 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר "אמונם" אז עדיף לכתוב 63,373,112 אזרחים. מה שהכי ריגש אותי אתמול היה הנאום של מקיין, נאום קלאסי של דמוקרט בנשמתו, מאופק ומכובד, בו הוא הכריז "אובמה הוא הנשיא שלי". אם הוא היה נואם כך במהלך מערכת הבחירות ולא נגרר להכפשות, האם יתכן והיה מנצח למרות נקודת הפתיחה הקשה? חבל על מקיין שהיה יכול היות נשיא טוב בשנת 2000. עכשיו רק נותר לנו לשלב אצבעות ולקוות שאובמה לא יכרע תחת משא הציפיות הגדול, ושאולי משהו מהרוח הזו תחלחל גם לפוליטיקה הקטנונית ורעת המזג שבישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהמעבר מבוש לאובאמה הוא קפיצת מדרגה. מקיין היה ממשיך את מדיניות בוש ברוב הנושאים, ולכן טוב שהפסיד בבחירות. האם יוכל אובאמה לממש את הבטחותיו ואת הציפיות ממנו - עדיין מוקדם לקבוע. הפוטנציאל ישנו, אבל המימוש תלוי בגורמים רבים שלא תמיד ניתן לשלוט בהם. בשיטה המפלגתית עסקנית שלנו אין מה לצפות לרוח חדשה, לצערי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |