בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 29/12/01 12:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר ארטנשטיין הנכבד, להלן מספר הערות כלליות לתגובתך זו: -- אדריכלי האפארטהייד חשבו במונחים כלליים, אשר מוכרים לנו היטב מהסיכסוך ישראלי-פלסטינאי; מדינות ה'בנטוסטאן' היו אמורות להיות מדינות מלאכותיות, חסרות כל צבא וריבונות של ממש - ואכן הללו היו למדינות שכאלו 1. הנקודה המעניינת והמטעה-משהו ברעיון האפארטהייד בדרום אפריקה היה נעוץ בחוקה הדרום אפריקאית, אשר גרסה שלקבוצות הגזעיות השונות במדינה זו קצב התפתחות שונה, ומאחר ואיש אינו מעוניין לכפות התקדמות 'מהירה' יותר מקודמתה לקבוצה מסויימת, הרי שלכל קבוצה זכות ראשונית לקביעת קצב התפתחות רמתה הכללית. אל לנו לשכוח שהמערב ראה באופן סביר במשך שנים רעיון חלוקה והפרדה זו, אשר בזמנו נתפש אף כרעיון 'רב תרבותי'.... -- הסיכסוך בין הודו לפקיסטן הוא דבר מורכב ומסובך לפחות כסיכסוך המזרח תיכוני, אולם לשיטתי סיכסוך זה אוחז במספר נקודות, אשר ממנו ניתן ללמוד דבר אחד או שניים לגבי דינאמיקת הסיכסוכים השונים עם ארצות ותרבויות מוסלמיות; ניתן בהחלט לומר כי ההודים היו על פי רוב מעוניינים בדינמיקת המו"מ וההסדרים, בעוד פני הפקיסטנים היו כמעט תמידית בכוון העימות לכל אורך קיום פקיסטן, וזאת מתואנות שונות ומשונות ולמרות/על-אף עצמאותם המוצהרת והטכנית. לי אישית מזכירה דינאמיקת סיכסוך זה את המינוח שפרופ' הנטינגטון קבע בספרו המפורסם בדבר 'גבולות הדם' של תרבות האיסלם, שפירושו הבולט בשטח הוא שבכל מקום בו האיסלם גובל בתרבות ו/או במדינה לא-איסלמית מתקיים כמעט בהכרח סיכסוך בינו לבין התרבות האחרת. תופעה זו קיימת כנראה אף בסכסוך בין הודו-פקיסטן. בברכה א. מאן 1 ממש כרעיון האוטונומיה הפלסטינאית בגלגוליה השונים |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |