זה פוליטי לגמרי בעיני. ולא משנה אם נורמת הדיכוי היא ברמה העדתית או ברמה אחרת. עולה על דעתי עכשיו "נועה בת 17", כסרט דומה, של פרט שמנסה להתקומם נגד אידיאולוגיה. להבדיל מזאזא, נועה לכאורה מצליחה בהתקוממות שלה אבל בשני המקרים הסוף נתפס כ"סוף לא טוב". זו סיטואציה שהפרט לא יכול לצאת ממנה, מנצח או מפסיד, בלי לשלם מחיר אישי כבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז (סליחה על האייליות) איך את מגדירה "פוליטי"? יש כל מיני קולקטיבים, החל מזוגיות וכלה בקולקטיב כל היצורים החיים. כשאומרים "פוליטיקה" הכוונה לרוב למה שברמה הלאומית או הבינלאומית, לכל היותר העירונית ("פוליטיקה ארגונית" כבר נאמר לרוב כחצי-מטאפורה, ופוליטיקה משפחתית עוד יותר). בהתאמה, כשאומרים "סרט פוליטי", ההבנה המיידית היא שהסרט קשור למאבקים בין-לאומיים או תוך-לאומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר פוליטיקה היא רק פוליטיקה מדינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן הפשוט והמיידי, כשאומרים "פוליטיקה" בעלמא (דינה מתעניינת בפוליטיקה; רינה שוקלת קריירה בתחום הפוליטי) מתכוונים לזו המדינית (זו גם האטימולוגיה, אגב - "פוליס". זה לא נימוק, רק אגב). כשאומרים "הפוליטיקה אצלנו במשפחה המורחבת" *משתמשים*, נדמה לי, במובן המדיני: רוצים לדבר על אינטראקציות שמזכירות את אלו שבפוליטיקה המדינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל משתמשים לא מעט ב''פוליטיקה'' לתיאור מהלכים תוך-ארגוניים כמו באוניברסיטה, ברשות השידור, בבנקים וכו'. המלה הזאת יצאה כבר מזמן מהתחום הצר של ארגון רחב יותר, כמו מדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו כן, זה מה שאני אומר: משתמשים בזה לדברים אחרים, אבל זה שימוש שבמידה רבה נשען על משמעות הבסיס, שהיא כן ביחס לארגונים כמו מדינה. כשאומרים "פוליטיקה" או "פוליטי" בלי הקשר שיאמר אחרת, ההבנה הסבירה היא פוליטיקה מדינית. ראי שוב בשני משפטי הדוגמה שלי בתגובה הקודמת. ואני יכול להוסיף "מצביעים נגדנו באירוויזיון מסיבות פוליטיות" ו"לא מערבבים ספורט ופוליטיקה", אבל האמת היא שזה קצת חסר טעם - הדוגמה שהייתי אולי חושב שהיא הכי ברורה היא דווקא זו שפתחה את הפתיל, ומסתבר שאינה ברורה: "סרט פוליטי". יכול להיות שזה רק אני שנכשל כאן בהבנת השפה1, לא משנה כבר - ברקת הבהירה למה התכוונה. 1 מצטער, אני לא יכול להתאפק מטיעון הגנה נוסף: בסינמטק הוצגה לפני כמה חודשים "אנתולוגיה של סרטים פוליטיים". הוצגו שם סרטים שהתמקדו במערכות בחירות ארציות, התנקשויות, פעולות של נשיאי ארה"ב, וכאלה. הייתי מופתע, ואולי אפילו מרגיש קצת מרומה, למצוא שם סרט שעוסק, נניח, בפוליטיקה ארגונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהשימוש נשען על משמעות הבסיס. אין צורך בהגנה.:) (1) לפני שנים אחדות נתן גדי אלגזי הרצאה בון-ליר שאינני זוכרת את כותרתה ההמדויקת, אבל הופיע בה השם "מכניקת הקוונטים". התכוונתי להגיע, והצטערתי מאוד כשזה לא הזדמן לי. מאוחר יותר סיפר לי אלגזי, כבדרך אגב, שדבריו שם נסבו על חיי המשפחה של פיזיקאים, או משהו דומה, ורבים בקהל התאכזבו מאוד מבחירת הנושא. גם אני, כמובן, הייתי מתאכזבת. לא הבנתי מדוע העובדה הפתיעה אותו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... לרוב, אבל לא רק. פוליטיקה [ויקיפדיה] אגב, אפשר בעקיפין לראות את המאבק גם ברמה הרחבה יותר - ההתבדלות של העדה והסירוב המודע שלה לאמץ את מערכת הערכים הישראלית-מודרנית. וגם ברמה המטא-קולנועית, הבחירה של היוצר (בן העדה) לעשות סרט "אנטי ישראלי" במובן הזה, על אנשים שמערכת הערכים שלהם לא משיקה לאתוס הצברי (ולמעשה לא רואה אותו ממטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן, סרט שעוסק בפוליטיקה משפחתית לא הייתי מכתיר כ"סרט פוליטי"... זה קצת מטעה (no hard feelings). הייתי אומר דווקא שהסרט הוא "פרו ישראלי", כי הוא מביע דעה שלילית מאוד על אותה מערכת ערכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא פוליטיקה משפחתית - זו פוליטיקה קהילתית. של קהילה שלמה. איפה ראית שה*סרט* (להבדיל מגיבוריו) מביע דעה ישירה על מערכת הערכים הישראלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא - הוא מביע דעה שלילית על הערכים המסורתיים של העדה הגרוזינית, שכדבריך סותרים חזיתית את האתוס הציוני, ואני חושב שהצופה מוזמן לחשוב - עד כמה שזה נשמע לא ייאמן ביצירה אמנותית מהעשורים האחרונים - שאולי האתוס הציוני בכל זאת שווה משהו. נגד הערכים של העדה הסרט מציב, ולו באופן לוזרי, את מיזוג הגלויות (נעבעך) שבקשר של הגיבור עם המרוקאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסרט היה מציג את האתוס הציוני באופן כלשהו, ונותן לו משמעות חיובית, אז היה משהו בדבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבהיר: אני לא חושב ש"פרו האתוס הציוני" הוא מסר שקוסאשווילי מעביר במפורש בסרט, ואולי זה בכלל לא מעניין אותו; מה שאני אומר הוא שזה מסר שמשתמע, נובע, מתוך המסר שהוא כן מעביר במפורש (יחסית) בסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימת גישה שנוהגת להצמיד את המילה ''פוליטי'' לכל דבר שמתאר השקפת עולם מנוגדת לבעל הגישה. הדברים מגיעים לאבסורד כשמישהו מציג את השקפת עולמו כלאומית ושל זה שהוא מתנגד לא, כבעלת מניעים פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שהבהרת, גם אני אבהיר. גם מסר "משתמע" צריך להגיע מהקשר מובנה. לדוגמא: סרטי ה"רגישות החדשה" של שנות ה70 נוצרו בהתייחס לסרטים הלאומיים שקדמו להם (1) ולסרטים מסחריים בני תקופתם. כך שהעובדה שהפרוטגוניסטים אינם ממשים את האתוס הציוני, אכן יכולה להיקרא כאלמנט הסותר את הקיים בסרטים הישראליים המוקדמים. ואווירת הנכאים שאופפת אותם היא אווירה המנוגדת לאווירה האופטימית לכאורה בסרטים הלאומיים והמסחריים. לפי שיטתך, העובדה שמופיעות דמויות שאינן ממשות את האתוס הציוני בתוך אווירת נכאים למעשה מאשררת את האתוס הציוני. האמת, (אנטי)תזה מעניינת. את הסרטים של קוסאשווילי צריך אבל להבין בהקשר אחר. מדובר בתקופה שבה האתוס הציוני וההתרסה נגדו דהו כבר. הזירה הפרטית קיבלה לגיטימציה כזירת התרחשות מרכזית בחייו של האינבידואל. ההשתייכות לעדות/קבוצות ספציפיות על החיובי והשלילי שבדבר הפך שמשהו שקודם כל רואים אותו, ושנית, עוסקים בו (2). וקוסשווילי שייך לגל הזה. (1) מותר לי לקרוא להם סרטי תעמולה, בלי שישתמע מדברי שאני שוללת אותם? (2) ברוב הסרטים בשנות השבעים והשמונים הזהות המופרדת היתה: "מזרחי", ""אשכנזי"", "גוי", "ערבי". אם היתה לדמות תווית זהות יותר ספציפית, כמו סלמוניקו היווני, לא היו לה מאפיינים שבאופן מחודד והיסטורי התייחסו למעשה לזהות העדתית המסויימת שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכימה שזו מסקנה מתבקשת1, אבל הכל בעיני המתבונן. 1 לא בטוחה שמישטור הפרט לטובת ערכים "ישראליים", למשל שירות ביחידה מובחרת או קונפורמיות בקיבוץ, נראה אוטומטית כאופציה עדיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ואני מדברת כמובן על אותו מישטור כפי שהוא מיוצג בקולנוע הישראלי, לא על התגלמותו במציאות. את "נועה בת 17" כבר הזכרתי, ולגבי שירות ביחידה מובחרת יש שלל דוגמאות, וסרטי האחים ברבש בראשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שלא האתוס הציוני על כל מרכיביו; זה יהיה מופרז לכל סרט, בפרט לסרט שלא מדבר ישירות על אותם מרכיבים. אבל המרכיב של מיזוג גלויות, שמתבטא בסובלנות לנישואין בין-עדתיים, כן מצטייר מהסרט כאופציה עדיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם רק הפן העדתי נמצא כאן? בזיווג של שני הגיבורים (דובי ורונית אלקבץ ששכחתי את שם הדמות שלה) יש עוד פרמטרים: זה לא זיווג קונבנציונלי. היא גרושה עם ילדה, מתקיימת ללא סיוע מהגרוש ככל הנראה. הוא רווק התומך בה כלכלית (קונה לה מצרכים). זה קשר חשאי שמוסתר, לא רק ממשפחתו אלא גם מהילדה שלה, ומתקיים בעיקר בחושך, בערב. זה גם קשר מאוד סוער, כמעט שאין בו רגעי שלווה ופיוס, כל הזמן התגרות וקנטור הדדיים, כמו אש לאש. הכל מותר כאן, שניהם בגירים ולא עושים שום דבר מיוחד לכאורה, ובכל זאת הרגשה של קשר אסור. בקיצור, אין ספק שזה לא הזיווג הייצוגי שאותו גאים להביא אל שולחן השבת עם המשפחה, ולא משנה מאיזו עדה בת הזוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |