משמעות 503510
מאמר מעניין ומושקע. תודה!

אבל צריך להזהר שהעצים לא יסתירו את היער, או שהמילים לא יסתירו את המסר. כפי שנרמז במאמר, את המסר "פלוני רצח את אלמוני" אי אפשר להעביר על ידי המילים "אלמוני מת" ואפילו לא על ידי "פלוני גרם למותו של אלמוני".

לכן, גם אם רצוי למתן (או בכלל לבטל) סטריוטיפים, לא בהכרח כדאי להסתפק רק במילים "של תאורים קונקרטיים" כי על העובדות הקונקרטיות בד"כ אין חילוקי דעות. בין הפרו-פלסטינים לפרו-ישראלים הדעות נחלקות, לא על העובדה ש"שלוש נערות נהרגו מפגז טנק של צהל", אלא בדיוק על השאלה האם צהל התכוון "לרצוח שלוש נערות". מי שסבור שצהל התכוון לרצוח נערות, בוחר את המילים הנכונות (להביע את דעתו) כשהוא אומר שצהל רצח ושמדינת ישראל ועם ישראל ששלחו אותו הם מדינה ועם מרושעים (=שם תואר).

אולי הכיוון הפוך. זה לא שהמילים יוצרות את הסטריוטיפים אלא שהסטריוטיפים (=הנחות מוצא, דעות קדומות) בוחרים את המילים: אם הדובר מחזיק בסטריוטיפ שהישראלים מרושעים אז קל יהיה לו להסיק שהם רצחו בכוונה. אם הוא חושב שהישראלים צדיקים, אז הוא יגיד שהנערות נהרגו.

כדי להסיר סטריוטיפים צריך (א) להימנע מהכללות כמו "כל הישראלים/כל הפלסטינים ..."(ב) להקשיב לכל קבוצה בצד השני ולנסות להבין מה היא רוצה. בדרך כלל זה קשה. אבל אם קבוצה אומרת לך בפירוש "אינני יכולה לסבול את קיומך ואמשיך לפעול בכל האמצעים לחיסולך", אני חושב שסביר אז להניח שזו קבוצה שרוצחת ולא הורגת.
משמעות 503566
"זה לא שהמילים יוצרות את הסטריוטיפים אלא שהסטריוטיפים (=הנחות מוצא, דעות קדומות) בוחרים את המילים" את הנקודה הזו ניסיתי לתאר במאמר. אם כי נראה לי שההסתייגות שלך "זה לא ש..." חזקה מדי. יכול להיות, וסביר מאד להניח שמלים יוצרות סטריאוטיפים, כי הרי כך אנחנו (ילדים קטנים לדוגמה) לומדים ורוכשים סטריאוטיפים.

"כדי להסיר סטריוטיפים" גם פה אני קצת סקפטי. אולי אפשר למתן השפעה של סטריאוטיפים במרחב הציבורי אבל אני לא בטוח שאפשר לבטל אותם בכלל ברמה האישית. אפשר אולי לנסות למנוע את הפצתם לילדים. בכלל, סביר להניח שמאפיין חשוב של מחשבה אנושית היא מחשבה סטיריאוטיפית, כפי שרמזתי בסוף המאמר, מקסימום ידע (אפילו מוטעה) במינימום מאמץ.
משמעות 503630
אני מסכים ששום דבר בעניינים כאלו איננו נקי. יש מקרים לא מעטים שמילים יוצרות סטריוטיפים וגם שהסרה מוחלטת של סטריוטיפים מהנוף האנושי היא משאלה בלתי אפשרית ואולי אפילו לא ראויה.

בגלל ששום דבר כאן איננו נקי - זה לא מדע מדויק או שיח מחשבים - אמרתי שצריך להיזהר גם מזיקוק מוגזם מדי של השיח הציבורי שיותיר בו רק מילים ניטראליות או ''פעלים תיאוריים''. נראה לי שההבדל בין ''האיש נרצח'' ל-''האיש מת'' הוא הבדל חשוב, ואם הייתה לנו רק מילה אחת בשפה לתאר את שני המיקרים, היינו חייבים לשדרג את השפה ולהרחיב אותה.

לכן אני מסתייג ממסקנת המאמר (כפי שהבנתי אותה). כלומר, אני חושב כמוהו שיש מקום להילחם בסטריוטיפים אבל אני מסתייג מההצעה להילחם בהם באמצעות עבודה על השפה. למשל, כדי להילחם בסטריוטיפ המצ'ואיסטי שהנשים הן ''המין החלש'', לא צריך לטשטש את ההבדל בין ''חזק'' ל''חלש'' אלא לשכנע שהחולשה אצל הנשים איננה קיימת או שאיננה מהותית לנשיותן. אדם שישתכנע בזה יפסיק לכנות נשים ''המין החלש'', לא בגלל שהמילה תוסר מהמילון אלא בגלל שהוא כבר לא חושב שהן חלשות. מאידך, אדם שעוד לא השתכנע שהנשים אינן חלשות, טוב יעשה אם יבטא את דעתו במילים הנכונות.

אגב, פתאום נזכרתי, נראה לי שצריך גם להיזהר מהפיכת השפה למשאב פוליטי כזה שישארו בו מילים שמבטאות רק את ''האמת'' הממשלתית או הסמולנית או הימנית - משהו דומה לשיחדש של אורוול. למשל, נסיון להגביל את השפה כך שלא ניתן יהיה להבדיל בה בין עוול לצודק, תהיה שיחדש של מי שהאינטרס הפוליטי שלו הוא לטשטש את ההבדל המוסרי שבין חמאס לצהל. גם אם אין הבדל, צריך מילים כדי לטעון זאת.
משמעות 503649
ההבדל בין מת לנרצח הא מהותי מאוד, ולשיטתי - גם ההבדל בין נרצח לנהרג הוא כזה. הבעיה מתחילה עם נטבח, חוסל, טוהר או סוכל.
משמעות 503717
מה הבעיה עם המילים הללו?

העובדות לאשורן: טיל פגע באיש בשעה ששיחק שש-בש בביתו בעזה אחרי שירה קסאם לשדרות.

ישראל תגיד: קן המחבלים טוהר, הנחש חוסל ולכן האיום סוכל.

החמאס יגיד: הקדוש נטבח.

אף אחת מהמילים הנ"ל לא נראית לי מיותרת. הבעיה איננה במילים אלא בחילוקי הדעות בין החמאס לישראל. לכן עימעום המילים לא יפתור את הבעיה.
משמעות 503949
מזל שנזכרת, כי מה שכתבת ש''צריך להזהר'' ממנו- קיים כבר לא מעט שנים.
משמעות 504164
הוא קיים מאז שהמציאו את הפוליטיקה. ולא נעלם אפילו מהמאמר הזה עצמו. ''פתאום נזכרתי'' שהטענה שצריך להשתמש במילים ניטרליות היא טענה פוליטית לא ניטרלית בכלל.
משמעות 504191
הנקודה שניסיתי להראות איננה קריאה לשיחדש (אם כי ברור שיש קשר לזה), אלא שהשפה איננה "מכשיר" אלא היא חלק אורגני של הדבר הזה שנקרא בני אדם כיצורים חברתיים. ישנו כיוון מחשבה של עבודה על שפה במטרה לשפר ולפתור בעיות של צדק חברתי. לדרך הזו PC יצא שם רע למרות שראינו שאפשר לתקן בעזרת עוולות. "מרוקו סכין", "רומני גנב", "אישה למטבח" וכו' נדחקו הצידה (לטעמי, לא רחוק מספיק), וזה הביא לשיפור שנראה לעין.

אלא המאמר מדבר על משהו אחר. זאת לא קריאה לדיבור "במלים ניטרליות" אלא תאור של הדרך בה יחסים חברתיים נחשפים ומתממשים באמצעות השפה. עו"ד יכול - אינטואיטיבית כנראה, מבלי שיהיה פסיכולינגוויסט - להסיט את תשומת לב ביהמ"ש לנאשם ע"י זה שהוא מתרא את מעשיו בעזרת מלים מופשטות. אין פה עיוות של המציאות או של העובדות אלא תאור אלטרנטיבי של המציאות שגורם לשופט לתפוס את הנאשם כאילו הוא אחראי למעשה הפשע: הכלב נשך את העד "שהפחיד את הכלב" לעומת "העד צעק על הכלב".

במקרה הראשון הכלב המסכן רק הגיב להפחדה של העד, ומבחינה פסיכולוגית הברה יותר ברור שיוזם הפעולה הוא מי שהפחיד את הכלב. במקרה השני הפוקוס על יוזם הפעולה יכול להיות העד הצועק ואולי הכלב התוקף. למרות ששני התאורים מתייחסים לאותו ארוע, התאור הראשון יכול לעזור לבעל הכלב הנושך.
משמעות 504202
על זה שהשפה היא חלק אורגאני מהבנאדם אין וויכוח "שהרי החי המדבר הוא עצמוּת האדם ואמיתתו, ואין עניין שלישי, זולת 'חי' ו'מדבר', שהוא האדם, שהוא המתואר בחיים ובדיבור" (מורה נבוכים, ובטח גם אריסטו לפניו).

איפה שיש מקום לחילוקי דעות זה על כיוון ההשפעה. נראה שאתה חושב שהיחס למרוקאים שופר בגלל שהגבילו את השימוש ב"מרוקאי סכין". אבל לא בטוח שהשימוש הזה לא דעך בגלל שהסתבר שיש כמה וכמה מרוקאים שאינם סכינאים.

בפסקה השניה יש מקום לחילוקי דעות עוד יותר מהותיים. יש שסוברים שיש כמה מציאויות. אבל יש גם אפשרות שקיימת רק מציאות אחת ומכל שני תיאורים שלה, רק אחד הוא יותר נכון ומדויק. אם העו"ד אומר "העד הפחיד את הכלב" כדי לתאר סיטואציה שבה הכלב לא פחד, אז העו"ד משקר. אנחנו יודעים שעורכי דין משקרים לפעמים, אבל אז הם לא מספקים "תאור אלטרנטיבי של המציאות" אלא תיאור של מציאות אלטרנטיבית - בדיונית.

---
"פתאום נזכרתי" שהילדים שלי מחליפים מציאויות כל הזמן כשהם מחליפים CD של משחקי ווידאו או אתרים באינטרנט. קשה להוכיח להם שזה סתאאם - רק משחק.
משמעות 504217
ולא היא, משום שברור שהיחס למרוקאים השתנה בגלל מיגוון סיבות. ברור גם שישנם שינויים שונים ביחס למרוקאים, במרחב הציבורי לעומת האישי, בתעסוקתי לעומת הבידורי וכו'. ובכל זאת לשימוש בשפה יש חלק. אבל שוב, זה בכיוון שונה מהנושא של המאמר.

אשר לפיסקה השניה. הנקודה היא שהנושא איננו "האמת", "וריפיקציה", "התאמות מסמן-מסומן" וכו', שהם נושאים בהם עוסקת הפילוסופיה של הלשון.

הנושא הוא ההשפעות הפסיכולוגיות על ושל השימוש בשפה הן על הפרט ובמיוחד על הפרט כחלק מקבוצה חברתית. במאמר מוסגר, לא בטוח בכלל שישנה מציאות אחת ולה תיאור אחד, אבל שוב זה לא העניין. העניין הוא ההשפעה הבין-אישית ובין-קבוצתית *של* שימוש במלים מסוימות מצד אחד, וההשפעה *על* השימוש במלים מצד שני.

עו"ד לא חייב לשקר אם הוא אומר שהעד "הפחיד" או "צעק" על הכלב. שני התיאורים לגיטימיים לתאור התנהגותו, כמו שהתאור "הניחה ידיה על עורפו", "חיבקה אותו", ו"אוהבת אותו" לגיטימיים וסבירים לתאור אותה התנהגות. ולכן, השאלה מי מעדיף להשתמש בתאור כזה ולא אחר, ובאיזה נסיבות, היא שאלה מעניינת ביותר שאפשר ללמוד ממנה כמה דברים לא טריביאליים על אופייה של שפה ועל האינטימיות שבין מלים ומחשבות.
משמעות 504285
אם המאמר טוען רק לקיומו של מתאם והשפעה הדדית בין מצבים פסיכולוגיים קבוצתיים (נגיד איבה לאומית או גזענית) לבין שימוש במילים, אין לי התנגדות. צריך אולי לבדוק את הכלים הסטטיסטיים - נגיד מובהקות, בידוד משתנים - שעליהם הטענה נסמכת אבל לי אין עניין (או יכולת) לעשות זאת.

אבל להבנתי המאמר אומר יותר מסתם "קיים מתאם בין פסיכולוגיה למילים". יש בו רמז (לא דק) לדעתו של הכותב על הראוי ולא רק על המצוי.

המאמר נפתח במשפט
===> "לטענתנו, החמאס הוא ארגון רצחני וצה"ל צבא מוסרי"

ומסתיים ב:
===>"יכול מאוד להיות שאנשים מחזיקים בסטריאוטיפים ובדעות קדומות, אולם במישור הציבורי אפשר להילחם בהם. אפילו אם לסטריאוטיפים יש סיבות חיוביות (ידע זמין במינימום מאמץ), ואין אנו יכולים לשלוט בהתהוותם, אנחנו צריכים להיזהר מלתת להם להידרדר לדעות קדומות שגוררות יחס שלילי לקבוצות חלשות, דה־לגיטימציה, אפלייה וגזענות."

קשה להימנע מהרושם שלדעת הכותב טענת הפתיח היא סטריוטיפ שצריך להילחם בו במישור הציבורי, כדי להיזהר מדה לגיטימציה של החמאס או אפליה בינו לבין צהל. אבל אם אין פה המלצה כזו, אני חוזר בי מכל מה שאמרתי בפתיל הזה - לא שזה לא נכון אלא שזה לא רלוונטי.

אגב, אני תוהה (באמת לא יודע), האם העמדות "יש מציאות אחת" ו-"יש כמה מציאויות" הן שני מצבים פסיכולוגיים שונים או שתי אמיתות נכונות?
משמעות 504319
יש מציאות עובדתית אחת ופרשנויות רבות שלה, והבעיה העיקרית היא להפריד בין העובדות לפרשנויות. (כן, כן, ברור שלא חידשתי לך דבר...).
משמעות 504372
באותו הקשר אל נשכח את "תוצא ההיצג" המפורסם של כהנמן-טברסקי (באופן גס: נחקרים מעדיפים טיפול רפואי שמדבר על שני שליש הצלחה על פני טיפול שמנוסח במונחים של שליש כשלון).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים