בתשובה לג. שמעון, 19/05/00 0:11
הערה קטנה 5005
נראה לי כי החמצת את אחד ההבדלים העיקריים בין בגין ושמיר לבין ערפאת. גם אם נקבל את טענתך כי הם היו טרוריסטים, הרי שכפי שציינת, הם עשו זאת "בתקופה אחרת ובזמן אחר", ואילו ערפאת עושה זאת גם היום. אין ספק שהוא אינו טרוריסט כפי שהיה לפני עשרים או שלושים שנה - אז הוא לא היה לגיטימי, ואילו היום הוא מפקד על צבא המונה לפחות 20,000 חיילים מאומנים, וזאת אם לא נכניס לחשבון את כל הנשק הבלתי חוקי ואת ארגוני השאביבה, שהם חלק מהפת"ח, ואת אנשי החמאס, שברצותו - עוצר אותם, וברצותו - משסה אותם.

מאוד נחמד להגיד שהוא "פרץ את הדרך לשלום", אולם אם תסתכל קצת בעובדות, הרי שהדבר היחיד שנפרץ הוא תחושת הביטחון של האזרח הישראלי.
ועל זה מגיע פרס נובל לשלום?
נכונה אמרתו של יצחק רבין המנוח, כי "שלום עושים עם אויבים", אולם יש להוסיף עליה: "שלום עושים עם אויבים שרוצים לעשות שלום". הפלסטינים אינם מעוניינים בשלום, והם אומרים זאת השכם והערב. הם רוצים בשליטה מוחלטת בירושלים, בחזרה לכל הערים שהיו בשליטתם ב- 1948, ובנוכחות מוגברת שלנו - בים. ושוב, אלו לא המצאות שלי. אלו ציטוטים מדברי כבוד היו"ר. תהליך השלום מבחינתם הוא שינוי אסטרטגיה. לאחר שהבינו כי בכח הזרוע לא יוכלו לקבל את מבוקשם, הם מנסים דרך חדשה - הדרך הדיפלומטית. ובדרך זו הם נוחלים הצלחה כבירה. ראה מה הם קיבלו: שטחים, כח צבאי, כלי נשק, כבוד בין-לאומי, והחשוב ביותר - כסף, כסף, ועוד פעם כסף. ומה הם נתנו? המממ... זה כבר יותר מסובך. ניתן לומר כי תרומתם הגדולה ביותר של הפלסטינים לעם ישראל היא הקזינו ביריחו.
שלום? נו באמת. מתחילת הסכמי אוסלו עלה מספר הפיגועים / נפגעים בארץ בצורה תלולה.
דו קיום? ההבדל היחיד הוא שאם עד כה היינו מבצעים קניות בבית לחם, שכם ורמאללה, הרי שהיום אף יהודי בר דעת לא יעיז להיכנס לשם (אלא אם כן הוא מלווה בעיתונאים).
אז מה בעצם קיבלנו מההסכמים האלה? במילה אחת: יוק.

מה שמוכיח, שכדי לקבל פרס נובל לא צריך להיות איש רודף שלום. מספיק להיות איש עסקים ממולח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים