בתשובה לזהריקו, 09/12/08 21:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה נכון גם לחתוליים? לפי מה שקראתי או שמעתי פעם, הגורים לומדים לטרוף מאמותיהם, ולכן אלו שנולדו בשבי הם מקרה אבוד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות גורי חתולים בשכונתי, שהתייתמו מאם בגיל צעיר מאוד, הצליחו לצוד ציפורים בהמשך דרכם המקצועית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני גורי החתולים שבשכונתך א. חיו בחברה חתולית, קרי, היו לנגד עיניהם חתולים בוגרים, שאינם הוריהם. ב. חיים בחברה שאמנם אינה "טבע", אבל היא סביבה קשה למדי. האם חתול-בית שגדל על לה-קט כל חייו יצליח לצוד ציפורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע את התשובה לסעיף ב' (שמהווה הקשיה על סעיף א' שלך), אבל נדמה לי שבעלי חתולים (לא כאלו שנאספו מהרחוב) מדווחים על מנהג נפסד של אלו להניח על מפתן הדלת ציפורים שצדו כמנחה לבעל הבית. בכלבים אני מעט יותר בקיא, וגם המבויתים שבהם, שלא זכו לסוציאליזציה בקרב בני מינם, מפגינים במידת הצורך התנהגויות רבות, ולא רק בתחום האלימות, המזכירות את עברם הזאבי. כמובן שאני לא טוען שיונקים גדולים שגודלו בשבי כשירים לחיים בטבע כמו עמיתיהם הפראיים, אלא שכנציגים מוחיים מעפר של בני מינם, נצליח להחזיר באמצעותם עטרה ליושנה, אם נתאמץ מספיק. או כמו שאמרו המפיקים של קינג-קונג האחרון: "עובדה שבפארק היורה זה עבד!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתולי, שטרם ראה אור יום, אור גנוז ואפילו לא חושך, מפגין מיומנויות ציד מפתיעות - כולל מארבים, התגנבויות מדודות, הטעיות, זינוקים על הטרף (אני, שרוך שאני מושך על הרצפה, עכבר מלאכותי מרשרש, זבובים וחומיינים), ריתוקו תוך הפסקה לשם סקירת הסביבה, קטילתו ואכילתו. אני לא יודע אם יכולות מולדות אלו הינן נחלתם של כל החתולים באותה מידה וסביר שהוראה אמהית היתה משפרת נושא זה. נדמה לי (ללא נימוק, על סמך מידע מצטבר) שהוראה אמהית של חתולים גדולים עוזרת יותר בציד בו יש צורך בתיאום עם חתול אחר ובאופן כללי יותר, באינטראקציה חברתית עם חתולים אחרים, גם אם מדובר במפגשים נדירים. אבל אולי אני טועה כאן. חוץ מזה, בספר שאני קורא יש מישהו שמדבר עם חתולים (נו, איזה ספר זה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא רוכש יכולת זו בעקבות תאונה מסתורית, מה שמאפשר לו להתמקצע כמחזיר חתולים אבודים, ומאבד אותה לאחר התמודדות אלימה עם אמן שהורג חתולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי ספר (שאני לא מצליח להיזכר בשמו) של פול גליקו (הסופר שכתב את ''הרפתקה בפוסיידון''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר שאתה קורא? אצלי בבית יש מישהו שמדבר עם חתולים (רק שהם לא עונים לו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אני קרוב יותר לדעתו של המגיב השני שם, אם כי אני עוד באמצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש שחתולך טרם ראה אור יום? אתה מחזיק אותו בחושך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמו של החתול של אפו הוא פיץ והוא בעל מום מלידה - חסר עיניים. הוא נולד בשכונתו של אפו ואפו אימץ אותו בינקותו והעניק לו בית חם ודואג לאחר שדובר בין השכנים (?) על אפשרות להרדים אותו, מחשש פן יבולע לו בחברתם האכזרית של החתולים הרואים. (אפו, עברו כמה שנים טובות. אם ישנן טעויות היסטוריות מבישות בגרסה שלי - אתה מוזמן לתקן. דאגתי לספר כאן את הסיפור בקוים כלליים מחשש שמא אתה תצטנע מדי... :-]) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*שמא* אצטנע? נהפוך הוא, אני דווקא אוהב להצטנע, ואם יורשה לי, אני אף בין הטובים בתחום 1 לגופה של תגובה: כמסופר בתחתית http://stage.co.il/s/169313 אלו לא השכנים שרצו להרדים אותו, אלא אני. למעשה אף לקחנו אותו לווטרינר לשם כך, אך בטעות נכנסנו לתור של שותפתו, שחיסנה אותו, נתנה לו ויטמינים וכדור נגד תולעים ושלחה אותנו הביתה בטענה שהיא לא מרדימה סתם כך. 1 (: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |