בתשובה לאייל רון, 20/10/99 1:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בין העולם הפיזי לעולם הרוחני (אוסף כל החוויות שנובעות מהמודעות) יכולים להתקיים שלושה קשרים: (1) ישנה מציאות רוחנית, וזו הממשית היא אשליה. (2) ישנה מציאות ממשית, וזו הרוחנית הינה אשליה (3) ישנה מציאות ממשית ומציאות רוחנית. האפשרות השניה נפסלת מייד (אין באפשרותי להוכיח זאת לכם, אך תוכלו אתם להוכיח זאת לעצמכם בקלות, באמצעות קיום תודעתכם, אם ישנה כזו :)). בין שתי האפשרויות הנותרות, לעומת זאת, לא ניתן להכריע באופן חד משמעי, אך ניתן לטעון כי האפשרות הראשונה הינה זניחה במובן שאם היא אכן מתקיימת, הרי אין זה משנה אם הנחנו כי האפשרות השניה היא הנכונה, בעוד שבמקרה ההפוך, לטעות יהיו השלכות מהותיות. לכן מוטב להניח כי האפשרות ששני העולמות, הרוחני והממשי גם יחד, מתקיימים. הדילמה הבאה שיש ליישב היא ביכולת ההשפעה של אחת המציאויות על השניה. האם העולם הממשי משפיע על הרוחני? אין ספק שהתשובה היא חיובית, כפי שיודע כל מי שניסה אלכוהול או סמים, או כפי שמעידות מחלות נפש מסוימות ומדע הנוירולוגיה. האם העולם הרוחני משפיע על הממשי? כאן ישנה בעיה, מכיוון שכדי להוכיח שקשר כזה אכן מתקיים יש למצוא דרך למדוד *חוויות* ולהוכיח שהן מתרחשות לפני האירוע שאליו הן קשורות. על פי המידע שבידי, סביר יותר להניח שפשוט לאירועים מסוימים במוח ישנם שתי תוצאות: האחת, תופעה פיזית כלשהו, כגון תנועה, והשניה, תופעה "רוחנית" כלשהיא כגון הרצון לעשות את אותה פעולה. ולנושא קצת שונה, דטרמיניזם. עיקרון אי הוודאות אינו סותר את הדטרמיניזם ברמות עליונות לקנה מידה הקוונטי. ניתן בהחלט לתאר מערכת אקראית, תוך שמירה על גבולות מסוימים (כפי שמציבה גם מכניקת הקוונטים) אשר בקנה מידה (מרחבי או זמני) גדול יותר תהיה צפויה. כל הנושא הזה מטופל ע"י המתמטיקה של הכאוס. לדוגמה, כאשר מקרינים קרן אלקטרונים דרך לוח שבו שני חריצים, לא ניתן לנבא היכן יעבור כל אלקטרון, אך העובדה כי בסופו של דבר תיווצר על המשטח שמאחורי הלוח תבנית התאבכות ידועה מראש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במשך כל השרשרת שלי עם אייל, אני מסביר מדוע המציאות הנפשית אינה קיימת, אלא היא פשוט צורת ביטוי של המציאות הפיזית, פחות או יותר באותה מידה שהכבידה של ניוטון אינה אלא צורת ביטוי ספציפית של תורת היחסות. והנה אתה בא ובמחי מקלדת טוען כי את הטענה הזו ניתן לבטל "מיד". נראה לך שככה אפשר לנהל דיון? הסבר לי, בבקשה, על סמך מה אתה מרשה לעצמך לבטל את האופציה שכל הקיום הרוחני לכאורה שלך מתבסס על הקיום הפיזי של מוחך - והוא המייצר את התודעה שאתה כה מתגאה בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודעות (היכולת לחוות ולהרגיש), היא הדבר היחידי שניתן להיות בטוח בעצם קיומו (זו לא טענה חדשה, מן הסתם, והיא הועלתה אף בדיון הנוכחי לפחות פעם אחת). אני לא טוען כלל וכלל כי היא ישות עצמאית ומנותקת מהעולם החומרי, כי אם להפך: כי היא נובעת מהעולם החומר ומשוללת יכולת השפעה עליו - אולם מכאן לטיעון הקובע שהמודעות והחומר הינם זהים המרחק רב, ואיני מבין כיצד ביצעת את ההיקש הנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקיום של המודעות אכן אינו מוטל בספק. מה שמוטל בספק הוא משמעות המודעות הזו. על כל פנים - אינני טוען כי המודעות והחומר הם זהים - אלא שהמודעות מורכבת ונובעת מהחומר. כשם שאינני טוען שכלב ותא ביולוגי הינם זהים - למרות שהכלב מורכב מתאים ביולוגיים, כך אינני טוען שהתודעה זהה לחומר, אלא שהיא מורכבת ממנו, ואינה נמצאת ב''מישור אחר'', כפי שיגדירו זאת חלק מהאנשים. אם אנחנו מסכימים בנקודה הזו, הרי שהויכוח ביננו מקורו בטעות של אחד מאיתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של עומר היא וריאציה במילים אחרות על הקפיצות הלוגיות של דקארט אשר נזכרו כאן קודם. האקסיומה אשר מציג עומר לקיום התודעה כישות עצמאית נובעת אך ורק מהתבססותו על חושיו שלו. בנוסף הוא גם מקל על עצמו בכך שהוא מחליט מראש שהוא פטור מחובת ההוכחה. בעידן המדעי למחצה שאנו חיים בו, למדנו שהשיטה היחידה לאמת תאוריות מדעיות היא באמצעות התאמתן למציאות. כאשר אנחנו מנסים להבין את היקום ואת עצמנו, אסור לנו לבסס תאוריות בעלות יוצאים מן הכלל, מאחר וכל יוצא מן הכלל הוא הוכחה שהכלל שגוי. בספר ''הירהוריו של מדען אזרח'' מאת ריצ'רד פיינמן (שהוא אגב לקט קולח ומקסים של הרצאות שנשא פיינמן בשלהי שנות השמונים) מספר פיינמן על דוגמא להנחת יסוד אשר תורת היחסות סתרה בעצם קיומה. הנחת היסוד היתה בסיסית במיוחד - ''תנועה אינה משפיעה על מסה''. את ההנחה השגויה הזו הוכיחו ע''י סיבוב סביבון ושקילתו לפני הסיבוב ובזמן הסיבוב. ההנחה השגויה הזו עיקבה בשנים רבות את ההתקדמות בתחום הפיסיקה, עד לבואו של איינשטיין אשר כידוע הוכיח את ההיפך, וקידם את המדע בקפיצות אדירות קדימה. כפי שפיינמן מציין (אם כי בהקשר שונה), לו היה המדען אשר קבע את הנחת היסוד הזו מנסח אותה בזהירות יתרה, המסקנה מהניסוי היתה כי ''תנועה איטית יחסית אינה משפיעה ככל הנראה על מסה בקנה מידה קטן''. בדומה לכך היה כדאי לנסח את המשפט הידוע ''אני חושב, משמע אני קיים'' כ-''אני חושב, משמע אני חושב שאני קיים'' בדומה לדוגמה היסטורית זו, הנחת היסוד הנאיבית של עומר לא מוכיחה דבר, אלא רק בולמת את החשיבה המדעית האוביקטיבית לטובת אמונה מיסטית לא מבוססת. קל למצוא סתירות למחשבה כי אכן קיים דבר מה המוגדר כ''מודע'', ולמעשה התמיכה היחידה אשר נמצאת להנחה זו היא באמונה עיוורת בחושים האנושים המוגבלים. העובדה כי אתה מסוגל לחשוב ולהגות אינה מוכיחה כי הנפש קיימת, אלא רק כי המוח שלך חושב שהוא נפש עצמאית. ההוכחה לכך שההנחה הזו היא שגויה כבר הוצגה כאן, כמו בסיפורו של קוטנר למשל. הוכחה נוספת ניתן למצוא בעזרת ניסוי פשוט - כל שעליכם לעשות הוא להתנסות בכל סם (חוקי, חוקי) או תרופה אשר משפיעה על ההתנהגות ולראות את השינוי ב''נפש'' שנגרם ע''י הכנסת כימיכלים לגוף. לסיכום, הנקודה שאני מנסה להביא כאן היא שאין שום סיבה ממשית לחשוב שקיים מושג הקרוי נפש. איננו יודעים מהיכן הנפש מגיעה, איננו יודעים לאן היא הולכת. עובדה היא שהאינטלקט, הנחשב לחלק אינטגרלי מהנפש, מתפתח יחד עם הגוף. עובדה נוספת היא שקל מאוד לשנות את הנפש בעזרת שינוים שוליים בגוף, כמו למשל עישון בזמן ההריון או ספיגת מכה חזקה במהלך החיים. חשיבה מדעית שקולה תוביל למסקנה כי נכון לידוע לנו כרגע, ה''נפש'' היא לא יותר ממושג מופשט וחסר בסיס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |