ניסיון 501058
יהונתן אורן יום ג', 13/1/2009, 20:19
קטן כוחי בשירה. אבל אם היה מותר לתרגם שיר לטענה, הייתי מנסה להציע את הרעיון שהשיר טוען ש"עיוורון היסטורי מוביל לחורבן נפשי". המחבר מציע לנו דרך שונה מהרגיל להתבונן על מאורעות המלחמה הנוכחית. במקום ניתוח גיאופוליטי, הוא מפציר בנו לראות את המאורעות הנוכחיים בפרספקטיבה של היסטוריה לאומית. ההסתכלות הזאת מוצדקת לא רק בגלל הדמיון בין המקומות והמאורעות הנוכחיים לאלה ההיסטוריים, אלא גם בגלל שההצדקה לקימום הלאומיות שלנו כאן היא היסטורית, ונסמכת על תולדות האומה כפי שהיא מופיעה בקורפוס היהודי.
השיר, נדמה לי, מתקיים ב"זמן היסטורי" שמורכב מהאחדה של שני זמנים. זמן אחד הוא ההווה, והשני הוא זה שמתקיים בספר שופטים – "עלילות" שמשון הגיבור. זמן היסטורי כזה, שמבוסס על מאורעות ולא על זמן כרונולוגי, הוא מאפיין של החברה היהודית בכל הדורות עד הקמת המדינה. העדרו, או אובדנו, על התוצאות שעולות מהחיים "כאן ועכשיו", הוא זה שמוביל אותנו לבסוף ל"תמות נפשי" – אותה נפש קולקטיבית של העם היא זאת שמתה. אובדן ההיסטוריה הקולקטיבית מוביל אותנו לקהות נפשית כלפי החורבן והעועים, ואיתה לקהות כללית.

כשאנחנו קוראים את השיר בהתייחס לשני הזמנים, אנחנו מגלים דמיון רב בין האירועים, רק בהיפוך מסוים. אז הפלשתים שלטו בארץ, היום היהודים שולטים. לכאורה, היינו יכולים לחשוב שהגלגל הסתובב. היום אנחנו החזקים וזהו. סוף ההיסטוריה. אבל השיר קורא לנו לראות את המאבק כחלק מחזרה (נצחית?) היסטורית. הוא עושה זאת ע"י שימוש באלמנטים מתוך שני הסיפורים. למשל, "שאון סרנים בוקע רחובה של עיר": בספר שופטים הסרנים הם קציני הפלשתים שממלאים את רחובות עזה. בהווה, רעש הסרנים הוא רעש המערכת המכאנית של הטנקים ששועטים ברחובות עזה. הכפיר בספר שופטים הוא אויבו של שמשון, ואילו כאן הכפיר מייצג את כוחותינו. העיוורון במקורות שייך לשמשון מנוקר-העיניים, בעוד שכאן הוא של (ילדי?) הפלשתינאים. שמשון ביקש לו "תואנה" לתקוף את הפלישתים, וכאן כבר אפשר להתווכח מי התחיל. השיר אף אומר "זאת הפעם בשדה פלשת". זאת הפעם, אבל זאת רק אחת הפעמים.
אחרי שכתבתי את הפיסקה האחרונה אני כבר רואה אחרת את הסיום "תמות נפשי": האבדון אינו בגלל קהות הנפש, אלא הוא מבטא ייאוש. ייאוש מהחזרה ההיסטורית. מחוסר היכולת של האנושות ללמוד. ייאוש מהחזרה הנצחית על דפוסים. תמות נפשי, כי תהיה גם הפעם הבאה.
ניסיון 501079
תמות חמותי עם פלישתים- אמן. • בתשובה ליהונתן אורן יום ד', 14/1/2009, 3:02
נשמע שאתה כן מבין בשירה. לא לגמרי הבנתי את כל מה שכתבת, אבל נהניתי לקרוא את המילים היפות. שהן מעידות על מחשבה. וגם בניתוח השיר שלך נדמה לי שאתה מעביר מסר מרענן שלא שמענו עדיין בדיוני האייל, ולפיו ראוי לתת את הדעת על מיקומה של מלחמת עזה גם במישור ההיסטורי. כהתרחשות שתיבלע בהיסטוריה ובתור שכזו צריך להתחשב בדמות שתתהווה לה. כלומר בין התוצאות של המלחמה תהיה תוצאה נוספת של הזיכרון ההיסטורי שהיא תותיר. ולזה יש משמעות. האם למשל היינו רוצים להעביר לאוייבנו היום שבעתיד נחפץ להיות גם לידידים. או שבכל פעם שכולנו ניזכר באותה מלחמה, נימלא חימה מתלקחת. אנחנו והם. גם כשכבר ישרור כאן שלום. או כשהגלגל עשוי לשוב ולהתהפך, ומאורעות היום שהם בעינינו כה חשובים בימים אלה ייראו לנו כה פעוטים וטיפשיים.

גם השיר נחמד. לא כל כך הבנתי אותו אבל הוא כתוב מאד יפה ומשתמש במילים יפות. לא אהבתי שהמשורר השתמש ב..איני יודע איך קוראים לזה..''מריעים באלם''. בשביל מה. זה גם לא נכון. אנחנו מריעים בריש גלי. אם אנסה לנחש מהשיר את הדעות של המשורר, זה בוודאי יקומם אותי. אידיאליזם תמיד נראה לי דבר זול. ואולם מאידך מאד התרשמתי מן היכולת להתנתק מן הפרספקטיבה הפוליטית של המלחמה, ולשים את הדברים בשיר.
ניסיון 502325
האייל האלמוני • בתשובה לתמות חמותי עם פלישתים- אמן. שבת, 24/1/2009, 13:04
<איני יודע איך קוראים לזה.."מריעים באלם">
אוקסימורון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות