בתשובה למיץ פטל, 30/12/01 18:20
זו נבלה וזו טרפה. 50453
אני אנסה להסביר את עצמי.
לא ידוע לי על הוראה מפורשת של ממשלת ישראל להוציא להורג מחבלים, שנתפסו בחיים. (לזאת התכוונתי כשכתבתי ''אני לא יודע'')
לו היתה הוראה כזו, היה מקום להעמיד לדין את נותנה ולפסול אותו לכל תפקיד ציבורי.
התנסחות בנוסח שמיר לפיה על המחבלים לדעת, שלא ישארו בחיים, היא אולי לא מוסרית ולא עולה בקנה אחד עם החוק, אבל אני בספק אם היה ניתן להרשיע את אומרה. הדוגמאות שהבאתי דומות לאמירה הנ''ל.
מאחר ושמיר פרש מהחיים הציבוריים, אין רלוונטיות לאילו תפקידים הוא היה פסול לו נתן הוראה לרצוח את שני החוטפים. (ולכך התכוונתי כשכתבתי ''לא רלוונטי'')
כולי תקוה, שהבהרתי את עצמי.
ובקשר לשר הפנים, כאן מדובר בהוראה מפורשת לעבור על החוק ולכן יש להעמיד את כבוד השר לדין וכו'.
זו נבלה וזו טרפה. 50455
כלומר, למיטב הכרתך, אברהם שלום היה מחלק פקודות חיסול ובידוי-ראיות שלא במסגרת מדיניות הממשלה (או לפחות הממונה עליו - ראש הממשלה. ולעניין זה אינני מבין מדוע אתה נתפס דווקא לשמיר)?

למיטב הכרתי, אברהם שלום פעל במסגרת מדיניות ארוכת-ימים של ראשי ממשלה, במסגרתה ניתנו היתרים לשב"כ לפעול כפי שפעל. אלה הן בדיוק "הרשות והסמכות" המפורסמות, וזוהי בדיוק הסיבה לחנינה-מראש. אם למיטב הכרתך שני הטרוריסטים מקו 300 הם שני המקרים היחידים בהם יושמה המדיניות, לא נותר לי אלא לתמוה על כך (ולהודיע לאסף עמית שאני מסיק, על דרך האקסטרפולציה, שאתה סבור שהקוף המפורסם מהמאמר שלו הוא היחיד בו לכאורה בוצעו פרוצדורות ללא תרומה למחקר).

שוב, אם במקרה היתה איזו אמירה פומבית דווקא של שמיר בעניין זה - לא אליה אני מתייחס, אלא למדיניות ממשלות ישראל (או ועדת-השרים לענייני חו"ב או אפילו ראשי הממשלה לבדם). יש להבדיל בין דיבורים לבין מדיניות. אם שר הפנים מהדוגמא שלי אומר לשלי יחימוביץ' ש"יש להעדיף עובדים יהודיים יראי-שמיים בלשכות מנהל-האוכלוסין" - זו אמירה בעייתית מבחינה ציבורית, אולי. אם הוא קובע מדיניות לפיה מעדיפים עובדים יהודיים יראי-שמיים בקבלה לעבודה בלשכות מנהל-האוכלוסין - זו כבר מדיניות בלתי-חוקית. אני מקווה שבפעם השלישית הצלחתי להבהיר את כוונתי.
זו נבלה וזו טרפה. 50498
לא בדיוק.
על פי מיטב הבנתי, שרותי הבטחון פעלו על סמך מדיניות לא רשמית או הנחיות לא כתובות או אולי ע"פ נהלים קודמים, שמעולם לא אושרו. ברור שכל ראשי הממשלה ידעו והסכימו בשתיקה (ואולי גם לא בשתיקה, אך כנראה שלא בכתב או באישור פורמלי) והשאלה היחידה, שבאמת מעסיקה אותי, היא האם ראשי השרותים החשאיים באמת הניחו, שהם פועלים "ברשות ובסמכות" או פעלו בסגנון איתן האנט. (אם תתפסו וגו') סביר, שבמקרה ולא היתה ניתנת חנינה למפרע, היה אברהם שלום טוען, שהוא קיבל הוראות מגבוה, בעוד הפוליטיקאים מוקיעים אותו כרוצח ושקרן.
צורת העבודה הזאת, בה הממונה מודע לעברות הנעשות ע"י הכפופים לו ותומך בכך באופן לא רשמי תוך התכחשות לתמיכה זו במקרה של חשיפה, מקובלת בכל מקום ובכל זמן. טענות מסוג "לא ידעתי", "לא זכור לי" ו"לא מוכר לי" נשמעו מפי רבים וטובים.
לא חוקי? לא מוסרי? מסריח? ככה זה.
לגבי שמיר, אכן נאחזתי באמירה שלו, שכן היה זה גילוי יוצא דופן של כנות מצד פוליטיקאי, שחשף מדיניות לא חוקית ולא רשמית.
הבהרת את עצמך היטב כבר בפעם הראשונה. לצערי אין לי היכולת להסביר את עצמי טוב כמוך.
זו נבלה וזו טרפה. 50854
"הארץ" מביא מתוך "מעריב" (כמה גמישים הם חוקי זכויות-היוצרים :-) את עדותו של יתום בחקירת המשטרה. יש איזכור של ראש הממשלה באותה עת, אולם לא ניתן ללמוד ממנו שום דבר בוודאות, כמובן. חבל ש"מעריב" לא פירסם גם את עדויותיהם של פרס ושמיר במסגרת אותה חקירה.
אגב, עכשיו שמתי לב שמה שכתוב ב"עדכון החדשות" הזה לא נכון. יתום לא הועמד לדין בעקבות הודאה בראיון ל"ידיעות אחרונות" (מתישהו בשנות התשעים), ולמעשה למיטב זכרוני הוא כלל לא הועמד לדין.
זו נבלה וזו טרפה. 50862
אכן יתום לא הועמד לדין מעולם וחבל מאוד, שעדויות הדרג המדיני לא נחשפות לציבור.
מעבר לזה, העדות מסבירה היטב למה מר יתום לא יכול למלא תפקיד ממלכתי כלשהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים