 |
אז זהו, שדבקה היהודים על כל תפוצותיהם החשיבו תמיד השכלה וחוכמה כקריטריון מקנה עדיפות בשידוכים. דבר זה, אגב, לא היה נפוץ ביותר בקרב עמים אחרים. מאחר והגבר היהודי הצעיר שהגיע לפירקו במזרח אירופה של המאות הקודמות, למשל, לא היה יכול לקנות את לב אהובתו (או את לב אביה) בעזרת הצגת רכוש רב המתבטא באדמות או ברכוש דלא-ניידי אחר, כמקובל אצל בני גילו הלא-יהודים (בשל ההגבלות והאיסורים שהוטלו על יהודים בתחום), לא נותר לו אלא להפגין חוכמה ושנינות שישכנעו את אבי הכלה כי גם במקרה הצפוי שלפריץ המקומי ישבר מהם הזין והוא יעף אותם לכל הרוחות, אולי בלוית פוגרומצ'יק או שניים, יש סיכוי שבעלה השנון של ביתו הרכה ימצא דרך לפרנסה גם במקום אחר. זאת לעומת העדפת עוס=בד אדמה, או חואי אשר בלא אדמתו הוא חסר אונים.
אי לכך, כפי שציינתי קודם, "תלמיד חכם" (לא חס וחלילה במשמעות אוכלי החינם של ימנו) היה שידוך מועדף. אם יש מכאן כדי להסיק שהגנום היהודי אכן משובח יותר-אינני יודעת. לפעמים כשאני מסתכלת מסביב אני בספק. אבל ללא ספק אפשר לקבוע כי העם היהודי תמיד עודד את בניו ללימודים, וכי במהלך ההסטוריה אנאלפבתיות אצל יהודים היתה בין הנמוכות ביותר בעולם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש