 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישראל היא מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי ושל כל אזרחיה. גם, גם וגם. הולך ופוחת מספר המעריצים של הרעיון הזה. על פניו נראה כאילו תוצאות הבחירות הן דו משמעיות ומעידות על אי-הכרעה. אין חדש תחת השמש. כאילו העם לא בחר כיוון ברור. כאילו מדובר במצב של תיקו, של פאט, של "הוא שהיה הוא שיהיה", של התקעות בסטטוס קוו. אני ממש לא מסכים שזה המצב. לדעתי יש לבחירות האלה תוצאות מעשיות ברורות והן מעידות על הכיוון (הרע) אליו כנראה שמדינת ישראל מתכוונת ללכת. אם מסתכלים על הרעיונות, ההצעות לסדר היום והדעות, במקום על המפה הרגילה של גושי הימין/שמאל והחלוקה הרגילה למפלגות ולמנדטים אז פתאום יש מנצחים ויש מפסידים די ברורים. (לצערי) ישראל הולכת לכיוון עליו יש קונצנזוס, כמעט מקיר לקיר - המאיסה בשיטה והרצון לשנות את שיטת המשטר, שיטת הבחירות ולעלות על סדר היום את השאלה המסוכנת ליציבות המשטר "מיהו אזרח". הסכנה היא שמרכז הכובד של הויכוח נע מויכוח פוליטי במסגרת המשחק, אל ויכוח על מהו המשחק החדש שאנו נרצה לשחק. המנצחים של הבחירות האלה הם הזרם אותו החלטתי לכנות (למרות הרמות הגבה הצפויות) כ"רביזיוניסטים". כל האלרגים ל"גם וגם" המוזר הזה (אבל הכה חיוני להמשך יציבות המשטר). יהיו אלה הליברמנים, החד"שניקים, הבל"דניקים, ה"סתם יהודי"/"סטרייט", הכהניסטים, הכתומים, הטוקבקיסטים שרוצים "אנשים חזקים" שיעשו פה סדר, הז'בוטינסקי-אים, הדניאל פרידמנים או סתם חברי כנסת שחושבים שהדמוקרטיה תהיה טובה יותר אם ניתן לנבחרי העם את הסמכות להשתמש בהחלטות רוב ללא הגבלה וסייגים. האירוניה היא שה"רביזיוניזם" בישראל, בלי שאף אחד באמת התכוון לכך (כל אחד מסיבותיו האידיאולוגיות שלו), הפך להיות הרעיון האידיאולוגי עם המשקל האלקטורלי החזק ביותר, שיש לו נציגים ונאמנים מקיר לקיר. מהימין הקיצוני, דרך ה"מרכז" של קדימה ועד השמאל הקיצוני. השמרנות שמנסה לשמור על ערכי המדינה כפי שהתכוונו אליה חוזה המדינה, מיסדי המדינה והחותמים על מגילת העצמאות, ולשמור על האיזונים והבלמים בין מוסדות השלטון (מעמד בג"צ מול כנסת ישראל) נחשבים כאן לשמאל ציוני פוליטי זניח שאיבד את הרלבנטיות שלו (שכמעט לא עבר את אחוז החסימה). המתח ששמר ושומר על המדינה הזו בחיים - ה"גם וגם" הזה, כנראה מעייף את כל הנפשות הפועלות, מימין ומשמאל. יהודים וערבים כאחד - ממש לא מרוצים מהחיה המשונה הזו ששמה מדינת ישראל. כולם, כמעט, במודע או שלא במודע, תומכים פה בלא פחות מאשר מהפכה. כל זרם במהפכה אישית משלו עם רעיון אוטופי משלו למדינת ישראל אחרי התיקונים ה"מינוריים" בשיטה. כפי שמאחלת אותה קללה סינית עתיקה: צפויים לנו זמנים מעניינים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כאילו מדובר במצב של תיקו" = כפי שנאמר, אכן חצי העם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפראפראזה על ישעיהו השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי החצי מוכר לך יותר עם ר' בסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. או לפחות, לאא הבנתי את כוונת המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של "גם וגם וגם" הוא רעיון גם רוויזיוניסטי (במשמעות הציונית היסטורית של המונח) - זה החזון שעולה מכתביו של ז'בוטינסקי (וגם מכתביו של הרצל - בכך אין ביניהם שום מחלוקת) וזה הרעיון שקידם מנחם בגין, כאשר נלחם להסרת המשטר הצבאי מערביי ישראל. הרעיון הזה הוא אכן רוויזיוניסטי (במובן אליו אביב מתכוון) בהתנגדותו לאידאולוגיה שהשליט הזרם המרכזי (הבן גוריוני) של הציונות הסוציאליסטית - של הפרדת הפלסטינים והיהודים (אנחנו כאן והם שם; שתי מדינות לשני עמים). אין צורך בשינוי כללי המשחק על מנת להגשים את האידאולוגיה הזו. לשם כך מספיק לשמר את הפלסטינים היושבים בגבולות 67' כגיס חמישי - לא להחיל על האוכלוסיה הפלסטינית חלק מהחוקים המוחלים על האוכלוסיה ה"נורמטיבית" (חובת גיוס, למשל), להחיל עליהם חוקים שלא מוחלים על האוכלוסיה ה"נורמטיבית" (מעצר מנהלי, הריסת בתים), להדיר אותם אפריורי מכל קואליציה (הפליה שיטתית, רשמית או לא רשמית, כמו גם מיצוב הדימוגרפיה כבעיה, בוודאי שאינם פוגעים בקידום מדיניות כזו). מדיניות זו שרתה גם אינטרסים של כמה ממנהיגי הפלסטינים בארץ, ברצונם לשמר את אופיה הייחודי והמובהק של הקבוצה. מבחינה זו, האלרגיה ל"גם וגם" אינה מאפיינת את תוצאות הבחירות הללו דווקא - היא מאפיינת את ישראל בכל שנות קיומה, ואף לפני כן. ובכל זאת, הבחירות הללו אכן מובילות (ולדעתי, אף צריכות להוביל) לשינוי שיטת הבחירות או לשינוי המציאות המפלגתית. השיטה הכללית היחסית מוכיחה את עצמה כלא מאפשרת יציבות פוליטית במציאות המפלגתית הקיימת. הדבר מחייב, לדעתי, אחת מן השתיים - מעבר לשיטת בחירות שתצמצם את מספר הסיעות הנבחרות לכנסת (ובכך תגדיל את כוחה של כל סיעה); או התאחדות של מפלגות קטנות עם מפלגות גדולות, מגוונות יותר מבחינה אידאולוגית. המודל לאפשרות האחרונה הוא המהלך שביצע פייגלין בליכוד, והוא תלוי ברצונם הטוב של השחקנים במגרש המפלגתי כולו. המודל לאפשרות הראשונה הוא שיטת הבחירות במדינות בהן מספר המפלגות מצומצם (ארה"ב או הממלכה המאוחדת); מימושו של מודל כזה תלוי בשינוי חקיקה, כמובן, ולכן תלוי בשיתוף פעולה של הסיעות הגדולות היריבות בכנסת. בכל מקרה, על מנת לשמור לפחות על מראית עין של דמוקרטיה, שאינה מדירה פלח גדול של אוכלוסיה ממוסדות השלטון, הדבר יחייב שיתוף גדול יותר של פלסטינים בסיעות השלטון - מצב שעשוי לערער את מדיניות שימורם כגיס חמישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך Ynet: "...ליברמן הודיע על המינוי ואמר כי "יעדי המפלגה במשא ומתן הם הכרעת הטרור והפלת שלטון חמאס, קידום חוק האזרחות, נושאי דת ומדינה ושינוי שיטת הממשל"." שלוש מילים קטנות וחמודות שחיות להן עכשיו במרחב הציבורי, כאילו כלום. "שינוי שיטת הממשל". כאילו מדברים על הורדת הריבית, שינוי תקציבים, שינוי אחוז החסימה או העלאת מחיר הלחם. לא יודע מה אתכם, אבל אני מפחד. באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המפלגות האחרות מדברות על 'שינוי שיטת הממשל'. בטמקא אפילו כתבו "כולם מאוחדים: השיטה נכשלה". זה מה שמטריד אותך ולא, נניח, 'קידום חוק האזרחות'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שגם מפלגות אחרות. אם רק ליברמן היה מדבר על שינוי שיטת הממשל וכולם היו מגלגלים עיניים ואומרים שזו עמדה קיצונית, אז לא הייתי דואג כל כך. בוודאי שגם ''קידום חוק האזרחות'' מדאיג אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
15 מנדטים לליברמן הם עוד לא סיבה לפחד. כשהנשיא יחליט להטיל על ליברמן את הקמת הממשלה, ויהיה משוכנע שלא תיכון ישראל ללא ליברמן כראש ממשלה, אז תפחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע כנראה לא תיכון ממשלה בישראל ללא ליברמן. תקראי לי פחדן, אבל לבחור יש הרבה כוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים. (רק) ליברמן זו לא הבעיה. אני מפחד משום שלליברמן יש עמדת מפתח כמעט בכל קואליציה שניתן לעלות על הדעת ואני מפחד משום שאפילו מכיוון האופוזיציה האנמית שצפויה לנו, שומעים את אותם הקולות ממש. הבוחר (במודע או שלא במודע) אמר את דברו - הבוחר לא רוצה חילופי שלטון. הוא רוצה חילופי משטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם חד"ש היתה מקבלת 15 מנדטים, גם היית אומר שהבוחר אמר את דברו והוא רוצה חילופי משטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי (בהנחה שחד"ש עם 15 מנדטים היתה גם דוחפת לכיוון הזה). אני חוזר שוב: הבעיה שאני מדבר עליה (או אולי יש להגיד משבר) היא בעיה שקיימת מקיר אל קיר במפה הפוליטית. היא קיימת בעבודה, בקדימה, בליכוד, בחד"ש, בבל"ד, בישראל ביתנו ב... המנדטים שקיבלה מפלגה רביזיוניסטית קיצונית (ישראל ביתנו) איננה שורש הבעיה אלא רק עוד כלי טכני שיאפשר לבעיה הזו לצאת אל הפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רביזיוניסטי בישראל ביתנו? ________________ נא לא להעליב את הרביזיוניסטים, בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתמשתי במושג בדרך המקובלת. החליפי את המושג במושג "אלה שלא מאסו רק בממשל אלא גם בצורת המשטר ודורשים שינוי". טענתי שאלה מהווים את הקונצנזוס והמלחמה תהיה על הפרטים (והציניקן שבי מוסיף: המלחמה תהיה על מימוש האינטרסים הצרים של כל קבוצת כח ולרעת מדינת ישראל). לדעתי, נזקי שיטת שני הפתקים הם כ"הליכה בפארק" לעומת הנזקים המהותיים1 שצפויים לדמוקרטיה הישראלית בקדנציה הבאה. תגובה 504419 ______________ 1 נדמה לי שבאיזו תגובה הענקתי לזה את שם החיבה "הצונאמי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי אולי ל' זה הרשימה של הליברלים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה, לדעתך? כלומר, אני לא רואה ש-15 מנדטים לליברמן פירושם (עדיין) שהבוחר רוצה דיקטטורה. אפילו הבוחרים של ליברמן לא בהכרח רוצים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהבוחר רוצה דיקטטורה. אמרתי שהבוחר רוצה שינוי בשיטת המשטר ושכמעט לכולם נמאס מה''גם וגם''. שזה כולל גם, אבל לא רק, שינוי מהותי בשיטת הבחירות והגדרת האזרחות הישראלית מחדש. מחד''ש ועד ליברמן מבל''ד ועד כך, יש קונצנזוס שצריך להפוך את המדינה המסכנה הזו על הראש. ההבדלים בין הפלגים הם בפרטים (זה ''רק'' רוצה לסרס את בג''צ, זה ''רק'' רוצה לשלול לאוכלוסיות שלמות את האזרחות וזה ''רק'' רוצה שתי מדינות - אחת מדינת כל אזרחיה והשניה מדינת לאום פלסטינית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימת אפשרות (קלושה) לממשלה יציבה בלי ליברמן. ליכוד-קדימה-עבודה. 68 מנדאטים. ברק מתקרב לגיל שבעים ולא בנוי להמתין 4-5 שנים באופוזיציה. מצב חירום (בטחוני/כלכלי) פתאומי עשוי לזרז קואליציית אחדות. לחילופין, ליברמן מסוגל למתן את הפן הלאומני האנטי-ערבי ולהתרכז בצדדים האזרחיים יותר. ברית הנישואין, שילוב העולים באומה הישראלית ובעם היהודי, שינוי שיטת הממשל למשהו יותר נשיאותי (+ תקיפות בטחונית). להכריח את נתניהו להרכיב ממשלה עם קדימה ובלי החרדים. הרכב שישרת אותו היטב (בהיותו המכריע בין שתי המפלגות הגדולות) וגם יסייע להשגת מטרתו במערכות הבחירות הבאות. לאור מחויבתו לעיקר בוחריו בבסיס - עולי בריה"מ - לא מאמינה שהוא יסכים לשבת רק עם ש"ס ואגו"י במסגרת ממשלה ימנית-חרדית. הרוסים מתעבים את החרדים ובמיוחד מזרחים מש"ס. אזאיית פרימיטיבסקייה. כמו התבדלות והתנכרות רוב עולי רוסיה האירופית מיהודי הרפובליקות לשעבר בפריפריה, ובמיוחד מהקווקז. והם יותר ממיליון נפש. בהתייחס להיותם אוכלוסייה מבוגרת יחסית = הרבה בעלי זכות בחירה עם פוטנציאל 20-25 מנדאטים. אני מהמרת תריסר ש"ח שליברמן אפילו לא ימליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו. למה לו? שיתפתלו כולם תחת מגף המוז'יק איווט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות הזאת אכן קיימת - קדימה, הליכוב והמערך - אבל מדוע לא בראשות ציפי ליבני? כי ברק לא ישרת תחתיה בממשלה אחת. בכלזאת היא רק אישה, אפילו לא בטוח שהיא ירתה אי פעם במישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באייל כשעושים סימני שאלה זה לא תמיד בא לשאול שאלה. נראה לי שהכוונה היתה לקרוץ לשאר האיילים ולהגיד להם שזאת בטח שוב זאת שתמיד מדברת נגד ברק ושעכשיו היא המציאה עליו תאוריה באמת מוגזמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא עשתה זאת במלים "אכן חצי העם"??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת... איפה את חיה? 1. לנתניהו יש גוש חוסם מה שאומר שליבני לא יכולה להקים קואליציה בלי נתניהו, בזמן שנתניהו יכול להקים קואליציה בלי ליבני. לכן, אין לנתניהו שום סיבה לוותר על ראשות הממשלה. 2. רק לפני פחות מחצי שנה ברק הסכים להצטרף לקואליציה בראשות ליבני (אחרי שברק דאג להפיל את אולמרט בשבילה, שחס וחלילה לא תלכלך את הידיים) וליבני נכשלה (וזה בתנאים הרבה יותר קלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם לליבני אין סיבה לוותר על ראשות הממשלה, או לפחות על ההזדמנות לנסות ולהקים קואליציה בלי מחטפים. היא בכל זאת עומדת בראש המפלגה הגדולה ביותר (אלא אם קולות החיילים ישנו זאת). 2. ברק הסכים להצטרף לקואליציה בראשות ליבני כשהוא היה עוד באינרציה של שר ביטחון מכהן, והיא לא התמודדה מולו אף פעם. אבל אחרי שבמערכת הבחירות הוא התייחס אליה כמו לאויר הדק? יש גבול להשפלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לליבני יש סיבה לוותר, אין לה גוש חוסם, מפלגה גדולה זה נחמד, אבל החוק בישראל ברור, בשביל להיות ראש ממשלה צריך 61 חברי כנסת, ואת זה יש רק לחבר כנסת אחד. להפך, כל נסיון של ליבני להכשיל את נתניהו רק יעלה את המחיר של השותפות שלו, ורק יפגע באינטרסים של המדינה. פרס ניסה את ההתחכמות הזאת שלוש פעמים. 2. אהה... אז ברק הסכים להיות תחת ראש ממשלה אישה...במערכת הבחירות תמיד מתיחסים ליריב כמו אל אוויר דק, ככה גם היא התיחסה אליו, אלה חוקי המשחק. מה רצית שהוא יגיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון אפשר היה להעלות על הדעת קואליציה של קדימה, הליכוד והמערך, בלי ליברמן כלל. אבל ברק ודאי לא יישב בממשלה שאישה עומדת בראשה, ונתניהו לא מעלה בדעתו לוותר על ראשות הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את החשש שאתה מעלה,אבל עולה השאלה,מתי המצב מספיק גרוע שצריך לקחת סיכון ולשנות? אני חושב שאנחנו כחברה לא מפנימים עד כמה חוסר המשילות הנוכחי הרסני למדינה. בחירות כל שנתיים פשוט לא מאפשרות ניהול סביר של מדינה.כל תוכנית ארוכת טווח נהיית בילתי אפשרית.ברוב התחומים אנחנו מתנהלים מהיום למחר משל היינו מכולת משפחתית. נוסיף לזה את הסחיטות הקואליציוניות הקבועות,ונוצר מצב שבקושי משנה מי נבחר - הוא כבול לסבך בילתי נגמר של אילוצים ופשרות מהרגע הראשון,עם יכולת מוגבלת מאוד לממש את המדיניות שלשמה הוא נבחר.רוב מרצו מושקע בתיחזוק ושיפוץ הקואליציה שלו במקום בהשגת מטרות אמיתיות שמעבר לשימור עצמי. כשאני חושב על ארה"ב כהשוואה,<בלי לטעון ששיטתם מתאימה לנו>,אז גם כשנבחר טיפוס כמו ג'ורג' בוש,לפחות נותנים לו לעבוד.אם הוא נכשל,הכישלון ברור ומיוחס לו ולמדיניותו באופן ישיר.וזה גם מאפשר לאלטרנטיבות לעלות. אצלנו לעומת זאת תמיד מתקבל בליל לא ברור של אילוצים שותפויות ופוליטיקה קטנונית..כשראש הממשלה הוא מין קפטן חסר אונים שמנסה לנווט סירה כשכל חותר בה מכוון לכיוון אחר. אףאחד לא בטוח מה בדיוק הוא מנסה לעשות או רוצה לעשות,ונדמה שרוב העיסוק הוא בהשלכות הקואליציוניות מאשר במדיניות עצמה. מבחינתי השאלה היא לא אם כדאי לשנות את השיטה..אלה איזו שיטה משופרת כדאי לאמץ.זאת החלטה סופר חשובה ולא כדאי לטעות בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ויכוח על זה שהמצב שאתה מעלה הוא בעייתי, אבל האם הוא נובע מהשיטה? נכון: השיטה מאפשרת את המצב הזה, אבל הוא החריף לאחרונה משתי סיבות, עלייה בשחיתות הפוליטית, וירידת האידיאולוגיות, כפי שקורה לאחרונה בכל המפלגות הגדולות (אולי קדימה היא המייצגת המובהקת). אם כן, היעד העיקרי היא החלפת הפוליטיקאים לבעלי הגינות + אידיאולוגיה, ושינוי שיטת הממשל הוא רק האמצעי לכך. ולאור זה הוא צריך להיבחן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב ששיטה שבה בוחרים את ניציגנו בכנסת באופן ישיר,בניגוד לרשימות, עשוייה לשפר את המצב בתחום הזה. הבעיה היא שבשיטה האזורית בשבה בוחרים אישים ספציפים יש גם כמה וכמה חסרונות,ואולי הבעייתי שבהם בעיני : כיצד תקבע החלוקה לאזורים? ההבדל בין חלוקה כזאת או אחרת יכול לשנות את המפה הפוליטית בצורה דרסטית - כל הנושא מועד למניפולציות.אין לנו חלוקה גאוגרפית טיבעית כמו בארה"ב למשל..בעיה. יש עוד שיטות שנהוגות בדמוקרטיות מערביות ששווה לנו לשקול לאמץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספיק סכנות בשינויים מסוימים בשיטה (לדוגמא השינוי הזמני שהיה לשיטת שני הפתקים שאת הנזקים שלה מרגישים עד היום), אבל אתה מוכן לשקול ברצינות (כאילו מדובר במחשבה סבירה ולגיטימית1) לשינוי מן היסוד של השיטה הישראלית לכזו שנהוגה במקומות אחרים בעולם. איך ומי יחליט על השיטה החדשה ששווה לנו לאמץ? איך שיטה שלא מצליחה לנהל קדנציה מלאה אחת, בשל ריבוי הסקטורים/הפלורליזם של החברה הישראלית המגוונת , תצליח ליצור מתוך אותה מסגרת ממש את ההסכמה והעקביות (לאורך זמן) לגבי אופי השיטה החדשה? הדרך היחידה לעשות זאת היא ע"י החלטות שרירותיות של קבוצת הכוח שנמצאת כרגע בשלטון. מה צריכים לעשות האזרחים שירגישו שקבוצות הכוח פוגעות ביכולת שלהם לבחור ולהבחר? לדרוש שהממשל שלנו ישנה אתה שיטת המשטר בשל אי יציבות שלטונית, זה להעתיק את בעיית אי היציבות השלטונית לאי יציבות של המשטר (שסביר להניח שינסה לשמר את יציבותו בצורה מלאכותית - כלאמר, באמצעים לא ממש דמוקרטיים). מן הפח אל הפחת. אני מעדיף את הבעיה הראשונה (בהנחה שאני מסכים שיש בכלל בעיה2). ____________ 1 מה שהציבור לא מבין פה הוא שדיון בסגנון כזה לא מזמין פולמוס נוקב ואפילו לא פולמוס מתלהם. אם זה הדיון שיעלה לסדר היום הציבורי בישראל, זה נושא שלדעתי האוכלוסיות השונות פה לא ידונו עליו פנים מול פנים. זה נושא שהאוכלוסיות פה "ידונו" עליו פנים מול רובים מול פנים. 2 אני לא. לדעתי כנסת ישראל מיצגת נאמנה את רצונות ובחירות כלל אזרחי ישראל. הבעיות הקיימות בכנסת נובעות מבעיות אמיתיות שקיימות בחברה הישראלית (וטוב שכך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מהסוף <סעיף 2 שלך> - האם לדעתך אזרחי ישראל מרוצים ומעוניינים בבחירות כל שנתיים בממוצע? האם אחוזי הההצבעה עולים או יורדים לאורך השנים? האם יש הרגשה של תקווה וחגיגה דמוקרטית בעת בחירות או תחושה של ייאוש ועייפות? האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת בישראל? לדעתי יש כמעט קונצנזוס <גם בציבור וגם במערכת הפוליטית> שהשיטה הנוכחית לא מתפקדת ולא משרתת אותנו.והרע עוד לפנינו. לשיטתך לאחר ששיטת ממשל מסויימת נקבעה במדינה X,אין דרך לעולם ובשום נסיבות להחליף את השיטה בצורה דמוקרטית? אני לא חושב ששינוי שיטת ממשל = מלחמת אזרחים.בהנחה שהמעבר נעשה בצורה חכמה,שקולה והוגנת ולאחר דיון ציבורי רחב.אני לא מקל ראש בחשיבות השינוי,אבל עצם העובדה שזו החלטה קריטית לא אומר שצריך להמנע ממנה בכל מחיר. אני חושב שרוב מיוחד של 90 חכים <דוגמא לצורך העניין> - הוא רוב שיש לו לגיטימיות לאמץ שיטה דמוקרטית שונה מהקיימת. בנוסף לכך ייתכן שכדאי לעשות את השינוי בצורה הדרגתית ולבחון את ההשפעות,ורק לאחרמכן להחליט לגבי השינוי הסופי. בכלמקרה השאלה שיותר מעניינת אותי כרגע אם בכלל קיימת שיטה שכדאי לנו לאמץ או שינויים שכדאי לשקול,אם אין כזו כל הדיון ההיפוטתי כאן נהפך להיפוטתי בריבוע. אני מוצא שלשיטה האזורית יש כמה יתרונות משמעותיים,אבל כאמור לא רואה דרך לעקוף את הבעייתיות שבקיבעת הגבולות של האזורים השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קביעת הגבולות היא די קלה, פשוט הגבולות המוניציפלים. בישראל יש בערך 200 מועצות אזוריות מועצות מקומיות וערים, כמות התושבים בכל רשות מקומית ידועה, ואפשר לקבוע מפתח מסויים של תושבים לחברי כנסת (ולאחד רשויות מקומיות שגודלן קטן מחצי מהמפתח). הבעיה העיקרית היא שצריך להגמל מההרגל של 120 חברי כנסת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוזי ההצבעה בבחירות הללו היו גבוהים מהבחירות הקודמות אך נמוכים מאילו שלפניהן. יש לך הצעה למשהו יותר טוב? זה מזכיר לי את ההחתמה של אזרחי ישראל לעצומה לתמיכה בתוכנית של "אור ירוק" (למלחמה בתאונות הדרכים) מראש עוד לפני שפרסמו אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שככל שאני מעמיק בקריאה על השיטה האזורית/נשיאותית אני מוצא יותר חסרונות ובעיות בייבוא שלה אלינו. אני ממש לא מומחה לשיטות ממשל אז כל הקשקשת הבאה מבוססת על דבר מלבד האינטואיציה שלי וקריאה לא הכי מעמיקה בנושא. על פניו העלאה משמעותית של אחוז החסימה יכולה להיות התחלה טובה.<15%?> אני חושב שהשאיפה צריכה להיות ליצור מצב שבו קיימים גושים <מפלגות> אידאולוגים גדולים שמכילים בתוכם את הגוונים השונים של האידאולוגיות היותר ספציפיות. בדומה למפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית שבארה"ב.שתי מפלגות מרכזיות שמרכזות אלהן קואליציות של מיעוטים שונים ומשונים.המאבקים נעשים בתוך המפלגות בחשיבה מתמדת על ההשפעה של המאבק על הציבור הרחב.<הנטרלי,או המתלבט>. הבעיה היא שהתפיסה הזו היא ניגוד מוחלט לרעיון ממשלת האחדות הלאומית הכה אהובה בארצנו. ההגיון שמאחורי המחשבה הזו הוא שכך לפחות מתקבלת הכרעה בסיום הבחירות.נבחרת דרך מסויימת,נבחרים האנשים שיממשו אותה..וקיים מצב שמאפשר מימוש שלה. בסופו של יום במקום לקבל קואליציות שבריריות של מפלגות ימין או שמאל,נקבל מפלגה יציבה עם מנדט לממש מדיניות ימנית\שמאלנית.כושר הסחיטה של סקטורים קטנים יפחת משמעותית,היציבות תגדל,יכולת המשילות תגבר,האחריות <accountability> תגבר גם כן. הגיוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להזכיר, הבחירות האחרונות לא הוקדמו בגלל השיטה. הן הוקדמו בגלל שא''א הסתבך בפרשות שחיתות. אחרת, אולי היינו מסיימים קדנציה עם קואליציית ש''ס קדימה עבודה, מפלגות שבדרך כלל לא שמחות לפזר את עצמן. דווקא בשיטה הישירה, היינו מגיעים לבחירות מהר יותר, אפילו בלי הצ'אנס שניתן ללבני להקים קואליציה על סמך הכנסת הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לסקפטיות של המאמר, אני לא חושב שיש ספק שהח"כים יסכימו לשינוי. העמדה לצורך בשינויי משטר מהותיים (שלדעתי זה לא פחות מיופומיזם למילה מהפכה) היא מספיק פופוליסטית ומספיק בקונצנזוס, על מנת שלא יהיה קשה לגייס רוב ללפחות אחת מההצעות האפשריות בקדנציה הקרובה. השאלה היא לא אם הח"כים יסכימו לשינוי, אלא לאיזה שינוי הם יסכימו. צפויים לנו זמנים מעניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברים שם על בחירות אזוריות. ההרגשה שלי היא שהן לא תעזורנה לחזק את המפלגות הגדולות. אבל שאלה מעניינת: מישהו ניסה להשתמש במספרים של תוצאות הבחירות הנוכחיות ואולי גם מכנסות קודמות, להמציא אזורי בחירה וחוקים (מתוך הנחה שאזור בחירה הוא אוסף של קלפיות קיימות מהיום) ולראות מהו ההרכב המתקבל עם בתנאים שונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הסכמים קואליציוניים, משמעת סיעתית וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בתאוריה, אבל הפעם כל התנאים בשלים לכך שיהיה שינוי דרסטי1 בצורת הממשל ובשיטת הבחירות. קשה לי הרבה יותר לראות תסריטים בהם זה לא יקרה, מאשר להפך. ____________ 1 השיטה המזיקה של שני הפתקים זה "פינאטס" בהשוואה לצפוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח על השיטה החדשה שצריך לבחור, כמו החוקה, זה ויכוח לשנות דור, אני מתערב שהסטטוס קוו ישמר בארבע השנים הבאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אני כבר ''שמתי את הכסף'' על לא פחות מ''רעידת אדמה'' בשלוש השנים הקרובות. במקרה הזה אשמח להתבדות, להפסיד את כל הקופה ולהוציא את יהונתן אורן צודק בכך שהוא האשים אותי בפסימיות יתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, כבר יותר מעשרים שנה שמזהירים אותנו ברעידות אדמה מהסוג שמייצר שבר סורי אפריקאי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דוגמא מצוינת לאזהרה מוצדקת שהציבור בישראל ונבחריו מתעלמים ממנה, מתיחסים אליה בזלזול ובוחרים לא לעשות אפילו את המינימום הנדרש. יהיה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך בהחלט. היחידים שמתייחסים לזה ברצינות הם חברות הביטוח, מה שלא עוזר לאף אחד חוץ מהן עצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא מדויק. אם תרחיש כזה אכן יתקיים, אין הרבה מה שהציבור בישראל ונבחריו יכולים לעשות כדי למנוע אותו. על מנת למזער נזקים נקבעו תקני בניה מתאימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מה לעשות. תקני בנייה זה עצם העניין, זה לא מזעור נזקים. וניתן גם להעלות סטנדרטים במבנים קיימים. מצד שני, להגיד ''יהיה בסדר'' יותר זול (כך זה נראה כרגע) ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא בהחלט מדויק. רעידות אדמה באותה עוצמה בדיוק יכולות לגבות קורבנות רבים במקום אחד ומעטים מאוד באחר, ללא הבדלי צפיפות אוכלוסין וכדו' - אלא *בדיוק" בגלל התקנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |