בתשובה למיץ פטל, 31/12/01 21:00
לבה ולבלוב 50675
לעיתים ניתן לדבר על אודים עשנים של מה שהיה פעם חסה מעטירה, מלפפון מפעים, או אבטיח אדמוני ויפה טעם, טרם שהוכלא עם צנון
(בשביל שיהיה משטח חלק וגרמי ללא גלעינים).

בראשית היה משה דיין עם המונימייקר. השאר הוא כרוניקה נוגה של התדרדרות הירק העברי.

כך, כנוסטלגיה לשנות ילדותי האבודות, הגרנד אלכסנדר המופלא והעשיר בטעמו מאז הפך לגרנד סמיט הטפל ללא שיעור. מי צריך את היווני הזה? סמיט האנונימי הפך למלך.

אכן, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים: קחו למשל קלמנטינה יוצאת מהכלל. הופ, הקליפה מתקשחת, והתוכן - ספחת.
או מלפפון כבד-בשר, עטיר-טעם, מעדן-מחץ. והופ, הפכנוהו לצמיג מים-לחץ. אין צורך לזבל את האדמה הטובה ההיא. ומים, כידוע הינם בשפע זול לחקלאי העברי, מטר קוב בפרוטה, רק שתהיה לי בריא.
מלפפונים כבושים? הצחקתני רעי, אחת שתים שלוש והופה, נביא ישר ממזרח-אירופה.

או בננת דבש דרגה עשר, והופ הפכה לבצק חסר פשר. אז לוש בבלנדר, קמצוץ רוזמרין הוסף, קינמון ובדל בצל, והנה הפכת חותנתך לזצ"ל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים