בתשובה לצפריר כהן, 01/02/09 20:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כתבתי שזה מה שרוצים מנהלי חברת וולט דיסני, לא כתבתי שהם צודקים או שהחוק מצדד בהם. אז למה באמת? כי הם (מייסד החברה, או עובדי החברה) המציאו את הדמויות. ולא רק הם יכולים להרוויח מזה, אלא הם וכל מי שמקבל את רשותם להשתמש בדמויות. מי שיוצר סרטון הכולל את מיקי מאוס כדמות, לא מצייר עכבר אקראי עם פרצוף עגול, אלא משתמש בדמות מוכרת, עם הסטוריה ואופי והקשרים. כלומר - הוא משתמש בדמות שהכינו עבורו יוצרי וולט-דיסני, ועל השימוש הזה הוא אמור לשלם. כמו שכתב דרור צ. דביר, הזכות הזו, בדומה לבלעדיות של בעל הפטנט, מוגבלת בזמן. אחרת איש לא יוכל ליצור כי כמעט תמיד היצירה כוללת התייחסויות או חיקוי של יצירות קודמות. (בעצם, למה להגביל את הבלעדיות בזמן? למה שלא כל יוצר ישלם למי שהוא מחקה או מתייחס אליו? אולי כי יצירה ששורדת זמן רב מתחילה 'לחלחל' ליצירות אחרות, של יוצרים שהכירו אותה בצעירותם, לפעמים בלי שישימו לב להתייחסות. ועדיין, יש הבדל בין רמז או דמיון להעתקה מובהקת. אני נכנע, למה שלא יגבו לנצח כסף מכל מי שמעתיק את דונלד דאק?) 2. כאן אתה חוזר ל1. - סימן מסחרי הוא עוד סוג של זכות בלעדיות, בדומה לזכות יוצרים. חלק מהדמויות הן אכן מותגים של דיסני, ואם הזכות לסימן מסחרי לא פגה אז הם יוכלו לנצח לגבות תשלום ממי שמעתיק את דונלד דאק. אבל זה עדיין לא מגיע לתביעת דיבה בשמו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |