בתשובה למיכאל, 31/12/01 7:33
The stanza format 50541
אני לא כל כך בטוח.
אומנם טענותיך בעניין היתרונות הקוגניטיביים אפשריות כשלעצמן אבל אני לא בטוח לגבי יישומן.
כתיבה בשורות קצרות "סתם",כמו שעשית כאן למעלה, לפחות עבורי, אינה מקלה על הקריאה אלא פשוט מעצבנת. לכן אני שונא שבירת שורות שאין לה מטרה וסיבה. האופטימום הוא חפיפה בין השורה למשפט.

שנית, החריזה לא התחילה אלא במאה ה-‏10 לספירה. המשקל קדם בהרבה זה נכון, אולם למיטב זכורני, הטקסטים הקדומים אינם מחולקים לבתים כלל. אלא פשוט בית אחד או לפחות קבוצת בתים מאוד מאוד ארוכים. החלוקה ולמעשה עצם הכתיבה של היצירה ההומרית היא מאוחרת ליצירה ונעשתה בצורה מלאכותית על ידי אחד השליטים ביוון העתיקה. החלוקה של היצירה הזו ל"שירים" או "ספרים" נעשתה מאות שנים לאחר היווצרות היצירה.

לגבי יצירת הומרוס כבר נטען ונאמר כי לא "נזכרה" פשוט כי לא ניתן לזכור ככזה קופוס אדיר של מידע אלא "בוצעה" שוב ושוב לפי כללים נתונים וקווי עלילה מוכנים על ידי "הזמר הנודד". השורות הקצרות והמשקל בהחלט הקלו על הזכירה על השימוש בתבניות.
ולסיום, אם אני זוכר נכון, כמעט ולא היה צורך להבדיל שיר מלא שיר פשוט כי לא הייתה פרוזה בתקופה ההיא.
The stanza format 50548
שתי השורות הקצרות בתחילת הערתי אינן מכוונות, אלא יצאו כך ללא תקנה לאחר שהקלקתי על "עבור".
שם, מכל מקום, ההפרדה הינה באמצע הפסקה, ולכן שרירותית וסתמית, ולכן אינה מעוררת חוויית שירה.

"שבירת שורות שאין לה מטרה וסיבה". ערכה של אמנות העריכה השירית הינו אכן בכך שהשבירה אינה סתמית אלא ההפך מכך. וכאן יש להדגיש -כל שורה *מסיימת* עניין נתון, חותמת Seals אותו. במובן מסויימת אין היא משאירה "עניין לא גמור", אלא יוצקת מתח ומבחינה מסויימת מסיימת וחותמת אותו לפחות חלקית, ולפחות בהקשר ספציפי. בכך היא מגייסת אך גם מפנה משאבים. זוהי האומנות הגדולה של הכתיבה השירית בסטנצות.
"הטקסטים הקדומים אינם מחולקים לבתים, אלא פשוט בית אחד, או בתים מאד ארוכים".
מה שכמובן מחזק את טענתי שמדובר *בקורפוס של ידע*, וכזה המחייב עמדה מסויימת של יראת כבוד, העדפה ואולי אף מידה של חוסר ביקורתיות והיעדר שינוע קוגניטיבי מצד הקורא כלפי הטקסט, בבחינת "כזה ראה וקדש".

לגישתי, אופן יצוג קוגניטיבי מסויים ועמדה *אוריינטטיבית* (כזו בה אתה פוער זוג עיניים ואישונים גדולים ותמים, הדופק שלך מואט, מוליכותו החשמלית של עורך משתנה, קיימת התרחבות כלי דם במוחך vasodilation וקבוצות גדולות של נירונים במוחך יורים באופן אחיד בהפסקות קבועות, מה שקרוי "דפוס אלפא" במדידות EEG) כשאלה מתחייבים כלפי אינפורמציה מסויימת, הם המצע המחייב את התבנית השירית. והם המצע שהביא ל*פיתוח* רב שנים, אך בהתאם למצע זה, של *אמצעי* ההבעה השירית ותבניותיהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים