סיטה שרה בלוז (סיפור אמיתי על זכויות יוצרים) 506233
אנימטורית אמריקאית בשם נינה פאליי יצרה בין השרים 2007-2008 סרט אנימציה עצמאי בשם "סיטה שרה בלוז" (Sita Sings the Blues)‏¹. הסרט משלב את סיפור האהבה והפרידה של סיטה וראמה מתוך הראמאיאנה, יחד עם סיפור הפרידה האישי של היוצרת. בין הסצנות משולבים שירי ג'אז ישנים של אנט האנשו, שהוקלטו בין השנים 1929-1927.

ההקלטות עצמן נמצאות ברשות נחלת הכלל מאז שנות החמישים – בשנות העשרים תקופת ההגנה היתה 28+28 שנים, ותקופת ההגנה על היצירות לא חודשה. לכן פאליי האמינה‏ שהיא יכולה להשתמש בהקלטות הללו באופן חופשי, והנפישה את דמותה של סיטה שרה בלוז בקולה של אנט האנשו.

אולם עם סיום יצירת הסרט, הסתבר לפאליי שלמרות ששיריה של אנט האנשו הפכו זה מכבר לחלק מנחלת הכלל, הלחנים עצמם עדיין מוגנים ע"י זכויות יוצרים² (זכויות היוצרים על הלחנים היו אמורים לפוג בשנות השמונים, אבל הם הוארכו רטרואקטיבית). בעלי זכויות היוצרים דרשו 500$ לכל שיר רק לשם הקרנה של הסרט בפסטיבלים, ובין 15,000$ ל-‏26,000$ לכל שיר עבור רשיון להפצת הסרט... הסכום הכולל שיוניברסל, וורנר וסוני דרשו היה 220,000$, שלפאליי לא היה. פאליי טענה³ שזאת דוגמה קלאסית כיצד חוקי זכויות היוצרים של ימינו מדכאים את האמנות, ומאלצים את האמנים להמנע מהחלטות אומנותיות המבוססות על החזון האמנותי בלבד עקב החששות מבעיות של רשיונות השימוש. היא מסבירה שחוקי זכויות היוצרים לא באים לעזרת היוצרים, כי ליוצר עצמאי אין משאבים כספיים לתבוע פרסומים לא מאושרים של יצירתו, וגם פרסום לא מאושר מגדיל את החשיפה של היוצר. מעבר לכך, פאליי משווה את האפקט המשתק של חוקי זכויות יוצרים לטרוריזם, שכניעה לו מבשרת את נצחון הטרור.

בסופו של דבר, פאליי הגיעה עם חברות המדיה לפשרה שהיא תשלם להם סכום של 50,000$ תמורת רשיון שימוש מוגבל, עליו מתווספים 8,250$ לכל 5,000 מכירות של הסרט. פאליי הגיעה למסקנה שכלכלית מכירה של יותר מ-‏4.999 DVD-ים אינה כלכלית, ולכן היא החליטה במקום זאת להפיץ את הסרט בחינם לכל דיכפין⁴.

מעבר לשאלה מדוע לא ניתן לעשות שימוש חופשי בחומרים שהם חלק מנחלת הכלל (מסתבר שחוקי זכויות יוצרים לא מקיימים את אקסיומת ההכלה), ומעבר להוכחה החד-משמעית שחוקי זכויות היוצרים פוגעים בחופש האמנותי, נשאלת השאלה הבאה: נניח שפאליי מוחקת את השירים של האנשו מפסקול הסרט, ובמקומם מכניסה רעש לבן. הסרט אינו מפר (לכאורה) זכויות יוצרים על הלחנים, ולכן אין צורך לקנות רשיונות שימוש. עכשיו, פאליי מוכרת את ה-DVD של הסרט ביחד עם CD של שיריה של אנט האנשו. מותר לה למכור את ה-DVD בלי לבקש רשות מאף אחד, כי זאת יצירה שלה (ושל מהרישי וַלְמִיקִי, שמת לפני כ-‏2300 שנה). מותר לה למכור את ה-CD, כי שיריה של אנט האנשו הם חלק מנחלת הכלל. מעבר לכך, מותר לה לשים את השרים ב-DVD עצמו, אבל לא כחלק מהסרט. עכשיו בא איזה חכמולוג שמייצר Play List ששותל את השירים של האנשו במקום הקטעים הריקים בפסקול הסרט (כמו החכמולוג שסינכרן את הקוסם מארץ עוץ עם Dark Side of the Moon). לפאליי אסור לספק את ה-Play List הזה כי זאת תהיה פגיעה בזכויות יוניברסל, וורנר וסוני, אבל לגורם שלישי מותר לספק את ה-Play List בנפרד מהסרט. ונשאלת השאלה – האם הצופה בבית, שמחבר אחד ועוד אחד ומקבל את הסרט המקורי מבלי ששולמו תמלוגים, מפר זכויות יוצרים כלשהם?


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים