בתשובה ליהונתן אורן, 01/02/09 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
:) מעולם לא התכחשתי לאתי. עם זאת, האתי הוא חברתי-תרבותי, לא אישי. האתי מספק לנו מסגרת. על המסגרת הזו ראוי (אך נראה כי אי אפשר ממש) תמיד להתדיין. ראוי להתדיין כדי שכשפרט אחד פועל להעצמתו האישית הוא לא יפגע בהעצמתו של אחר. האלמנט האוניברסאלי הוא התנהגותי. הסטואה (התורה החביבה עליי, וברברתי אותה למוות באייל בזמנים אחרים בכינויים אחרים) דורשת כיבוד חוקים מרגע שנקבעו. בכלל, תורות כאלה (דאואיזם) סבורות שהיחיד צריך מעט מאוד כדי להיות מרוצה. הצורך שלו במעט הוא זה שמאפשר לו לא לדרוך על אחרים בשביל להיות מי שהוא רוצה להיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול להבהיר למעני מה ההבדל בהגדרות שלך בין אתי לבין מוסרי? כי הפתיל הזה החל בקביעה שלך שמוסר הוא לא אוניברסאלי כי הוא יחס אישי. עכשיו אני מבין שיש גם את התחום האתי שהוא לא יחס אישי והוא אמור לקבוע את ההתנהגות. בעיניי זה נשמע כמו "מוסר" אבל אולי אני מחמיץ משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמיתה המוסרית היא הדבר אותו אתה יכול לדעת בוודאות רבה, מעצם היותך סובייקט ואובייקט. האתי הוא המסגרת של המוסרי, התרבות הכללית של החברה מתוכה המוסר הפרטי נוצר (בהתנגדות או בהטמעה). למשל הציווי ''לא תרצח''. זהו ציווי אתי. המוסרי קובע מתי הריגת אדם אחר היא רצח ומתי לא. למשל הבחור שהורג את שותפתו לריקוד בסרט ''הם יורים גם בסוסים'' גילה שעבורו במקרה הזה לקיחת חייה היא הדבר מוסרי (זה נכון רק אם הוא מוכן לעמוד בעונש שהאתי ישית עליו, אם יברח מהענישה האתית הוא יוכיח שהוא מקבל את דעתה כי הוא רוצח). האתי הוא המוסר הפרטי המסתבר (הממוצע). הכללים החברתיים המקובלים היסטורית ונחשבים למבטיחים את הקיום החברתי. לעתים משתחלים לאתי דברים שהם ממש פושעים. האתי הנאצי הוא פושע שכן הוא קובע סייגים שרירותיים וטיפשיים בין בני אדם. הוא לא מכיר בדומי הבסיסי האנושי ולכן הוא מתחזה לאתי בעוד שהוא תוצאה של תרגום נטיות מולדות להביטוס סוטה. עם זאת, לא כל אתי שאיננו רגילים אליו הוא פושע בעליל או פושע בכלל. ראיתי פעם תוכנית שהציגה מסגרת חברתית בה תת-קלאן נדרש על ידי תת-קלאן אחר לקבוע מי מחבריו יומת כעונש על כך שאחד החברים בו רצח חבר מהתת-קלאן האחר. ההנחה היא שעונש מוזר זה הוא גם חינוכי, בזה שמתוך הזדהות הרוצח בפועל חש חרטה ומבין שרצח אנשים לא נכלל בצורת חיים ראויה. אם תאמר לי, יש אנשים שעבורם רצח אחרים הוא דבר נדרש, א) אתקשה לקבל את הטענה, ב) אומר שאם אכן יש מהות כזו, היא אינה ראויה לשם בן-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבסופו של המהלך אתה מגיע למוסר (או אתיקה, המילה לא כל כך משנה לדעתי) אוניברסאלית, בדומה לרוב תורות המוסר/אתיקה שאני מכיר. אני לא מבין מדוע המשפט שלי ש"מוסר אמור להיות אוניברסאלי" הקפיץ אותך. למרות שההקפצה הזאת יצרה טיול מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני צריך להסתכל על ההערה ההיא שוב, אבל בכל מקרה הכוונה הייתה שהשיפוט המוסרי הפרטי שלך/של כולם (במידה ואתה שלם איתו) הוא בסדר גמור, גם אם מישהו אחר יטען אחרת. על כך שאת האמת שלך אתה יכול לנסות להעביר ושאם תבהיר אותה אנשים אולי ימצאו אותה גם אצלם, אין ויכוח. אבל בסופו של דבר זו האמת שלך. היא אינה אי שם בחוץ או במין האנושי בצורה אוניברסלית, היא שלך בהתאם להשפעות התרבותיות-חברתיות, לנתונים האישיים ולמודעות שלך לדברים האלה שמסוגלת להתמיר את ההשפעות בצורה משמעותית. מכאן שאין הכרח בהגעה להסכמה מוסרית בנוגע לנושאים קונקרטיים, אבל יש הכרח להגיע להסכמה מוסרית על כללי המשחק. כלומר, אין להכריח את השיפוט המוסרי לתבנית כללית, ויש להסכים על מערכת שתכבד שיפוטים מוסריים שונים אך תאפשר פעולה אחידה. הרבה פעמים השתמשתי במילה מוסרי כמקבילה לשיפוט מוסרי, ולכן היה צורך להבדיל אותה מהאתי. נכון, אין פה שום דבר חדש. וכן היה מעניין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |