בתשובה לשוקי שמאל, 26/12/08 21:08
עימות מיותר 499221
אני מאמין שאף אחד לא טוען ש"אפשר לצמצם את הערכים והזכויות הליברליות לתוך הטקסט היבש והנוקדני של ספרי התקנות והחוקים". ובכלל, אני חושב שתיאוריית הדקלרציה במשפט עברה מן העולם. עם זאת, התיאוריה הליברלית - ואפילו רק התיאוריה הדמוקרטית המודרנית - מוטרדות באמת לא משליט בסגנון לוויתן, אלא מ*עריצות הרוב*. תפקידם של התקנות והחוקים הוא להגן על הפרט מפני עריצות זו, אפילו יותר מאשר לדאוג לעשיית צדק.

הסיבות לדאגה מפני עריצות הרוב והתועלות שבמניעתה ברורות לכולנו, אני מניח. נכון שהתקנות היבשושיות אינן מבטיחות דבר, אבל הן נותנות לנו תקווה להגינות. אם אנשים הוגנים יצמדו להליכים הוגנים, אולי לא נוכל לרצות הציבור או להגיע לצדק מושלם, אבל לפחות נוכל לפעמים להימנע מעשיית עוול. ומה יש לנו בתיאוריות פוליטיות חוץ מתקווה להתקרב להגינות ולטוב? אנחנו כבר מנוסים ב"תיאוריות גדולות" על ההיסטוריה, ואנחנו יודעים שאף תיאוריה כזאת לא יכולה באמת להגשים דבר ממה שהבטיחה. אנחנו מחליפים את ההבטחות הגדולות בתקוות צנועות. זה מעט מאוד. זה עדיף על כלום. רפסודה רעועה על הנהר הסוער של ההיסטוריה.

דעתי על עורכי דין לא טובה בהרבה משלך. אבל האם שמת לב שמשטרים טוטליטרים שעולים לשלטון נוטים להשתמש ולעודד, בין השאר, שנאה לעורכי דין, עד כדי כך ש"עורכי דין" הופך לסוג של סמל לכל הרע במשטר הישן?
עימות מיותר 499327
א. בעניין ''עריצות הרוב'' והגנת הפרט אני מקבל את עמדתך. העמדה שלי מתיחסת יותר לפרקטיקה של מימוש הגנת הפרט הזו. מודל הפרדת הרשויות המקובל כיום כחלק מרכזי במשטר דמוקרטי אינו נותן בידי הרשות השופטת כוח מנהלי מבצע. מי שאמור לממש את סמכותה של הרשות השופטת הוא מנגנון הכפוף לרשות המבצעת. מכך יוצא שסמכותה ועוצמתה של הרשות השופטת קשורה ותלוייה באופן בסיסי בסמכות המוסרית שהיא מקרינה. כאשר הרשות השופטת מצליחה לייצר תדמית של שלטון החוק השווה לכל (ובעיקר לכל אותם פרטים המהווים את הרוב), רק אז יש לה מספיק עוצמה תדמיתית-מוסרית לשמור גם על זכויות מיעוט שהן בניגוד לרצון הרוב ולכפות שמירה זו גם על רוב עויין. במילים פשוטות יותר, רק רשות שופטת שהוכיחה עצמה בשמירת החוק והסדר ושאר האינטרסים של חברת הרוב, צוברת מספיק יושרה ואמינות כדי לבוא ולשכנע את אותו רוב בכך שהיא השומרת המהימנה של האינטרסים החברתיים וזכויות המיעוט שהיא מקדמת בחשבון כולל עולים בקנה אחד עם האינטרסים האלו. העמדת זכויות הפרט והמיעוט לפני האינטרסים החברתיים הכוללים, היא בבחינת העמדת העגלה לפני הסוסים. אותה רפסודה רעועה שאתה וגם אני נאחזים בה בהיסחפנו על הנהר הסוער של חולשות האנושות ומגרעותיה, עשוייה לטבוע בעצמה אם רוב הציבור יחוש כי היא מועילה אך ורק לראשי הפשע הפלילי ולפקידי שלטון מושחתים.

ב. חוששני שאותן עריצויות טוטאליטאריות המצליחות להתנשא על גלי השנאה לעוה''ד, מצליחות בכך כל כך פחות בשל עו''ד כמו פליציה לנגר ואמנון זכרוני ויותר בשל עוה''ד של קצב והרוזנשטיינים למיניהם.

ג. לעניינו של קצב, כל זה אינו נוגע. בעניין זה איני מציע לחוקק חוקים חדשים או לעוות חוקים קיימים רק על מנת להפרע ממנו. אני פשוט טוען שגם ללא אותן עבירות נשיאותיות שקיומן או אי קיומן הוא עניין של דיני ראיות, ביצע נשיאנו לשעבר מעשים חריגים (מעילה באימון והתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור) שדי בהם כדי להצדיק את רצון הרוב לזכות ולהפרע ממנו בבית הדין.

ד. למען האמת, הדיון שלנו, הביא אותי למחשבה שנייה בעניין האינטרס של מישהו כמוני בהבאתו לדין והרשעתו של הנשיא הקצב. הצגתו של קצב כשליח הציבור של כולנו אינה אמיתית ואינה כנה. קצב נבחר לתפקידו ע''י מצביעי ש''ס והימין. אם שולחיו אינם רואים בהתנהגותו בתפקידו מעילה באימונם וביזוי דרכם, הרי שהטיעון שלי בדבר זכות הציבור להיפרע מעולביו לוקה גם היא בחוסר אמינות וכנות. בראש המסע הציבורי נגד הנשיא לשעבר צריכים לעמוד שולחיו ובוחריו. ההידחקות שלי ושל כמותי לשורות הסוקלים והמגנים עשוייה מצד אחד להיתפס כנוקמנות בדיעבד ומצד שני היא עשוייה לסייע לאגף הימני לפטור עצמו מחשבון הנפש המתבקש. יעמוד האיש לגורלו בפני כס המשפט, מבלי שדעתנו אנו עליו תעמוד לו לא לזכות ולא לרועץ.
עימות מיותר 499349
ב. אני לא בטוח שהשנאה לעו''ד קשורה לשמות ומעשים ספציפיים. נהוג לטעון שהשנאה הזאת נוצרת בעקבות חוסר הנגישות של מערכת המשפט לאזרח הקטן, ובגלל המרחק שבין מערכת המשפט לבין תחושת הצדק של האזרחים. לי נדמה שזה יותר בגלל שעורכי-דין הם הטכנוקרטים המושלמים באמת. המשרתים האפורים של המערכת החברתית. וזה נכון גם אם קוראים להם זכרוני. בעוד שסוג של ''תחושת פליאה ראשונית'' היא עניין הכרחי למדען, סופר או פילוסוף, נראה לי שעבור עו''ד, אם הוא בכלל שמע עליה, היא לא יותר מזבוב טורדני.
בכל מקרה, אני חושב שזה מעניין - היסטורית - ההתנגדות והשנאה שהמקצוע הזה מעורר, מאפלטון ועד החברה המודרנית.

ד. אני חושב שזאת נקודה מעניינת. ונכונה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים