בתשובה לדורון יערי, 01/01/02 20:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח יכריז החמאס שהוא פועל (מעכשיו) רק נגד חיילי צה''ל. כיום הוא ארגון טרור, כי '''ארגון טרוריסטי' פירושו חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה''. לכן כרגע אסור להיות חבר בו, פעיל בו, לתמוך בו (כולל לפרסם דברי שבח לפעילותו, להפיץ תעמולה עבורו, להניף את דגלו, ועוד), רכושו כשר להחרמה, מקומות המפגש שלו לסגירה, וכדומה. אם תתקבל ההצעה, על חמאס (ההיפותטי) לא יחולו ההוראות האלה. בפרט, יהיה מותר לתמוך בפעולותיו. (ואם יתקבל החוק העתידי האוסר על מפלגות לרוץ לכנסת אם הן תומכות בטרור, תוכל חד''ש לתמוך במאבק מזוין נגד ישראל.) יש בעיה עם המשמעות של ההצעה, כי אם תתקבל, תהיה בעיה ללחום בחמאס (ההיפותטי) גם בכובעו כ''כוח צבאי עוין'', שאינו ''כוח טרור'' -- למשל אני לא יודע אם ישנה הוראה המאפשרת החרמת רכוש השייך לכוחות לוחמים עוינים (אם אינם טרוריסטיים). אבל ממילא אף ארגון פלסטיני, פרט לאש''ף, לא יוותר כרגע על פגיעה במתנחלים, ולכן ההצעה היא אות מתה במובן המשפטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
'''ארגון טרוריסטי' פירושו חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה''. לפי ההגדרה הנ''ל גם צה''ל (או צבא ארה''ב, או צבא אפגניסטן לצורך העניין) הינו 'ארגון טרוריסטי'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה''ל פועל על פי החוק הישראלי. לכן הוא חייב להיות מחוץ למשוואה. (כמו כל חייל שיורה והורג ''כחוק'') לגבי היתר, צריך פשוט להשתמש בהגיון (מה לעשות שלפעמים זה עובד טוב יותר מלוגיקה). אבל וודאי שמי שיועמד לדין כי הוא תומך במאבק מזוין נגד צה''ל יטען שהוא לא תומך בפעילות טרוריסטית (כי לפעול נגד צבא זה לא טרור, וזהו פירושה הנכון של ההגדרה, וכו'), ולכן הוא זכאי. והוא יצטט את כל ההחלטות הבינלאומיות שבשארה מצטט, ואולי (אולי) ירווח לו בבית-המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בקיצור, טרוריסט הוא מי שנלחם בנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אין ספק שהניסוח המילולי רחב מאוד. בשביל זה אלוהים המציא שופטים, שיעשו סדר (או בלגן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הללו הרי ממילא ישפטו (להשקפתך) לפי דעתם הפרטית, ועל-כן, אין סיבה שדעתם הפרטית תחול על אדם אחר, שאינו שותף לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעקצתי. לפי דעתם הפרטית לא אומר שהם מנחילים בגאון את השקפת העולם שלהם. אלא שיש להם זווית השקפה על המציאות. זה חלק מלהיות בנאדם. בכל מקרה, השילוב של דעתם, דעת המערכת, וכו', מה שברק קורא לו, מחייב את אותו "אדם אחר" מכוח הצבעתו לכנסת שכוננה את חוקי היסוד, חוקקה את החוקים, ונמנעת מלשנותם, ולאחר שהליך הבחירה שנקבע באותם חוקים הופעל כדין. ולקינוח מובאה מאהרן ברק. שנויה במחלוקת אבל היא שם, ומייצגת אידיאל מסוים. (מתוך בג"צ 2148/94) "זכותם של המתדיינים, וזכותו של הציבור, שההחלטה תיפול על-פי החומר המוצג בפני השופט ולא על-פי דעותיו הקדומות. אמון הציבור בשפיטה מותנה בחוסר הפניות, בתקינות ובאובייקטיביות השיפוטית. "ודוק: שופט חי בתוך עמו. גם אם הוא חי במגדל שן, זהו מגדל שן בהריה של הארץ ולא באולימפוס היווני. חיי השופט, כחיי המשפט, הם לא רק הגיון אלא גם נסיון. נסיון זה הוא גם נסיון החיים של השופט, המביא לא פעם לגיבוש עמדות, ולרכישת השקפות. אכן, שופט ללא דעה קודמת לא רק שאינו מצוי, אלא אף אינו רצוי. רוצים אנו בשופטים חושבים, המגבשים לעצמם דעות ומחשבות. השופט חי בעולם קיים והוא נולד לתוך מציאות קיימת ומגוונת. "פסילת שופט בשל דעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דעה קודמת הופכת לדעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי ... כי בשל אותן דעות קדומות תהא דעתו של השופט "נעולה" באופן שאין כל "טעם" בניהול המשפט לפניו, שכן המשפט הוא "אבוד מראש". חינוכו של השופט מלמד אותו להיות "פתוח" כל העת. עיסוקו מביא אותו להאמין כי לא בו עצמו טמונה החוכמה כולה, כי יש להכיר בקיומן של השקפות שונות ודעות מגוונות, כי לכל מציאות יש פנים רבות, וכי לכל בעיה יש נקודות השקפה שונות, ונקודות מוצא מגוונות. נסיונו של השופט גורם לו להכיר במורכבות של המציאות, ובצורך להשקיף עליה מזויות מספר, תוך בחירתה של הרלבנטית לפתרון סכסוך נתון. מקצועיותו של השופט והמסורת המשפטית והשיפוטית בתוכה הוא פועל, מאפשרים לו לשנות דעות קודמות, ולמנוע היווצרותן של של דעות קדומות. אך טבעי הוא, על כן, כי מעטים הם המקרים בהם נפסלו בעבר שופטים מלהמשיך במשפט אך בשל דברים שאמרו (לפני המשפט או במהלכו). בדרך כלל לא היה בדברים אלה כדי ליצור את החשש המספיק לחריצת דין מוקדמת. הדוגמאות לכך הובאו על-ידי חברי, השופט זמיר. במקרים אלה ואחרים לא נפסל השופט, שכן ההתבטאות (האומללה) לא הצביעה על אטימות מוח, והדעה הקודמת אשר בוטאה (למרבה הצער) לא היוותה סימן לאטימות לב. נהפוך הוא: נקודת המוצא של ההלכה - המבוססת על נסיון החיים המצטבר של חיינו השיפוטיים - הינה, כי רק במקרים מעטים דעה קודמת היא דעה קדומה. רק במקרים אלה יש צידוק לפסילתו של השופט." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין את המושג "זווית השקפה על המציאות". רשות הרבים היא אובייקטיבית, וזו מובנה היחידי. תורתו של ברק אינה תורה מסיני, ואני הקטן מתיימר לטעון ששלי טובה יותר - לדעתי ישנה סתירה קרדינלית בדבריו: אני חותם על ראשית דבריו: "זכותם של המתדיינים, וזכותו של הציבור, שההחלטה תיפול על-פי החומר המוצג בפני השופט ולא על-פי דעותיו הקדומות. אמון הציבור בשפיטה מותנה בחוסר הפניות, בתקינות ובאובייקטיביות השיפוטית." אבל אלא סותרים את: "נסיון זה הוא גם נסיון החיים של השופט, המביא לא פעם לגיבוש עמדות, ולרכישת השקפות". ---------------------------------------------------- האם ישנם עמדות והשקפות אובייקטיביות?? הרי אלו ניגודה של האובייקטיביות! לכל שופט יש עמדות והשקפות; אך במידה והוא מסתמך עליהם ולא על החוק, אין הוא מותר (מלשון "מותר האדם על הבהמה") על כל אדם אחר. שופט כזה אינו עוסק בשפיטה כי אם בהכרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שברק הוא תורה מסיני. הבאתי עוד דעה. אפילו ציינתי שהיא שנויה במחלוקת. שופט אינו מחווה דעה על המציאות, ודאי לא כזו שניתן למדוד אותה כ"אמת" או "שקר". לכן הוא שונה מהמדען. הוא יוצר מציאות. האמירה שלו אינה חיווי על העולם, היא פרפורמטיבית: יוצרת עובדות חדשות. כשהשופט אומר "הדיון נדחה למחר" הוא לא מגלה לך משהו על מצב הדברים – הוא פשוט משנה את מצב הדברים: קודם לא היה דיון קבוע למחר, עכשיו יש. לכן הדיכוטומיה שלך בין שפיטה והכרעה אינה שייכת לכאן לדעתי. אבל אין טעם שאחזור על מה שאמרתי שם (ולא ענית לי). http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=824&rep=50... שופט מכריע באובייקטיביות קודם כל כי הוא לא נוטה חסד לעיניים היפות של הצדדים, לממונם או לסלבריטיותם (אלא אם אחד מאלה הוא ממין העניין). שנית, הוא מכריע באובייקטיביות כי הוא מכריע לא לפי תפיסתו הסובייקטיבית של צד כלשהו את העובדות, אלא הוא עורך בירור עובדתי אובייקטיבי ורק על סמכו הוא מוציא משפט. עד כאן הוא "אובייקטיבי" ביחס לסובייקטיביות של הצדדים ושל החברה. שלישית, הוא אובייקטיבי כי הוא לא מכפיף את הדין לרצונו, אלא את רצונו לדין. רביעית, הוא אובייקטיבי כי כשהדין לא אומר לו מה לפסוק באופן ספציפי, הוא מנחה את עצמו לפי הערכים הכלליים של השיטה המשפטית, לפני כל דבר אחר. אבל הוא מפרש את המציאות לפי המשקפיים שלו. זה מצב מצוי ובלתי-נמנע. אבל לא רק. אני מסכים עם ברק שזה מצב רצוי, כשנותנים לו את המקום הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. עוד דעה. עדיין לא פתרת לי את הסתירה בה. שופט קובע מה נובע מהחוק. בזה אינו שונה מהחוקר המנבא בהסתמך על חוקי הפיזיקה, מה צריך להופיע. ככזה, הוא מחויב, דטרמיניסטית, לבצע. המשפט: "הדיון נדחה למחר" אכן אינו חלק מהשפיטה, ויכול להאמר בכלל ע"י הסדרן. זו החלטה אדמיניסטרטיבית, לא שיפוטית. משפטן דגול אחד, ששמו פרח מזיכרוני (לא, זיכרוני זה לא רמז מוסווה), אמר פעם שמערכת החוק דומה למתימטיקה, בכך שאינה חייבת עולם כדי להיות תקפה (בדיוק כפי ש 2 = 1 + 1 גם כשיש רק אוביקט אחד ביקום). המערכת תקפה באופן לוגי טהור. בכלל, נראה לי ראוי שלחכ"ים יהיה רקע בלוגיקה (פרץ צחוק פרוע ובלתי מרוסן היה מבריח את החתול שלי כרגע מעל בירכי, אם לא הייתי עמוק בעבודה כעת אלא בבית, מחקה את צ'רצ'יל :-( ). אני אענה לך שם. ברגע שאספיק (לפעמים יש לי גאפים קצרים של זמן בעבודה). "הוא אובייקטיבי כי הוא לא מכפיף את הדין לרצונו, אלא את רצונו לדין" - בדיוק נמרץ! לכן אין משמעות לשום סובייקטיביזציה. אין משמעות לזויות ראיה של המציאות, אלא כביטוי לרצון. זו הסתירה, וגם גדולים ממך, כפי שהראת, נפלו בה. ישנה המציאות האובייקטיבית (האפיסטמולוגית), שהיא אחת לכל בני האדם, וישנו הרצון, שהוא נפרד לכל אדם ואדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) המערכת תקפה לוגית אם אתה מוכן להניח שיש לה "נורמה בסיסית" (אנלוגי לאקסיומה) שהתיקוף שלה הוא חוץ משפטי (או שכאקסיומה היא תישאר ללא תיקוף). הפילוסוף הוא קלזן, pure theory of the law. אני לא מאמין ברלוונטיות של מודל זה. כשמדברים ברמה הלוגית, מסתבכים. כמו בנושא הנורמה הבסיסית, אפשר ליצור מבנה שלם תקף, אבל אין דרך לבחון האם הוא "נכון". מה שאין כך במתמטיקה. תוכל לבנות עולם תקף שבו תפוחים נופלים למעלה, אבל לא תוכל להוכיח שהוא עולם נכון (=ישים לגבי העולם שלנו). במשפטים זה לא כך; לא תוכל לטעון טענה לגבי נכונות התיאוריה, משום שתיאוריה משפטית תקפה *יוצרת מציאות* ולא *מתארת מציאות*. לכן אי אפשר לקחת מערכת משפטית תקפה X מול מערכת משפטית תקפה ולא-זהה Y, ולטעון בטיעון לוגי שאחת מהן *נכונה* יותר. אם תכפיף את עצמך למערכת X, תהיה היא המערכת הנכונה; ואם תבחר ב-Y, תהיה היא למערכת הנכונה. ב) נסה לדוגמה את עניין הנורמה הבסיסית. אני יכול לטעון שהנורמה הבסיסית בישראל היא שהכנסת מוסמכת לחוקק חוקה. זה מעמיד מערך תקף של היררכיה שלפיה תוקפה של נורמה (למשל, תקנה) נובע מתוקפה של הנורמה הגבוהה ממנה (למשל, חוק), עד לחוקה, שאותה מתקפת הנורמה הבסיסית. סבבה. עכשיו...... האם הנורמה הבסיסית בישראל היא, להלכה ולמעשה, שאכן הכנסת מוסמכת לחוקק חוקה? אין אפשרות לטעון כאן טיעון משפטי, משום שכאמור הנורמה הבסיסית איננה ניתנת לתיקוף משפטי (אחרת תוכל לשאול מי מתקף את הנורמה המתקפת, וחוזר חלילה). אפשר לטעון כאן טיעון של מדע המדינה, תורת המידות, פרקטיקה שהפכה להרגל, ועוד. אבל אף אחד מאלה אינו מסוגל להפוך את "המודל החוקתי" מ"תקף" ל"נכון", ברמת ההוכחה הנדרשת בתרגיל בית בטכניון. לעולם לא תהיה לו עדיפות לוגית על ניסוח של נורמה בסיסית מתחרה, שלפיה *אין* סמכות לכנסת לכונן חוקה. ג) אם אתה מכיר בכך שהנורמות הבסיסיות קיימות איפשהו, נשארות לך, שתי אפשרויות: 1) להתווכח על טיבן במגוון השיטות הקיימות בשיח המשפטי והציבורי (ויכוח ושכנוע בבתי-המשפט, מחקר אקדמי, חקיקה בכנסת, לובי ב"עם", קניית עיתון, השפעה על מינוי שופטים, התמנות כשופט, ועוד). אבל לעולם לא יהיה לך טיעון מתמטי, אלא טיעון פוליטי ככל טיעון פוליטי אחר. 2) לטעון שהמערכת הקיימת איננה מתנהגת לפי הנורמה הבסיסית שלה "הנכונה". זה אומר ש"המערכת פועלת שלא כחוק". גם כאן אתה תפנה בעצם למסלול של ויכוח שכנוע וכו', כי תצטרך להוכיח מהו החוק "הנכון". בפועל, לא יהיה כלל הבדל בין מסלול זה לבין האפשרות הראשונה. ההבדל בין שני המסלולים הוא שבראשון אתה מקבל את ההנחה שהמערכת פועלת לפי הנורמה הבסיסית, אך מבקש לשנותה; במסלול השני אתה טוען שאתה יודע מהי הנורמה הבסיסית הנכונה, ומבקש שאחרים יכירו בה, ויקבעו שהפרקטיקה הנוכחית היא בלתי-חוקית ויש לייסד פרקטיקה מתוקנת. בשני המקרים, מתמטיקה לא תהיה כאן. ד) אם אתה רוצה מבט *דסקריפטיבי* על הנורמה הבסיסית, ומקבל את ההנחה (לצורך דיון זה בלבד) שהמערכת הקיימת מתנהגת לפי הנורמה הבסיסית הקיימת, אז אגיד לך מה המערכת הקיימת עושה בפועל (או לפחות איך מרביתה תופסת את עיקר פעולותיה). המערכת משאירה, באמצעות הדין, מקום לשופט לבצע דברים שאינם מתמטיים. היא משאירה לו שיקול דעת. משמעות שיקול הדעת היא לא לבחור את ההחלטה החוקית היחידה מתוך מגוון החלטות לא חוקיות; שיקול דעת הוא בחירת אפשרות חוקית מתוך מספר אפשרויות *חוקיות*. משנבחרה האפשרות החוקית, היא תקבל תוקף מאת המערכת, ולכן תיאכף על ידיה. במובן זה, מי שהסמיך את השופט לבחור בין לקבוע את הדיון מחר או מחרתיים, הסמיך אותו להטיל עונש של חמש-עשרה או שש-עשרה שנות מאסר, תוך שהוא נותן לו הכוונה מסוימת, אך בישורת האחרונה משאיר אותו עם מידה גדושה, בלתי-ניתנת לביטול, של *שיקול דעת*. אמור מעתה: ברמה הפרקטית, לא מכירים כיום בשיטה המשפטית שלנו ב"מודל התשובה המשפטית הנכונה היחידה האפשרית" אלא ב"מודל שיקול הדעת". ה) שיקול דעת זה נמצא – בפועל – בכל. יהיה זה בלתי-אפשרי לבטלו, משום שברגע שאנשים נמצאים במערכת השפיטה, שיקול הדעת הוא בלתי-נמנע; "מודל התשובה המשפטית הנכונה היחידה" מסתיר את הפרובלמטיקה, ומאפשר לשופטים להסתיר את הבחירות (הבלתי-נמנעות) שהם עושים כל הזמן. ו) פרובלמטיקה זו נהירה מאוד לכל מי שמבקש לתבוע זכויות יוצרים בתוכנת מחשב לפי החוק של הפרלמנט הבריטי משנת 1911, התקף כאן בארץ, ומחוקקיו לא ידעו אפילו על טלפונים; לכל מי שנדרש לייצג אישה שבעלה הביאה לידי התאבדות וכעת מבקש לרשת אותה, והיא השאירה צוואה שמתחננת שהוא לא יירש אותה, אך מה לעשות שהצוואה לא נחתמה כדרישת החוק; לכל מי שכרת חוזה שבו הוא מוותר על כל זכויותיו למקרה שהוא ייפצע במהלך הפלגה באניה, והשופט מתבקש לקבוע שהתובע, שנפגע קשה עקב הזנחה פושעת של בעלי האוניה, חתם למעשה על חוזה "בלתי חוקי" (ולא שהוא המציא לעצמו את הזכות--המחוקק אמר לו שלא יאכוף חוזים בלתי חוקיים, אבל לא אמר מהם אותם חוזים). לשופט יש שיקול דעת, אם הוא מספר לך שהוא מחפש את הפתרון הנכון היחיד, הוא מאחז עיניים. ז) יהיה זה גם בלתי-רצוי לנסות לצמצם את שיקול הדעת בהרבה מאוד מגזרים, משום שלמערכת משפט שאין בה מערך פרשני אנושי יש חסרונות מֻבְנים. ובמידה רבה אין "פרשנות אובייקטיבית" טהרנית כמו זו שאתה מתאר. יש מימוש אובייקטיבי מסוים, כמו שכתבתי, אבל הוא לא מלא, וגם אינו יכול להיות מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם צה"ל לא פועל בשטחים מכוח של חוק צבאי? לכן גם אם מדינת ישראל תקבל את החוק המוצא הוא יוחל רק בשטחים שבו מוחל החוק הישראלי ולא בטריטוריות זרות?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הגבלה טריטוריאלית, כך שאתה יכול להיות ארגון טרוריסטי, אני מניח, גם אם אתה יושב בחו''ל. צה''ל פועל מכוח חוק ישראלי. הוא פועל בשטחים כאשר מבחינה ישראלית החוק הישראלי מסדיר את פעולתו (לכן אפשר למשל לעתור לבג''צ כשהוא הורס בתים בשטחים), ומבחינה בינלאומית הוא כפוף לכל מיני הסדרים בינלאומיים של דיני מלחמה והגנת אזרחים בשטח כבוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני משפטן ואני חסר כל השכלה בתחום. אבל לדעתי צה''ל פועל בשטחים על פי החוק הצבאי ותושבי השטחים נשפטים על פעולות טרור על פי החוק הצבאי החל באזורי כיבוש. צה''ל אכן פועל על פי חוק ישראלי אבל באזורים שיש אי בהירות ,והתנגשות בין שני מערכות החוקים, אף אחד לא נוגע אפילו לא בג''ץ. לכן תושב השטחים יכול לעתור לבג''צ .בג''צ יכול לקבל את החלטתו ,והמושל הצבאי בשטח יכול להחליט לפי שיקול דעתו בטענה שיש שיקולי בטחון (מסך עשן שאף אחד לא יכול לחדור) וזאת בניגוד להחלטת בג''צ. המקרה של גרוש התושבים בדרום הר חברון הוא רק דוגמא אחת לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החוק הצבאי" = המושג לא ברור לי. אם אתה מתכוון לפקודות הצבא לחייליו, הרי שהן חקיקת-משנה ישראלית (כמו כל תקנה ששר כלשהו מתקין). הכפיפות של צה"ל לבג"צ מלאה ומוחלטת, ואם צה"ל יסרב לבג"צ – עניין בלתי-נתפס לחלוטין – האחראים לכך צפוים אישית לעונשים ואמצעי כפיה למיניהם. ישנה חקיקה החלה בשטחים, והיא המשפט ששרר בהם לפני כניסת צה"ל (עירוב של דין מנדטורי וירדני), בתוספת שינויים שמותר לצה"ל לחוקק שם (כלומר המפקד הצבאי רשאי לחוקק במקרים מסוימים חקיקה מקומית). חקיקה זו היא אקט חקיקתי ראשי ביחס למערכת המשפט בשטחים (בדומה לחוק של הכנסת בישראל), אבל היא נשארת אקט מנהלי ישראלי רגיל כלפי המשפט הישראלי, זאת מכיוון שהיא בוצעה מכוח סמכות חוקית ישראלית. מסיבה זו, כאשר הצבא מבצע אקט כלשהו, הוא יכול להיבחן במשקפי בג"צ ביחס לסבירות שלהן, פגיעתן בזכויות האדם וכן הלאה. בה בעת, במקרים מסוימים מותר לצבא לפעול בתור "הממשלה" ו"הכנסת" ו"בתי המשפט" של השטחים, גם מבחינה מקומית ובינלאומית. זה קורה אם לצבא ניתנת סמכות כזו, לפי הדין הקיים בשטחים או לפי סמכותו של צבא כובש בדין הבינלאומי. מכוח זה צה"ל מוסמך לשפוט, או לשמור על הבטחון, להפקיע שטחים ולסלול כבישים, ועוד. טוב, דוגמה כי זה באמת נושא מסובך. נניח שהחוק הבינלאומי מאפשר לצה"ל לחוקק בשטחים ככל העולה על רוחו. ואז הכנסת מחוקקת חוק שאומר: "צה"ל לא יטיל ולא יבצע עונשי מוות בשטחים". במצב כזה, אם צה"ל יבקש לחוקק חוק המטיל עונש מוות, הוא אמנם יהיה רשאי לעשות זאת מבחינת החוק הבינלאומי, אבל אם הוא יעשה כן, הוא יבצע פעולה שאסור לו לעשות מבחינת ישראל – כי צה"ל, גם בפעולותיו בחו"ל, חייב בציות להוראות של המשפט הישראלי. התוצאה תהיה שאפשר יהיה לבטל את פעולותיו בבג"צ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שגם לי ממש לא ברור מהו ה"חוק הצבאי" וכמה שאלות: 1)תושב שטחים ביצע עברה ביטחונית הוא ישפט בבית משפט צבאי תחת שופט צבאי והשאלה תחת איזו מערכת חוקים? (בשני העובדות הראשונות אני בטוח בשרותי הצבאי לפרקיו השונים יצא לי ללוות עצירים ביטחוניים למשפט,נדמה לי שהם נשפטו שם תחת מערכת חוקים צבאית ,לא ברור לי מהי אותה מערכת ומהו התוקף המשפטי שלה) 2)תושב שטחים ביצע עברה פלילית איפה הוא ישפט ותחת איזו מערכת? 3)האם עתירה לבג"צ הקוראת לשוויון זכויות מלא לתושבי השטחים מתוקף כפיפותו של צה"ל לחוקי המדינה ,תעבור אי פעם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדין החל בשטחים הוא הדין שחל בשטחים לפני כניסת צה"ל, בתוספת חקיקה חדשה של צה"ל. הדין שהיה לפני צה"ל הוא שילוב של הדין המנדטורי והירדני (לאחר 48 המשיך לשרור הדין המנדטורי, ועד 67 הירדנים ערכו בו שינויים שונים). במסגרת זו קיימות בשטחים אותן תקנות ההגנה לשעת חירום שהיו בישראל ב-1948. חלקן בוטלו מאז בישראל, אולם בשטחים הן עדיין חיות במלואן. דומני שהן המאפשרות את העבירות הבטחוניות, ומכוחן שופטים השופטים הצבאיים. 2. אינני יודע מי מבצע את השיפוט הפלילי והאזרחי בשטחים. אבל הוא מתבצע מכוח אותה מערכת דינים. אני מניח שהשיפוט מבוצע גם הוא על ידי הצבא, אבל אין לי מושג. קבל ציטוט מאהרן ברק על מערכת הדין בשטחים: "יהודה ושומרון מוחזקות על-ידי ישראל בדרך של תפיסה צבאית או "תפיסה לוחמתית" (BELLIGERENT OCCUPATION). באזור הוקם ממשל צבאי, אשר בראשו עומד מפקד צבאי. כוחותיו וסמכויותיו של המפקד הצבאי יונקים מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי, שעניינם תפיסה צבאית. על-פי הוראותיהם של כללים אלה, כל סמכויות הממשל והמינהל מוחזקות בידיו של המפקד הצבאי. סמכויות אלה יש שהן יונקות מהדין, אשר שרר באזור בטרם התפיסה הצבאית, ויש שהן יונקות מחקיקה חדשה, שהוחקה על- ידי המפקד הצבאי. במקרה הראשון מפעיל המפקד הצבאי סמכות שלטונית מקומית קיימת. במקרה השני מפעיל המפקד הצבאי סמכות שלטונית חדשה. "בשני המקרים גם יחד חייבת הפעלת הסמכות לקיים את כלליו של המשפט הבינלאומי הפומבי, שעניינם תפיסה לוחמתית, ואת עקרונותיו של המשפט המינהלי הישראלי, שעניינם שימוש בסמכות שלטונית של עובד ציבור. "נמצא, כי קיומה של סמכות שלטונית על-פי הדין המקומי - כגון, הסמכות להפקיע מקרקעין לצורכי ציבור - אינו לא תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק לפעולה שלטונית באזור הנתון לתפיסה צבאית. אין זה תנאי הכרחי, שכן בהעדר סמכות שלטונית מקומית רשאי הממשל הצבאי להעניק לעצמו סמכות שלטונית חדשה, ובלבד שהדבר אפשרי על-פי כללי המשפט הבינלאומי, שעניינם תפיסה לוחמתית. אין זה תנאי מספיק, שכן אפילו קיימת סמכות שלטונית מקומית, הרי הפעלתה של סמכות זו, הלכה למעשה, לא די לה שתיעשה על-פי כללי הדין המקומי, אלא חייבת היא לעלות בקנה אחד עם כללי המשפט המינהלי הישראלי ועם כללי המשפט הבינלאומי, שעניינם תפיסה לוחמתית." 3. שוויון: באיזה תחום להשוות את הערבים בשטחים לישראלים? מדובר בשני תחומי שיפוט ("מדינות") נפרדים. הבעיה המשפטית איננה שוויון, אלא פגיעה בזכויות בנימוק של צורכי בטחון. ברור שאם יש שקט, לצבא אסור להרוס בתים. או שלא הבנתי למה הכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר ל 1 ו 2 תודה על המידע.אני בטוח שהוא אינו נחלת הכלל ותרמת בכך לרבים. אשר לשלוש ,אפשר לבדוק זאת לאור סוגיה ידועה והיא בעית הקצאת המים. נדמה לי שאירגון ב"צלם" עסק בכך רבות ללא תוצאות. והשאלה האם בג"צ יעתר לעתירה שתבקש להשוות את מכסות המים המוקצות לאוכלוסיה הפלסטינית והיהודית בשטחים בטענה של שיויון זכויות לפי החוק הישראלי.לאור העובדה שבמדינת ישראל כולם זכאים למכסות מים שוות (תלוי כמובן בסוג השימוש-חקלאות,תעשיה,תצרוכת פרטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לעזור לרבים. :-) 3. האם אפשר יהיה לכפות בבג"צ שוויון מכסות מים גם לממלכה הירדנית? המחויבות שלנו מכוח השליטה בשטח היא לנורמות של זכויות האדם. אני לא חושב שאנחנו מחויבים להשקעה שווה שם. אם הם ירצו לגדל פרדסים, אני מאוד בספק אם ישראל מחויבת לתמוך בכך. אין ספק שהמצב בשטחים מחפיר; אבל זה לא בגלל אי שוויוניות אלא בגלל שישראל מצמיאה עד חרפה תושבים הנתונים לשליטתה, דבר המהווה פגיעה בוטה בזכויות האדם שלהם. ודאי שזה בגיץ. האם נושא המים לא מוסדר גם בהסכמים בין ישראל לרשות? מכל מקום, אני חושב שגם למשפט הבינלאומי הכללי יש מה לומר על חלוקת מים בין מדינות היושבות על אותו נהר (ישראל היא שסכרה את הכינרת ואני זוכר במעורפל שמצב כזה מטיל עליה חובות ביחס ל"יישות" שיושבת במורד הזרם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה מטילה על בית-המשפט חובה לצאת מנקודת הנחה שהארגון הוא ארגון טרור, אלא אם יוכח אחרת. ומותר להוכיח אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |