בתשובה לדובי קננגיסר, 27/12/01 15:44
בקעת מאן 50032
מנהיגי אירופה נמצאים בדילמה קשה: האם להמשיך ולהכיר בדיקטטור הקטן עראפת - שפירושו בחירה בקטנה מבין כל הרעות העתידיות לכאורה, או שמא עליהם להסיר תמיכתם בו לאלתר ולחפש אלטרנטיבות אחרות, אשר אינן ממש קיימות על הפרק כרגע. בעייה.

דבר אחד בטוח - איש ממנהיגי אירופה אינו חושב שניתן לסגור כל 'עסק' או 'חוזה שלום' עם אדם מיתולוגי כעראפת, ולכן אין כל החלטה בכל כוון כלשהו בנדון.
העובדה שעראפת לא הצליח להגיע למיסת חצות בבית לחם מעניינת את מנהיגי אירופה כקליפת השום של השלג דאשתקד בסהרה.

אגב, יש באירופה הרבה סימפטיה (!), אמנם מודחקת לדמותו האיכרית/אבהית של שרון, וזאת בניגוד לדמותו המוסלמית של מתנגדהו. מוטיב הקרעפלאך ‏1 עובד גם בתת מודע האירופאי, גם אם הסימפטיה לישראל לעיתים מלחכת עפר; הפלסטינאים הפסיקו להיות IN לכל המאוחר החל מאירועי 911, וזאת על רקע תיעובה הקשה של אירופה כלפי התופעה המוסלמית בכללותה. המצחיק הוא שהפלסטינאים עוד לא קלטו את השינוי האמור, היות והאירופאים המנומסים והחביבים לא דופקים על השולחן ואומרים בקול רם את מה שהם חושבים בליבם.

אינני רואה כל מדינה פלסטינאית בדרך, ממש כפי שאינני רואה כל כוח חיצוני אשר יחייב את ישראל לסגת משטחי 67. מי יודע, אולי בגילגולו הבא של איזור מדונים זה תהפוך ירדן ההאשמית באמת ובתמים למדינה הפלסטינאית העתידית. בקצב העניינים הנוכחי אינני שולל כל אפשרות לבד מאפשרות כינונה של מדינה פלסטינאית עצמאית בשטחי 1967. העולם המערבי, דובי, עייף עד מאוד ממסטיק בלתי מוצלח זה.

שלך

אלכס

1 לשיטתו של ש. גלבץ

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים