בתשובה לדובי קננגיסר, 25/12/01 15:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אנחנו מסכימים לגבי סובייקטיביותם המוחלטת של הערכים (זה לא כל כך מסתדר לי עם דובי-שלא-מאמין-בבחירה-חופשית, אבל זה כבר ויכוח אחר...). הטיעון הפרגמאטי מקובל עלי, אבל לא הצלחתי להבין האם לדעתך הציונות הייתה טעות ועוול שכבר אין לו תקנה ("אם אני חושב שהערך העליון הוא אך ורק חיי אדם, אין לי ספק כי קיומה של מדינת ישראל הוא דבר מזיק") או שמא היא דווקא הבחירה הערכית הנכונה לדעתך ("אומר כי אני מאמין שיש מקום לקיומה של מדינה לעם היהודי"). האם יתכן ויש טעם מוסרי לישיבתנו כאן מתוקף היותנו חוד החנית של הליברליזם המערבי בלב הפנאטיות הדתית? האם כעת אנו שוכבים על הגדר למען שאר העולם המערבי בהיותנו המיסיונרים האחרונים של הדמוקרטיה, שגם אם נתקלים בעוינות רבה, בסופו של דבר ימירו את דתם של הברברים? והאם כל זה לא "אוריינטליסטי" להחריד, אליבא דאדוארד סעיד...? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שערכים הם דבר סובייקטיבי לא אומר שהם לא נקבעים על-פי חוקי הטבע כמו כל דבר אחר, אבל, כאמור, זה כבר ויכוח אחר. גישתי לציונות היא די ניטראלית. אני לא רואה אותה כפוגעת באופן משמעותי בערכים שלי אישית, ומצד שני - היא גם לא פועלת לפי הערכים שלי (או שהפגיעה והסיוע מאוזנים, יהיה יותר נכון להגיד). לגבי הפיסקה האחרונה שלך - אני חושב שזו הפרזה בחשיבותנו, וגם הסתכלות מאוד פטרנליסטית כלפי הערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אותו ויכוח... נו, רק טיפה... כיצד אתה מגדיר סובייקטיביות? אוקי, פשוט הצלחת קודם לומר שתי דעות סותרות, ולכן התבלבלתי. כן, אני מאמין שזו הפרזה, ואין ספק שזה פטרנליסטי. אבל תוריד 50% מהפתוס-לשם-המחשת-הרעיון, ותשאל את עצמך אם הכלל הזה תקף רק לגבי ערבים (לא!), ותראה שאין זה יותר פטרנליסטי משיעורי אזרחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סובייקטיביות - תיאור של דבר מנקודת מבט אישית, או תיאור רגשי של דבר. וואו. זה היה קשה. לא תיארתי לעצמי שלתת הגדרה למושג כזה בסיסי יהיה כל כך קשה. אני אפילו לא בטוח לגבי מה שכתבתי כאן. הצגתי שתי עמדות אפשרויות, לא את העמדה שלי. לא הבנתי למה שיעורי אזרחות (ללמד ילדים אודות השיטה הדמוקרטית במדינה שלהם) הם פטרנליסטיים (או יותר נכון - יותר פטרנליסטיים ממה שמתבקש כלפי ילדים - שהרי "פטרנליסטי" בא מהמלה "אב"...).? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיזו משמעות יש למילה "אישי" בעולם שכולו חומר? יש חומר אישי? ויש רגש? בשיעורי אזרחות מחנכים אנשים בגיל 17-18 ש "דמוקרטיה זה יותר טוב". המסר מחומר הלימודים הוא שהאליטה, המפחדת (בצדק?) שההמון הנבער יחליף את הדמוקרטיה בפופוליזם, החליטה לחנך את העם לדמוקרטיה. ביחוד מאז רצח רבין. [יתכן מאוד, שפשוט אין ברירה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש אישי. זה שהעולם הוא כולו חומר לא שולל את קיומה של תודעה (זה יהיה די דבילי - יש תודעה, אני יודע את זה), אלא רק את הטענה שהתודעה אינה מושפעת באופן מוחלט מחוקי הטבע, בדיוק כמו כל דבר אחר בעולם. כנ"ל לגבי הרגש. לא אמרתי שאסור לעשות סוציאליזציה - אין ברירה אלא לעשות סוציאליזציה כלשהי, וכמובן שחברה X תעשה סוציאליזציה לחיים באותה חברה. זה לא שה"אליטה" מפחדת ש"ההמון הנבער" יעדיף פופוליזם על פני דמוקרטיה. זה שהתומכים בדמוקרטיה יודעים שללא חינוך תואם, אנשים שלא מודעים לערכים הדמוקרטיים עשויים בהחלט להעדיף מערכות אחרות שנראות להם נוחות יותר. מכיוון שאנחנו לא רוצים שזה יקרה, אנחנו נותנים לאנשים חינוך מתאים, כדי שיבינו בעצמם את יתרונותיה של הדמוקרטיה, ויהיו מוכנים לקבל את החסרונות שלה בשל כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |