בתשובה להאייל האלמוני, 22/01/09 9:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחת התגובות הכי מאפיינות את הלך הרוח הרווח לאחרונה באייל. א. "טוף, האמת היא שמרצ היא האלמנט הטבעי שלי" - לא חשבנו אחרת. מרצ היא האלמנט הטבעי של רוב הניקים והאלמוניות פה. למרות שזה לא טבעי לאור חלוקת המנדטים בכנסת היוצאת והנכנסת. ב."והייתי נאמנה לה למן הבחירות הראשונות שהשתתפתי בהן ולמשך זמן רב" - "רק חמור לא משנה את דעותיו נוכח המצב" (משה דיין). ג. "אני הולכת על הכל-או-לא-כלום" - באמת חוכמה פוליטית פרקטית. נלמדת בכל הפקולטות למדעי המדינה. ד."אני מעדיפה לתת את קולי, אם בכלל, למפלגה שתהא לה השפעה משמעותית. מרצ של היום לא נכללת בהגדרה הזאת" כמה בוגר. כאילו מרצ של שילשום הייתה בעלת משמעות בזירה הפוליטית מלבד נרגנות שמאלנית רגילה. כאילו לא התברר אסון אוסלו בתירגומו לאלפי נפגעי הטרור הפלסטיני באזרחי ישראל. כאילו נאמנות לעמדה מוטעית היא מעלה. מין גאוות יחידה מובסת בכל החזתיות. ה."את ג'ומס אני מעריכה אישית, בעיקר מצד נעימותו כאדם - אבל מה הוא יוכל *לעשות*? לא-כלום, כך נדמה לי" - גם את אחמד טיבי אני מעריכה כרופא (נגיד. לא הייתי נותנת ליועץ ערפאת לגעת בי במקל). מה קשור לבחירה מודעת כשליח ציבור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. "רק חמור לא משנה את דעתו ("נוכח המצב"?)" משה דיין היה רודף נשים לא פחות מקצב, אופורטוניסט ושודד עתיקות. את המשפט הזה הוא אמר כשהאשימו אותו באופורטוניזם פוליטי, כשעבר מהעבודה לליכוד כדי לתפוס את המשרה של שר חוץ. אבל נחמד שאת מצטטת אותו, ואני מבין שלפי זה יכול להיות שבבחירות הבאות, לפי המצב, את תצביעי לרע"ם-תע"ל. ד. אוסלו עצמו לא היה אסון, זאת היתה ברכה אילו לא היו רוצחים את ראש הממשלה היחיד שהיה מקיים את התנאים הישראלים בהסכם ואילו החברים הליברמנים שלך לא היו דואגים לשלוח את הסכמי אוסלו לעזאזל. לאנשים שכושר החשיבה בשלבים לא מפותח אצלם במיוחד, קשה להבין את זה, אבל תקראי, תנסי, לפחות, כאן ובספרים שיצאו בשנים האחרונות בנושא. על הקשת היקשים בצורה מוטעית דיון 2009. ה. " 'את ג'ומס אני מעריכה אישית, בעיקר מצד נעימותו כאדם - אבל מה הוא יוכל *לעשות*? לא-כלום, כך נדמה לי' - גם את אחמד טיבי אני מעריכה כרופא (נגיד. לא הייתי נותנת ליועץ ערפאת לגעת בי במקל). מה קשור לבחירה מודעת כשליח ציבור?" אני לא יודע אם טיבי עוד עובד היום אבל בהדסה אומרים שהוא היה גניקולוג טוב, ובטח שמעת שערפאת מת כבר מזמן. כמו שאת אומרת, אין קשר בין הנחמדות של ג'ומס לבין ג'ומס כשליח ציבור. ככה גם אין שום קשר בין טיבי הפוליטיקאי/היועץ לשעבר לבין האיכות שלו כרופא. אז ניתן לצפות שלא רק שבבחירות הבאות את תבחרי רע"ם-תע"ל אלא עוד לפני כן תלכי להיבדק אצל ד"ר לגניקולוגיה אחמד טיבי. והעיקר: אני מבין שהבנת שכאן אי אפשר לקלל, אז את ממלאה את החסר בצורות אחרות. בפעם הבאה שאת מחליטה לירוק על אנשים שכל חטאם הוא שדעתם הפוליטית שונה משלך, תזכרי שאת עושה את זה בצורה עלובה ובחוסר כשרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. לא קראתי ספרים על הנושא, אבל נראה לי שאתה מפגין דבקות תמוהה בתהליך כושל. גם ההנחה שאוסלו נכשל בגלל רצח רבין נראה לי הסבר אד-הוק לכישלון התהליך, וגם כזה שלא מתאים לך כי הוא לא לוקח בחשבון תהליכים היסטוריים רחבים וקולקטיביים ומתמקד באדם אחד. תקופת הפיגועים וחוסר הנכונות (או הרצון) של הרשות הפלשתינאית למנוע אותם החלה עוד בימי רבין ושיאה היה בימי פרס. נדמה לי שהגיע הזמן לוותר על ההיפותזה שיש כאן שני עמים שרק רוצים לחיות בשלום, בסגנון מערב אירופאי, וכמה כוחות שוליים אי-רציונאליים שמפריעים להם. הכוחות הדתיים והמשיחיים הם העיקר באזור הזה, והם רק הולכים וצוברים כוח. כל הסכם עתידי - שאני מקווה שיהיה - יצטרך להתייחס אליהם ולא להנחית מודרניות מערב אירופאית על האיזור. זה כנראה לא עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיגועים בזמנו של רבין ופרס לא היו משהו שרק נבע מהאופי הרצחני-בסיסי של הפלסטינים. היה הטבח במערת המכפלה שהוביל לתגובות אלימות ופיגועים והיה חיסולו של יחיא עייאש בזמנו של פרס- להזכירך, פרס החליט על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שום דבר לכיוון של אופי רצחני-בסיסי של פלסתינאים ואני לא מאמין בזה. בנוגע ליחיא עייאש, אתה הופך סיבה ומסובב. בנוגע לטבח, אכן. אבל כמה פיגועים (גם אצלנו), מצערים ככל שיהיו, אינם סיבה לסגת מהתהליך, אלא אם כן הצדדים מחפשים תירוצים ע''מ לא להתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. לא הפיגועים הם שגרמו לנו לסגת מהתהליך, אלא הפחד הקמאי משלום אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לנו פחד קמאי משלום אפשרי. אני כן חושב שאנחנו כנראה לא מוכנים לוותר על ההתנחלויות (לא משנה תחת איזו ממשלה, כולל ממשלות שמאל וכולל זאת של רבין, ההתנחלויות רק גדלות). הטעמים לכך לא מובנים לי, ואני מעריך שהם קשורים לחזון הציוני שתמיד היה משיחי משהו ולא רק לחזון של הציונות הדתית. אבל עוד לפני שהגענו באוסלו לנקודה הקריטית של פינוי התנחלויות או חלקן, חוסר הנכונות של הרשות הפלשתינאית לפעול נגד הטרור שבר את התהליך. חוסר הנכונות הזאת לא היה תוצר של נסיבות מקריות, של ''הטרוריסט עם הזקן'', אלא של חוסר נכונות של הפלשתינאים לוותר על החלומות והתקוות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אנחנו חלוקים. מי שביטל את אוסלו היה ברק, לא עראפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עראפת היה מוגבל במשחק התפקיד של זה שנלחם בטרור בשביל ישראל. אם תשים לב, היו פלסטינאים מתונים שהתנגדו להסכם אוסלו בגלל המצב האבסורדי הזה (חנאן אשראווי ומישהו מעזה שנפטר לא מזמן ושכחתי את שמו): ישראל לא התחייבה להפסיק את ההתנחלויות והן המשיכו לגדול; עראפת התחייב להלחם בטרור. היה ברור שעראפת הולך על קו דק מאד בין מי שמוביל את הממלכתיות הפלסטינאית ובין זה שמשמש כמשת"פ ישראלי. היו אנשי מודיעין שחזו את האינטיפדה השניה כבלתי נמנעת בגלל המצב הזה. אין לי אינפורמציה בנידון אך אני מעריך שהיה הסכם בע"פ על כיוון התהליך לקראת המו"מ בדמות הבנות ביילין- אבו מאזן (דומה להבנות ז'נבה). רבין ניסה לעצור את ההתנחלויות כנראה כחלק מההבנות בע"פ אבל לא הצליח. אירועי גולדשטיין שיבשו כל אפשרות לתהליך הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, המשחק של לתת תירוצים לערפאת או לפלשתינאים בכלל לא חביב עלי. אני לא יודע מה זה "הממלכתיות הפלסטינאית". אתה מתכוון לאוסף האנשים (רובם טרוריסטים לשעבר) שלקחו את הכספים שהופנו לרווחת עמם לעצמם? שהעדיפו להסתובב בטרקלינים בבירות העולם ולהתלונן על מעשי ישראל במקום להנהיג את עמם ולעצור את הטרור? אני בספק אם לעם הפלשתיני יש "ממלכתיות". ההנהגה הלאומית שלהם התגלתה ככישלון גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מה שכתבת על השחיתות שלהם. אינני מסכים לתפקיד שלדעתך הם היו צריכים למלא ללא תנאי: מלחמה בטרור. הם היו אמורים למלא את התפקיד אם מגמת התהליך היתה לקראת מדינה פלסטינאית והליכה למתווה שדובר בו בין ביילין לאבו מאזן. הטבח במערת המכפלה והתגובה שלנו או חוסר התגובה שלנו,הובילה למעשי טרור. אחר כך בא רצח רבין, פניה לכיוון הסורי, חיסול יחיא עייש, תגובת החמאס, נצחון נתניהו וכו'. גם אם ערפאת וחבורתו היו אנשים ישרים ומסורים לעמם, הם לא היו יכולים למלא את התפקיד שייעדנו להם והסכימו לקחת על עצמם. בזמן הסכם אוסלו מאד הפליא אותי שאנשים מתונים במחנה הפלסטינאי התנגדו להסכם; מאוחר יותר הבנתי למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בפעם הבאה אני מציע למצוא אנשים ישרים ומסורים לעמם וגם מקובלים על החברה הפלשתינאית. ועדיף כאלה שגם לא רוצים לזרוק אותנו לים. צירוף שלושת התנאים האלה נראה נחמד, אבל כרגע הוא בגדר פנטזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין החליט ''לייבש'' התנחלויות ''פוליטיות'' ולחזק התנחלויות ''בטחוניות'' מיד לאחר שנבחר. את סברות הבטן שלך על ''הבנות בעל פה'' אתה יכול לשמור לעצמך - אילו היו הבנות כאלה, הפלסטינים היו מנופפים בהן, בדיוק כפי שאסד האב נופף ב''פקדון רבין'' שהועבר לו בידי קלינטון. יש לך אידאה פיקס (''ההתנחלויות הן המכשול היחיד לשלום'') ואתה מכופף את המציאות כדי שתתאים אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה איך לא חשבתי על זה! שליחי ערפאת נפגשו עם שליחי פרס באוסלו ושם שיכנעו אותם הירשפלד ופונדק בזכות הרעיון הציוני של ארץ ישראל לעם ישראל. אז אולי אתה חושב שכולם מטומטמים במיוחד הפלסטינאים אבל הם לא. אם אתה רוצה לראות מה היו ההבנות בע"פ הסתכל על הבנות ז'נבה. בגלל המצב הפוליטי הפנימי המסובך במדינת ישראל, לא יכלו הפוליטיקאים שלנו לחתום שבסוף יפנו התנחלויות. היה לוח זמנים להסכם אוסלו שקבע שהמו"מ על הסכם הקבע יתחיל לא יאוחר משלוש שנים לאחר יישום השלב הראשון בהסכם אוסלו.ירושלים, בעיית הפליטים הפלסטינים, ההתנחלויות, גבולות, הסדרי ביטחון, יחסים ושיתוף פעולה (סוגיות שלא נכללו בהסכם ושנמצאות במחלוקת בין הצדדים), יעלו כולן לדיון בהסכם הקבע. האם אתה חושב שהפלסטינאים הסתפקו בפחות ממדינה? לא היה ברור לשני הצדדים שזו המטרה הסופית. הם לא הסתירו שזו מטרתם ושבירת המדינה צריכה להיות ירושלים -לא רחביה. בינתיים בין 1993 ועד 2000 גדל מספר התושבים היהודיים מעבר לקו הירוק פי2. תנתח את זה איך שאתה רוצה אבל לפחות תנסה לעשות סימולציה ושים עצמך במקום הפלסטינאים. לא מתוך אהדה ואמפתיה אלא כדי להבין מה הם חושבים ומרגישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נותן לא הוכחה ש*לא* היו הבנות בעל-פה, ואתה מתעלם מהן. (אין לי ספק שהפלסטינים לא יסתפקו בפחות ממדינה, ואין לי ספק שהם ציפו שההתחלויות יוקפאו, ושגולדשטיינים לא יטבחו בהם. אבל אף אחת מהתקוות האלה לא הובטחה בהסכמים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שם את עצמי במקום הפלשתינאים: אני בשנת 1988, נמאס לי מהשלטון הישראלי, נמאס לי מהכיבוש, נמאס לי מהצבא הישראלי, אני רוצה לחיות בשלום וחירות לצד הישראלי... אולי אתחיל בהפגנות לא אלימות... אולי נחפש שותפים ישראלים למשא ומתן... לא! למה מה אנחנו, הודים! אני חושב שאלך לדקור אנשים בבת ים... כן, זאת הדרך לקדם את השלום. הנה, כבר 1995, והישראלים וחותמים על הסכמי אוסלו, הצבא עוזב את מרכזי הערים (כולל העיר שלי) קמה משטרה פלשתינאית, מבני עמי, יש תקווה.. מה אני יכול לעשות? לחנך את בני עמי לשלום? לבנות כלכלה בריאה עצמאית וייצרנית? לקדם את הדמוקרטיה בקרב בני עמי? לקדם את השלום עם הישראלים? כן... אולי.. אבל בעצם, כל אלה רעיונות טובים בשביל הצלבנים, אני אעדיף לפוצץ את קו 5.... הנה, עברו להם 5 שנים, הראיס של הישראלים מציע להקים מדינה פלשתינאית עצמאית ולפרק את ההתנחלויות שקרובות למקום מגורי, כל החלומות שלי יכולים להתממש: חירות, עצמאות, רווחה, שלום... איך אני יכול להביע את הסכמתי הנלהבת? אההה, שמעתי ששני ישראלים טעו בדרך והגיעו לראמאללה... והנה, עברו להם עוד שמונה שנים, הישראלים פירקו את ההתחלויות בעזה ובצפון השומרון, בעזה כבר קיים שלטון פלשתינאי דה פקטו, שלטון שמהווה לפיד של חירות ודמוקרטיה לכל האומות בעולם... ולישראלים יש ראש ממשלה חדש, והוא רוצה לפרק גם את רוב ההתנחלויות בגדה... מה אני אעשה, איך אוכל לעזור לו לקדם את השלום... אה, אני יודע, אני אזרוק זיקוקי דינור על שדרות... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |