בתשובה ליהונתן אורן, 10/02/09 7:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל מה קורה כשיש במציאות תופעות שבאמת יש להן את האופי ההוליסטי הזה? לא נראה לי בלתי סביר שיש תופעות הוליסטיות. אם כבר, כל הרעיון של תופעות שניתנות לאנליזה לחלקים, נשמע כמו קונסטרוקציה לצרכי הסבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמעניין לדבר על "המציאות". אין לנו גישה לאמת המוחלטת. מה שכן יש לנו אלו ניסיונות להגביר את הרציונאליות שלנו באמצעות כלים מסוגים שונים, בתוכם רדוקציה ואנליזה, קונסטרוקטיביים או ריאליסטיים 1. זה עובד לא רע בשלוש מאות השנים האחרונות, ראה רק את ההתקדמות ברפואה המערבית. אז נכון ש"הכול קשור להכול", אבל אם מישהו לוקח את התזה הזאת ברצינות הוא מיסטיקן. זה בסדר מצידי שאנשים יהיו מיסטיקנים. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות או לחשוב. אבל אז אין מקום לדיון רציונאלי ואנשים אלה לא יכולים להתיימר להיות שותפים בדיון כזה. אם אי אפשר לבקר עמדה על בסיס העובדות הרלוונטיות *הידועות* (בניגוד לתזת ההכל-או-לא-כלום), היא לא מעניינת. 1 אנחנו לא חייבים להיות פשטניים ברדוקציה שלנו. יש אלטרנטיבות להוליזם ואטומיזם. בלי להיכנס לפרטים, אפשר לחשוב על תורת המערכות או קונטקסטואליזם ככאלה. אבל הם עדיין מבוססים על דחיית התזה ההוליסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שקשה, או בלתי אפשרי, להעמיד תיאוריות הוליסטיות להפרכה, וודאי שלא אמפירית. אני לא רוצה להגן על יישום של התפיסה ההוליסטית על כל מיני תחומים "גבוהים" של תופעות, כמו כלכלה או רפואה. ברור שתפועות כאלו צריכות להישאר בתחום השיפוט של הרציונליות-מבודדת-המשתנים. חשבתי יותר על תיאוריות מטאפיזיות שונות, שיש להן כל מיני נימוקים אפריוריים, או לפחות פסדואו אפריוריים, לתאר את המציאות *האולטימטיבית* כהוליסטית. זה לא נראה לי כמו מיסטיקה בהכרח, או כמו חוסר רציונליות. אם כי זה כן נראה לי שגוי. [לדעתי מעניין לדבר על המציאות, עד כמה שניתן, ולזכור שחלק מההבנה של הרציונליות, הוא הבנה של הזיקה שלה לטבע האמיתי של הדברים]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים. אם כי גם כאן סדר-היום שקובעות תיאוריות מטאפיסיות משתנה בעקבות ממצאים אמפיריים, כך שתיאוריות מטאפיסיות מאבדות את מעמדן בעקבות חקירה רציונאלית. אז נכון לחלוטין שלא מדובר על משהו שמתקרב ל"הפרכה" של תיאוריות מטאפיסיות, ויש אלמנטים חברתיים חזקים בבחירת תיאוריות כאלה, אבל לא הייתי מקצין ואומר שהמטאפיסיקה יכולה להיות בו-זמנית א-פריורית לחלוטין וגם רלוונטית. אבל לא נראה לי שיש לך מחלוקת איתי כאן. [ברור, כל זמן שאנחנו זוכרים שהאמת המלאה היא מחוץ לתחום עבורנו ואנחנו צריכים להסתדר עם מה שיש]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. גם לי לא נראה שיש מחלוקת. אם כי כדאי לציין שבמאה העשרים, עד לימינו אנו, פילוסופים אנליטיים שונים טוענים טענות מטאפיזיות מעניינות, תוך שימוש בטיעונים משכנעים, עם הנחות סבירות (וכללי היסק מקובלים, כמובן). אין לי ספק שזה רלוונטי, ונראה לי שלפחות חלק מהטיעונים הללו הם פחות או יותר אפריוריים. זאת בניגוד לספקולציות המטורפות של ימים עברו. כמו אלו של שפינוזה (דוגמא לסוג של תפיסת מציאות הוליסטית) ולייבניץ. בכל מה שנוגע למבנים מטאפיזיים שכאלו, אני מסכים עם מה שאתה אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התחום שלי, אבל אני חושב שפילוסופים אנליטיים מנסים להתרחק מטענות אפריוריות. הם בד''כ יוצאים מטענות על מוסכמות, מה שאנשים מאמינים בו, מסקנות מדעיות, מבנה השפה וכולי. לעיתים הם עושים זאת בטענה שמוסכמות (או מה שאפשר להסיק מהן) מבטא סוג מסוים של אמת, ולעיתים הם מכירים במפורש בקונטינגנטיות של המסקנות שלהם לתקופה ולחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם הרבה מקרים של טיעונים אפריוריים בפילוסופיה אנליטית. הטיעון של קריפקי נגד תורת הזהות למשל, שמסתמך על ההבחנה בין מסמנים קשיחים למסמנים לא קשיחים - הבחנה לוגית. הטיעונים של דיוויד לואיס נגד הרכבה מוגבלת, שמסתמכת על העמימות של הגבלות על הרכבה, ועל הטבע הלא עמום של מספר הדברים בעולם מאידך. כל הטיעונים שנשענים על צורה של התער של אוקאם - ויש הרבה כאלו בפילוסופיה אנליטית. (התער של אוקאם הוא שיקול שקודם להערכה של עובדות ומעצב אותה, ובמובן הזה הוא אפריורי). הפרדוקס של נלסון גודמן הוא גם סוג של טיעון אפריורי, משום שהוא מתבסס על אפשרות לוגית, ולא על עובדות ממומשות. כל טיעוני הניתן-להעלות-על-הדעת (conceivability arguments), ויש מסורת מפוארת של כאלו מאז דיקארט - מסורת שחלחלה לעומק הפילוסופיה האנליטית. אלו הם גם טיעונים אפריוריים. כל הטיעונים שמתבססים על חוקי לייבניץ - מובחנות הבלתי זהים וזהות הבלתי מובחנים, טיעונים שלרוב תוקפים מטריאליזם. אי ההיקבעות של התרגום, של קווין, שמבוססת על חוסר האפשרות שלנו לדעת למה דובר השפה מתכוון אליו, גם בהינתן גישה לכל העובדות הנצפות. טיעון הספקן של קריפקנשטיין, שמתבסס על האפשרות הלוגית לעוות את כוונות המשמעות שלנו, כך שעצם היכולת שלנו לדבר באופן משמעותי מוטלת בספק. ועוד ועוד. הרשימה היא ארוכה. אין שום מובן סביר שבו אפשר לחשוב על אף אחד מהטיעונים הללו כעל טיעונים אמפיריים, או טיעונים שמבוססים על מצב עובדתי קונטינגנטי. כל הטיעונים האלו כוחם יפה בכל עולם אפשרי, ניתן לומר. למזלנו, בניגוד למשתמע מהתגובה שלך, הפילוסופיה עדיין לא פשטה לגמרי את הרגל (: בכלל, חשוב להבחין בין טיעונים שלמסקנה שלהם יש השלכות על מצב העובדות בעולם, אבל ההנחות שלהם מבטאות שיקולים לוגיים, או שיקולים שנוגעים למבנה השפה (וזה אפריורי לכל דבר בעיני), לבין טיעונים שההנחות שלהן מתבססות על מצבים עובדתיים קונטינגנטיים. האמת שעל טיעונים מהסוג השני קשה לי לחשוב כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. החמצתי כאן הרבה הבחנות. (כמובן שלא התכוונתי שהפילוסופיה פשטה את הרגל. פילוספיה אנליטית היא זרם אחד במכלול). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |