בתשובה להאייל האלמוני, 21/12/08 12:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי זה "נבוא"? אני אשמח לראות "תחרות דחיפות" בין וואנג פו לאי לבין מתאבק יווני-רומי במשקלו (אין צורך בגברתן), ואפילו הייתי מוכן לשים כמה ג'ובות על התוצאה כדי שיהיה מעניין, אבל לא נראה לי שהטורח שבלהגיע לסמינר, לשלם מחיר כניסה (לפחות עבור המתאבק) ואז לקוות שהמאסטר יסכים לאתגר, שווה את הסיפוק שבעריכת הניסוי. אגב, יש מי שהיו עושים דברים דומים- בני משפחת גרייסי, מפתחי הג'ו-ג'יטסו הברזילאי, היו נכנסים (ללא הזמנה ובגסות רוח, יש שיגידו, ואני מסכים עימם) למקומות אימון של אמניות אחרות, ומציעים לערוך קרב אתגר בין הלוחם הטוב שבמקום לבין נציג המשפחה. קלטות של אותם אירועים נמכרו ונמכרים עדיין, ואותם אמני לחימה 'פנימיים' שנענו לאתגר, לא יוצאים בהן טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המלצת צפייה מנומקת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את משכנעת את המשוכנע. אגב, הכתב (פדות) מטעה באופן קבוע את קוראיו, בנותנו להם תחושה כאילו מדובר בספורט האידיאלי לצמאי דם ותאבי אקשן, כאשר בפועל מרקדים זה מול זה בחשש שני ברנשים גלוחי חזה וצבועי ציפורניים, ומבלים רבע שעה בפמפום הדדי בתנוחה המסיונרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שזה מאכזב כמו סייף אולימפי לאחר ''הנסיכה הקסומה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה טובה, אבל חסר בה מימד. סיף בעירום הוא עדיין סיף. MMA בעירום זה כבר מין סאדו-מאזוכיסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיף אולימפי הוא ההיפך מעירום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו סייף בקולנוע - עוד מישהו שם לב לחריגוּת הקולנועית של קרב החרבות ב-Die Another Day? אחרי שהתרגלנו שקרבות סייף בקולנוע בידורי, משלושת המוסקטרים דרך הפירט השחור ועד הנסיכה, הם ריקוד קליל שבא לשעשע, כאן הבימוי והצילום מדגישים את הכוח, הזעה, והמוות שאורב בכל תנועה של החרב. בעיניי זה היה מפחיד ומרשים. דיסקליימר: אני לא מתיימר להשכלה מקיפה בז'אנרים הרלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קודם כל אפשר להפנות קריאה מאתגרת לאוהד פירר (כותב המאמר) - האם המרכז לטאי צ'י יכול לארגן מפגש הדגמה של וואנג פו לאי, בו הוא יילחם בלוחם שאנחנו נביא ? אפשר גם עם ניר מלחי במקום, אבל אני מסופק אם הוא יסכים. בנוסף, כדאי לדעת שלפני וואנג פו לאי היה וואנג שו צ'ין, שהמציא את שיטת טסו-נאן, וע"פ השמועה היה עושה כמו משפחת גרייסי לאומנויות אחרות. הוא ככל הנראה היה די מפורסם בזמנו ולימד אפילו את ג'ק דמפסי (אחד מאלופי העולם באיגרוף.) ראו ככה זה. אחרי שביליתי שלוש שנים במרכז הישראלי, אני עדיין מאמין ומקווה שיש משהו אמיתי מאחורה. אחרת יתברר שבזבזתי זמן והולכתי שולל, וזו חרפה שתימחה רק בדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר מלחי 1 חלה בסרטן (בעקבות שירותו כלוחם בשייטת), אז למרות שהוא מצליח להמשיך ללמד, לא נראה שדיבורים על קרבות אתגר שלו הם הוגנים. לגבי מאסטרי טאי-צ'י אחרים, למרות שהייתי שמח לראות קרב (ספורטיבי, ברוח טובה, עם שופט ולחיצת ידיים בסיום) בין אחד כזה לבין לוחם זירה כלשהו, זה כנראה לא יקרה, מהסיבה הפשוטה שאם הם היו מעוניינים בכך, זה כבר היה קורה. אגב, אם אתה עצמך מרגיש שאתה רוצה לבחון את היכולות שלך, דווקא אין כל בעיה. אתה יכול פשוט להופיע, אפילו בלי להודיע מראש, בכל מכון ללימוד MMA או ג'ו-ג'יטסו ברזילאי, ולהסביר (בנימוס, כמובן) למאמן שאתה לומד טאי-צ'י מזה כמה שנים, ורוצה לבדוק עד כמה זה באמת יעיל (נניח מול מישהו באותה רמת נסיון). מאחר שזה הנראטיב עליו אנשי הMMA גדלים, מה גם שהמאמן יהיה משוכנע שכל תלמיד שלו יגבור עליך בקלות 2, תקבל שיתוף פעולה + השגחה של מאמן שהוא כנראה גם שופט מוסמך מוינגייט. 1] אני לא חושף כאן מידע פרטי, פרט זה עליו כבר ידוע ברבים, למשל מהסרט התיעודי עליו "זורם כנהר הגדול": http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=4&... 2 בלי להעליב וכמובן בלי להכיר אותך, גם אני חושב כך, ולא בגלל תחושת בטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ידעתי שהוא חלה בסרטן, אבל חשבתי שהוא הבריא מזה (אחרי שיחה עם תלמיד שלו בהווה.) כנראה שאתה צודק וזה לא הוגן. וקרב איתי זה גם לא הוגן, כי אני אפס, ובגדול. בנוגע לטאי צ'י עצמו, כל הסיפורים על זה שניר היה חזק וספורטיבי וקראטיסט מצויין ועבר לטאי צ'י אחרי שהוא גילה במזרח שזו אומנות טובה יותר עושים לי חשק להאמין. מספרים שאחרי כמה שנות אימונים נעלמו לו רוב השרירים ועדיין הוא היה מסוגל לנצח חבורה שלמה בקרב רחוב. בשבילי זו מין פנטסייה על אומנות לחימה של גיקים, שמצליחים לנצח לא באמצעות שרירים אלא באמצעות משהו עמוק יותר. אחחח, אם יש צדק בעולם. אגב, מהמעט ששמעתי, האימונים שלו במזרח היו באמת הרבה יותר אינטנסיביים ממה שמתבצע במרכז שלו היום. בכל אופן, היות שהספקות שלנו (גם שלי) בנוגע לטאי צ'י רציניים, אני חושב שצריך להציב בפני האומנות מבחנים פשוטים יחסית כדי לפחות להוכיח שהיא טובה למשהו. המבחנים שאני מציע הם : 1. כוח מתפרץ בסיטואציה מבוקרת. היות והסיפורים על הכוח של המאסטרים מרשימים, אפשר לנסות לבדוק את זה במצב סטטי מול איזשהו מכשיר פיסיקלי. במיוחד צריך לבדוק אם מדובר בכוח שלא מבוסס על כוח שרירים רגיל אלא על (למשל) תיאום מדוייק של שרירי הגוף. אני מניח שאין שום אנרגיות חדשות וערטילאיות שמעורבות בזה. 2. סיבולת. אני בטוח שהסאן-צ'ואן מפתח משהו אמיתי, אני רק לא בטוח למה זה טוב. גידים ומפרקים חזקים ? 3. קרבות רחוב רגילים, לאו דווקא נגד אלופים. זה יותר קשה למדידה אובייקטיבית, אבל יענה על השאלה אם זה טוב ללחימה כלשהי. לדעתי, בסוף נמצא איזשהו מאסטר שיסכים לאתגר. הבעייה שאני לא בטוח שנמצא אחד כזה בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם סיפור על כמה חבר'ה שהתנפלו ברחוב על ברוס לי כדי לבדוק מה הוא שווה באמת. בשביל מה אתם צריכים הסכמה של המאסטר? מספיק לדעת איפה הוא מלמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ממך, שנבחרת שש פעמים בשבע השנים האחרונות ל"מאסטר השנה" של האייל הקורא, הייתי מצפה לסולידריות מעמדית (וכמו שאמר מישהו: "חבל שברוס לי מת בגיל כ"כ צעיר, ולא הספיק לעשות את כל מה שמספרים עליו שעשה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפופולאריות שלי, אם קיימת, מתבססת על חוסר סולידריות גורף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם שעשו את התרגיל הזה גם לסילבסטר סטלונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, במת. עוד מעט ינסו את זה גם על דניאל רדקליף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |