בתשובה לשוקי שמאל, 31/03/09 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט אפשרי שדחייה מהומוסקסואלים היא אבולוציונית, אך לא סביר. אמנם, במשך רוב ההיסטוריה, ההומוסקסואלים נחשבו לסוטים, אך לא בכולה. ביוון העתיקה יחסים בין שני גברים נחשבו לנעלים על פני יחסים בין גבר ואשה. אמנם, אפשר להגיד שליוונים יש גנטיקה מעט אחרת, ולכן הם לא נגעלים מיחסים הומוסקסואליים, אבל סביר בהרבה שזהו עניין של סביבה, מה גם שבעוד חברות בעולם דבר כזה נחשב למקובל, זו פשוט הדוגמה הראשונה שקפצה לי לראש. מעבר לזה, הרבה דברים מוטבעים בגנטיקה שלנו, ובכל זאת אף אחד לא בורח בשנייה שהוא מריח אש למשל,ורובנו לא חושפים שיניים אל אנשים שאנחנו לא מחבבים. בין אם זו התעלות או לא, מהות התרבות היא בין היתר התגברות על דחפים שלא תואמים חיים הרמוניים בחברה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מנחש בחוזקה שהרתיעה מאש אינה מוטבעת גנטית, אלא נלמדת, אבל) כפי שאת כותבת, העובדה שמשהו מוטבע בנו גנטית, לא אומרת שאי אפשר להתגבר עליו באמצעות תרבות (או באמצעים אחרים). מכאן, למרות יוון העתיקה ואפגניסטן (דיון 1325), ייתכן שרגש ההומופביה כן מוטבע בנו (כולל היוונים העתיקים) גנטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר על פי מה אתה מנחש בעניין האש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לראות את הזאטוטים האלה ליד מדורה בחוף, פחד איך שהם נמשכים לאש. יש סוג של הפרעה נפשית, פירומאניה,(נהנה ממנה במידה קטנה ושומר על ביקורת עצמית:). האם ידוע על בעיה הפוכה? כלומר רתיעה או דחיה מאש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שאצל חלק מבעה"ח האחרים ישנה רתיעה גנטית מאש, גם אם זו אינה באה לידי ביטוי מרגע הלידה. לא נראה לי סביר שמרכיב רגשי זה נעלם לגמרי אצל נזר הבריאה1. אלא שמאחר שזה נזקק לאש לצרכיו, מתאזן מרכיב הפחד עם תשוקה נוגדת 2. ואולי מה שנותר הוא החשש המולד רק מעצם המגע עם אש. אבל אין לי מידע מהימן בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איזה קטע כזה עם תינוק שפעם ראשונה נוגע באש ואז *לומד* להימנע מזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אחת האמהות החדשות יכולה לספר משהו? מחפשים מתנדב, תינוק. לפנות כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה מוכיח. ישנם פחדים ותשוקות מולדים שאינם מופעלים כבר לאחר הלידה. אגב, בהיותו גור ריחרח הכלב מתגובה 473944 להבת נר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת מערבת בין רתיעה מהומוסקסואליות לבין שיפוטיות מוסרית-דתית (סוטים או לא סוטים). נכון שבעולם הקלאסי (היווני-רומי) לא הכירו את הטאבו הדתי נגד משכב זכר שהביאה תורת משה. השאלה היא מה היה היחס ליחסים הומוסקסואליים בחברות אלו שלא התיחסו אליהם כאל טאבו דתי. מבחינה זו יוון היא באמת יוצאת-דופן ומעניינת. אך גם שם נדמה לי שהיה דיסוננס מאוד חד בין הגישה הערכית החיובית בפרט ליחסים פדראסטיים לבין הסלידה והביזוי של האקט ההומוסקסואלי כפי שהיא מתבטאת במחזות היווניים (אריסטפנס) שכוונו לציבור הרחב ולא לשכבות האריסטוקרטיות. נראה שהערבוב הזה עלול להזיק דוקא לקהילה ההומוסקסואלית, שכן אם מדובר בנטייה שמקורה חברתי-סביבתי ולא אבולוציוני, הרי שדוקא הגישה האורתודוקסית יוצאת נשכרת (הגישה המדורשת מן ה''סוטים'' לתקן את דרכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היה היחס ביוון ליחסים לסביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שטוב מאוד, אחרת לא היו נותנים בקלות ג\ו לספפו לפרסם את שיריה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שלסבוס הוא אי ביוון אני לא יודע הרבה. אני הייתי נזהר מלהסיק מכתביהם של אפלטון וסאפפו, מה חשב היווני ברחוב על יחסים הומוסקסואליים. אם ללכת ע''פ מרקס הכל נובע מיחסי הקניין. אאל''ט נשים ביוון הקלאסית לא יכלו להחזיק ברכוש ומעמדן החברתי היה גרוע עוד יותר ממצבן ביהדות המקראית. ולראיה אפשר להשוות את כתביו של אפלטון שהגיעו אלינו עם שרידי השורות משירת סאפפו ששרדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימיים כנראה. הם מוזכרים בפי אריסטופנס ב"משתה" של אפלטון לצד יחסים הומוסקסואליים, וביתר שאת בשירת ספרטה, שם גם הנשים נהנו מחופש וזכויות רבות יותר (בהתאם ובהיפוך לתגובה 508216). http://en.wikipedia.org/wiki/Martha_Nussbaum מציעה שהם לא היו נערצים כמו היחסים הגבריים המעשירים, החבריים שמושאם האופי, פשוט בשל פער ההשכלה שהיה בין המינים, ואילו הסטואיקנים שתמכו בשוויון ההשכלה מזכירים גם זוגיות לסבית. בנוגע לדעה הפופולארית, נוסבאום (שמתבססת הרבה על קנת' דובר) טוענת שהלעג במחזות אריסטופנס מכוון רק לצד הפאסיבי, הנשי במשכב. לכן רווח אידאל של אקט ללא חדירה. התייחסות לנטייה בי(?)/הומו כטבעית נישאה באוזני בני אתונה גם על ידי שמרני העיר (במשפט), כמו גם הגנה על פעילותם של זונים ולמעשה אין בכתובים מי ששלל אותה בצורה גורפת. אגב, לא קראתי שום דבר יווני רלבנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: זמנים ורודים באתונה וקנדהר: דיון 1325 בפרט עולה מהמאמר שהיחסים ההומוסקסואליים באתונה ובקנדהר לא שימשו תחליף לחיי משפחה רגילים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |