 |
אני בודק עם עצמי אם השינוי הזה באמת נזקק או שאני החלטתי אם הוא נזקק. לאחר מכן אני בודק אם השינוי הזה הוא משהו שהחברה יכולה באמת לקבל או שהחברה 'מוכנה להכיל' רק על מי שלא מה-'חבר'ה' ובכך לעוות את השינוי לחלוטין. לאחר מכן אני מנסה לחשוב איך אני יכול לקדם אותו (בערך לפי הרשימה שהצעתם). אז אני נזכר מי אני ואיפה אני ומתייאש.
ואז אני מסתפק בלזרוק אותו כהערת אגב ורואה איך הוא מתפתח במהירות עד שאני שומע עליו ממישהו אחר. אז אני מחייך ונרגע.
אין אדם שהוא ללא תחליף ואין רעיון שלא יתגלגל מרגע שהוא הוצע.
ואז אני חושב על זה עוד קצת ומתייאש.
בערך בסגנון הזה..
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש