בתשובה לגלעד ב., 10/02/09 8:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנקודת המבט שלי השאלות הללו נראות כמו וריאציה על "אם עץ נופל ביער..." - נחמד, אבל לא מעניין במיוחד וללא שום קשר למציאות. במקום לומר שהמשמעות `נעלמת` אני הייתי אומר `לא רלוונטית` אבל בפועל אין ממש הבדל בין השתיים. האם אתה טוען שיש בעייתיות בסטטוס הקיום של זכויות מכיוון שהן מאבדות את משמעותן בסיטואציות מסויימות? הקונספט (כל קונספט, למעשה) של כסף (="ערך") או זכויות מתקיים רק במוח האנושי. זה לא הופך את הקיום שלו לבעייתי. גם התודעה שלך מתקיימת רק במוחך בתור אינטרוספקציה, האם היא לא קיימת? אם להרחיב קצת את הדוגמא שלך: נניח אדם שהגיע לאי בודד וברשותו שטר של 20 שקלים. אני הייתי אומר שזכויותיו אינן רלוונטיות, שכן אין מי שיכבד או עלול להפר אותן, וכן משמעותו של השטר אינה רלוונטית שכן אין ממי לקנות ואין עם מי לבצע סחר חליפין. עכשיו, אותו אדם בונה לו רפסודה ושט חזרה לציביליזציה. בנוחתו על החוף הוא רואה דוכן נקניקיות וניגש אליו להשביע את רעבונו - הופ! חזרה משמעותו של השטר וכן המשמעות של זכויות שכן חל איסור (מוסרי) על מוכר הנקניקיות לשדוד\לרצוח את האדם שמולו. אם אני מבין אותך נכון אתה טוען שבנקודת זמן כלשהי התקיימו כסף וזכויות, לאחר מכן הן חדלו מלהתקיים וזמן מה לאחר מכן הם שבו להתקיים. אפשר לפתח על זה דיון אונטולוגי ("היש קיים והאין איננו"?) אבל אני לא רואה איך זה רלוונטי לדיון על זכויות בהקשר החברתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האונטולוגיה לא כל כך מעניינת אותי, זה סמיילי שטען טענה אונטולוגית (בה אינך אוחז) לה קל יותר להתנגד, זה הכל. מה שמעניין אותי הוא היותן של הזכויות תלויות חברה ולא קיימות א-פריורי. באנלוגיה שלנו עם הכסף, מה שאני טוען זה שבעצם אם האדם בא עם 20 שקל לאי הבודד, שם אתה מסכים שאפשר לומר ש"אין לו כסף" ואחר כך הוא והרפסודה שלו מגיעים להונולולו נאמר, אז אני טוען שעדיין אין לו כסף בשום מובן משמעותי (ובוא נניח לרגע שאין קשר בין הונולולו וישראל, או שערי חליפין, כמו שאין קשר בין החברה בת זממנו לחברה האתונאית) וזאת בניגוד לטענה של סמיילי (ושלך אני חושב) שיש לו כסף אבל התושבים בהונולולו שוללים ממנו את האפשרות לרכוש בכסף זה נקניקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא טענתי ש''יש לו כסף אבל התושבים בהונולולו שוללים ממנו את האפשרות לרכוש בכסף זה נקניקיות''. אם כבר, הייתי טוען ש''יש לו כסף, אבל התושבים בהונולולו לא מכירים בערך של הכסף הזה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב הונולולו. יש לי (בנהריה) כמה אלפי ניירות1. אתה חושב שהמשמעות של זה היא שיש לי כסף? ___ 1 ניירה (Naira) - המטבע הניגרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אתה רק צריך עזרה של מישהו מניגריה לממש את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפתה אותי לעוקץ הניגרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך אני אצמצם את הדיון לזכות לחיים כרגע. אני מציע את הזכות לחיים כאקסיומה. כבר נעשו מאמצים לבסס את הזכות הזו כנובעת מאקסיומות אחרות אבל אני לא יודע אם אני עצמי שלם עם הטיעונים הללו ולא ברור לי אם אוכל להגן עליהם. אני טוען שזה לא משנה. הזכות שאני מדבר עליה אינה תלוית חברה ואינה קיימת א-פריורי. היא קיימת כקונספט בתודעה של בן אדם וכתוצאה מכך קיימת בצורה כזו או אחרת בכל חברה אנושית. לדעתי הסיבה לקבל את הזכות הזאת כאקסיומה היא התבוננות במציאות ובטבע האדם: כל אדם, בתור אורגניזם חי, סולד מהמוות ומעוניין להמשיך לחיות. כלומר, מייחס לחיים ערך (בלי התייחסות לפתולוגיות כגון התאבדות). יתרה מזאת, החיים כערך הם הבסיס לכל ערך אחר שהרי ערכים אינם קיימים לגבי אדם מת. האדם הוא גם בעל תודעה ופקולטה רציונלית ולכן מסוגל לזהות שגם אנשים אחרים מייחסים את אותו ערך לחייהם ומרגישים את אותו הדבר ביחס לפגיעה בהם עצמם. מכאן, קבלת הזכות לחיים כערך עליון שאינו תלוי בשיפוטו של אדם (או קבוצת אנשים) אחר. עוד סיבה נוספת, פרגמטית, כתבתי למעלה: דחייתה נותנת לגיטימציה למעשים הנוראיים ביותר ולעוולות הגרועות ביותר שיכולות להעשות לאדם ע"י אדם אחר. בלי להכיר אותך אני חושב שגם אתה מקבל זכות זו כאקסיומטית, במודע או שלא במודע. אני אחזור על שאלה ששאלתי קודם (זה הייתי אני): האם מישהו מהמתדיינים פה מאמין באמת ובתמים כי המוסריות של רצח בדם קר (סתם כך) היא פוזיציה שניתן להגן עליה בצורה רציונלית2? אם כן, אני אשמח לשמוע כיצד (ברצינות). אם לא, איך אפשר לתפוס משטר (תרבות, וואטאבר) שמאפשרים זאת כמוסריים? וללא שימוש במושג "זכות", *מה* הופך את המעשה הזה ללא מוסרי לדעתכם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |