בתשובה לאנטילופה, 20/03/09 16:00
חד גדיא בהנחה לחג 506586
חוששתני, שבמקרה של האירופאים במלחמת העולם הראשונה, אכן היה ניתן לדבר על "בנועם שבי האויב".
כששליטיך שולחים מאות אלפים למות במלחמה מיותרת בעליל, עבור כיבוש עמדות מיותרות בעליל, שיכבשו שוב אחרי כמה שעות ע"י האויב ויכבשו שוב כמה ימים לאחר מכן במחיר נוסף של עשרות אלפי הרוגים, אבל מתייחסים אליך בצורה אנושית ונסבלת בשבי - אכן שבי הוא פתרון נפלא להציל את חייך במלחמה.
זה לא כל כך המצב במקרה שלנו. קריאה מהנה ב"צנחנים בכלא הסורי" של דן מרגלית וב"חוץ מציפורים" של עמיה ליבליך.

זכור לי קומיקס צרפתי שקראתי פעם - הצרפתים נורא מוצלחים בקומיקסים היסטוריים - על כל פנים, זה היה על חייל צרפתי וחייל גרמני במלח"ע 1. שניהם נותקו מיחידותיהם. הם מצליחים לתקשר ביניהם ומתיידדים. הם ממתינים באיזו ביקתה עד שיתברר איזה צבא יכבוש את השטח. ברגע שיראו את הצבא - החייל המשתייך לאותו צבא יכריז ששבה את החייל השני, ויקבל אות הצטיינות - בשאיפה. ברור לכל שהשני ירוויח, כי הוא יסיים את המלחמה, מבחינתו. על כל פנים, שניהם יצאו מורווחים מהעניין, מי יותר ומי פחות.
ואז נשמע הבקתה שלהם מופגזת, שניהם יוצאים, הצרפתים כבשו את השטח, ולפני שהצרפתי מצליח להצהיר שהוא גיבור ושבה חייל גרמני, הגרמני נורה בידי הצרפתים. הצרפתי נשפט על עריקה והתחברות עם האויב, ומשום שהוא התחרש בשתי אזניו מהפיצוץ, הוא לא הצליח להגן על עצמו, משום שלא שמע במה מאשימים אותו. הוא נורה עם שחר.
חד גדיא בהנחה לחג 506587
אני שונא צרפתים!
חד גדיא בהנחה לחג 506588
נסה צרפתיות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים