 |
|
 |
||
|
||||
 |
[התרעת אנקדוטה] כשקראתי את הפסקה האחרונה של הכתבה, לא יכולתי 1 שלא לחשוב על ו', מכר עקיף שלי. ו' הוקפץ חמש כיתות, כך שאת בר המצוה שלו חגג בכיתה יב'. לאחר השלמת הבגוריות והפסיכומטרי, בגיל 14 החל ללמוד לתואר ראשון בפיזיקה בטכניון. זה היה השיא של חייו עד כה: לאחר סמסטר בלבד, בו לא פח מחברת, הוא התפוטר מהלימודים, בילה ארבע שנים בישיבה באפס מעשה או עבודה בהמבורגריה, ושב לזרועות הפיזיקה כעתודאי. שלוש שנים חלפו, והוא אוחז בממוצע בינוני, כי לקחי העבר לא הצליחו לגרום לו לשנות את דרכיו ולשפר את הרגלי הלמידה שלו. מגויס לשש שנים נעימות של חיזוי מז"א בחיק צה"לנו, את התואר עדיין לא סיים באופן רשמי, משום ששלוש השנים הנומינליות לא הספיקו לו על מנת לסיים את התואר. אינני מאבחן מוסמך, אחרת הייתי טוען שגם מבחינה נפשית קל לראות שיצא שכר הקפצתו בהפסדו, לאור תסמינים נרקיסיסטיים שהדבר גרם לו לפתח. 1 בסדר, כן יכולתי, לא רציתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ו' זה קיצור של ויליאם סידיס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולדימיר. אבל עכשיו אני יודע מנין הגיעה השראה לתסריט של ויל הנטינג ויליאם ג'יימס סידיס [ויקיפדיה] (להבדיל מדוגי האוזר 1). 1 שלפני שישים שנה ודאי היו מתרגמים את שמו בישראל לדוגי העוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי אותו, אבל הקשר ניתק. מעניין היה לגלות דרכך מה עלה בינתיים בגורלו. לגבי תסמינים נרקסיסטיים (יסלח לי אם יראה את ההודעה - אני כמובן לא מביע הסכמה עם טענתך. הקשר, כאמור, נותק, ואין לי מושג) - אתה חושב שהשארות בקרב בני גילו לא הייתה מובילה לאותן התוצאות, אם לא גרועות יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש"אין כיתת מחוננים בישוב שלנו, אז נקפיץ אותו 700 כיתות" הוא פתרון גרוע יותר מאחרים שיכלו למצוא. הפתרון ששאני הייתי מציע: לשגר אותו אחר כבוד באוטובוס, מדי יום, אל כיתת המחוננים הקרובה ביותר. יחד עימי בביה"ס למדו ילדים שבאו מאותו ישוב, ובעירי יש כיתת מחוננים. פתרון אחר, גרוע יותר: בראותם שהנער אמנם מסיים בהצלחה את בגרויותיו, אך לא בציונים פנומנליים- לא להניח לו לפנות לאקדמיה לפני שיושקע בו מאמץ להחדרת בגרות לימודית (יענו, שילמד שצריך להשקיע כדי להצליח). מייק טייסון היה 1.80 מטר ומאה ק"ג בגיל 12, אבל זה לא אומר שהוא היה כשיר לגיוס לצבא, רק בגלל שמבחינה פיזית הוא יכול היה להסתדר שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ובקשר לתוצאות השארתו עם בני גילו (או, טוב יותר, הקפצת שתי כיתות "בלבד"): זה גם פתרון גרוע, אבל אם לא מתכוונים להשגיח על מי שעושים עליו ניסויים כאלו- עדיף. אם ירצה, שיעשוב על דעת עצמו את ביה"ס בגיל 13 ויעשה בגרויות לבד, לא כי אמרו לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפתרון השני שלך: איך אפשר להקנות לצעיר שסיים בגרות בגיל 14 הרגלי למידה, מלבד לשלוח אותו לאוניברסיטה? (דבר שעלה יפה במקרים אחרים.) איך אדם יכול להפנים שהוא צריך להתאמץ בכדי להצליח, מבלי להכשל, או לפחות להגיע למצב שהוא תחת איום כבד של כשלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאות של זריקת ילד בן 14 למים הקרים של תואר בפיזיקה יכולות להיות הרסניות, מבחינת אובדן הפוטנציאל. לכן אני חושב לשלוח אותו ללמוד ולראות אם הוא מצליח, כי חלק הצליחו (אגב, להתחיל מסלול אקדמי בפיזיקה בגיל 14 זה הישג נדיר מספיק כדי שיופיע בויקי ברשימת הגאונים הצעירים), הוא פתרון לא טוב. אז איך אפשר להקנות לילד כזה הרגלי למידה (אם כבר סיכמנו שמסיבה כלשהי, כיתת מחוננים אינה רלוונטית)? למשל, לרשום אותו לתוכנית של לימודים-על-תנאי 1, לתת לו 2 שלושה חונכי פר"ח (או, יותר טוב, אחד שעושה פר"ח משולש) שישבו לו על הראש שעתיים כל יום ויכריחו אותו ללמוד, תוך הקניית הרגלי לימוד טובים (לא רק כמה, אלא גם איך). לפני הכניסה לפרוייקט מובהר לו שבכל רגע הוא יכול ללהצהיר שנמאס לו ולעזוב, בלי שהדבר יחשב לו לכשלון, ובלי שהציונים יירשמו 3.לא שאני חושב שזה היה קורה- לדעתי, סביר מאוד שהליווי הצמוד ע"י סטודנט מצטיין 4 בוגר יעשה פלאות. מה שבטוח, את הילד שלי לא הייתי שולח סתם כך בגיל 14 לאוניברסיטה בשיטת מצליח ללא הכנה נפשית, בודאי לא אם היה מדובר בילד שקל היה לנחש שלא יעשה את המאמץ הנדרש, כמו אצל ו'. 1 סיימת סמסטר ראשון בציונים מעל רף סביר? אתה ממשיך כמו כולם. לא עברת את הרף? הרקורד נמחק, כאילו מעולם לא היית כאן3. 2 על חשבון תקניחם שיקוצצו ממסלולי פר"ח שלא באמת נזקקים להם. 3 לילד כזה, שרגיל להצליח בלי להתאמץ, ההשפעה הפסיכולוגית של כשלונות יכולה לגרום לפחד מנסיון חוזר, ומניעה מלהתאמץ באמת, כדי להגן על הערך העצמי שלו. 4 לילד בעייתי בן 8 לא אכפת מה הממוצע של החונך שלו, אז שאת המצטיינים ישלחו לתוכנית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוספת קטנה- פגשתי אשתקד באת"א ילד בכיתה ח' 1 שנמצא בשלבים מתקדמים של תואר במתמטיקה באו"פ, ובמקביל לוקח קורסים של תואר שני בפיזיקה, משקיע מאוד, והתרשמתי שהוא מראה הבנה מצויינת של החומר (לא שאלתי מה ציוניו). לא רציתי שישתמע כאילו אני טוען ששליחת ילדים צעירים לאוניברסיטה היא דבר רע, בלי להתחשב בנסיבות. 1 משום מה הוא לא עזב את בי"ס למרות שלא תהיה לתעודת הבגרות שום משמעות עבורו, והוא כבר הוכיח שאין לו בעיה ללמוד כסטודנט מן המנין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ידוע לי שהטכניון מקבל תלמידים בכל גיל, אך מעניק תואר אקדמי רק לבעלי תעודת בגרות. כך שגם אם סיימת את הבחינה האחרונה בפיזיקה קוונטית, תצטרך להמתין לציון הבגרות בתנ"ך לפני שתקבל את התואר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי מסעיף 3 ד' במסמך המצורף 1, ולפי מה שחשבתי שידוע לי גם לפני כן (למשל מטענות לגבי אי הצורך בתעודת בגרות להמשך לימודים אצל בוגרי או"פ), הטכניון (ושאר המוסדות הישראליים) מעניקים תואר אקדמי למי שעמד בדרישות ויש ברשותו תואר אקדמי אחר, במיוחד אם מדובר בתואר בתחום קרוב (מתמטיקה ופיזיקה), אבל לא בגרות. לפחות בטכניון, אפשר גם להחליף את הבגרות במבחני כניסה במתמטיקה, פיזיקה, אנגלית ועברית. למי שדוהר לשני תארים בגיל 14, מעבר של המבחנים האלו עם סיום התארים יהיה שקול למעבר של בגרות בלשון עבור תלמיד רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי קורא עד הסוף הייתי מגלה שבאותו מסמך מצויין גם שמי שסיים בהצלחה שנה ראשונה באו''פ, יכול להתקבל על סמכה בלבד ללימוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעצלתי לכתוב ''על סמך הישג זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מוזר, אבל עד כמה שהבנתי מגעת, זה צריך להיות תקני, ואין סיבה שזה לא יהיה גם בשימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא לא עזב את בי"ס כי הוא רוצה גם קצת חברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול מאוד להיות, אבל מהתרשמותי הקצרה מאותו ילד, הייתי מהמר שסיכוייו למצוא חברים באוניברסיטה גדולים בהרבה מאשר בביה''ס. לפחות כלפי חוץ, הוא התנהג לפי הסטריאוטיפ על גאונים צעירים, כולל היכולות החברתיות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערבת, אבל באיזה מסלולי פר"ח בדיוק יש תקנים בלתי נחוצים להם? [גילוי נאות: הייתי חונכת במשך שלוש שנים ורכזת במשך שנה אחת. אני לא אומרת שהמערכת מושלמת, רחוק מזה, אבל עוד לא מצאתי מקום שיש בו עודף תקנים. יש בעיקר מחסור בחונכים ראויים] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא לתקן מיותר כמעט לחלוטין היא המסלול "פר"ח מנהיגות" שבו אני עצמי השתתפתי, בבי"ס בחיפה לפני שנתיים. מטרת המסלול היא לכאורה לערוך שיעורי העשרה בנושא מנהיגות לתלמידים מוועד התלמידים 1, אבל בחלק מבתיה"ס זה לא מתאפשר מסיבות שונות, כולל באותו בי"ס בו חנכתי. במקום זאת אני והשותף להדרכה כילינו את זמנו לריק בהמצאת פעילויות עבור כיתות שלמות (כי הפעילויות שנתנו לנו לא התאימו לאוכלוסיה), כשלא התלמידים, לא המורות ולא אנחנו מעוניינים להשתתף בהן. יותר מפעם אחת שאלתי את הרכזות (היו שתיים) מה בכלל המטרה שלנו, ולא נעניתי. לכל היותר אפשר לטעון שאם גילינו כישורי הפעלה טובים, אז התלמידים קיבלו שעה שבועית של "יותר כיף משיעור רגיל, עדיין פחות טוב משיעור חופשי", עם איזה ערך חינוכי בסגנון "שיתוף פעולה הוא דבר חשוב". בקיצור, הייתי על תקן של מנחה בערוץ הילדים. כאמור, לדעתי היה טוב עשרות מונים אם היו מבטלים את הפרוייקט בכל בי"ס בו מטרתו לא מתקיימת, ואת כוח האדם המיותר היו מפנים לחניכה של ילדים מחוננים. שנה לפני כן לימדתי מתמטיקה קבוצות של ילדים מתקשים ביסודי. לדעתי שוב מדובר בהפניית משאבים לכיוון הלא נכון. שעתיים שבועיות לילד שלא מצליח להתמודד עם חשבון ברמת כיתה ד' נזרקות לדעתי לרוח, כי השיפור שחונך ממוצע (ואם יותר לי להעיד על עיסתי, לדעתי שכמורה פרטי במקצועות אילו אני לפחות ממוצע) מסוגל לגרום לילדים אלו הוא מזערי, וכעבור כמה חודשים לאחר תום החניכה- בלתי מורגש. לעומת זאת, אם היו נותנים לי את הילדים בעלי הפוטנציאל אך חסרי הרגלי הלימוד מאותו בי"ס, אני חושב שהייתי מסוגל לגרום להם לשיפור הרבה יותר משמעותי, כי הייתי נותן להם את תשומת הלב שהמורה לא מקדישה להם בהיותם תלמידים לא בעייתיים, ואתגר אינטלקטואלי שהם לא מקבלים כנראה במקום אחר. אגב, במסלול הכי גדול של פר"ח- חונכות אישית, בהערכה גסה מתוך היכרות אישית (לא הייתי רכז ואין לי שום תמונה רחבה על הנושא) ושיחות עם חונכים אחרים, חלק גדול (רבע שלי? יותר? לא יודע) מהחניכים לא מקבל כמעט כלום מהחונכות. פעמים רבות בגלל מגבלות החונך, לפעמים פשוט כי לא היתה סיבה אמיתית לתת לילד פר"ח. בכל מקרה, בעוד שלרבים מאיתנו אין כישורים לסייע לילדה עם אמא נרקומנית וחמישה אחים משלושה אבות, יש רבים יותר שמסוגלים לעורר סקרנות ורצון ללמוד בילד מוכשר מטיבעו שסביבתו הטבעית לא מעודדת אותו לפתח את כישוריו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |