 |
את צודקת לגבי מי נגד מי ומחיר הבחירה, אבל ארחיק לכת ממך ואקבע שגם הנימוס כפי שהוא מוצג כאן אינו ערך; הוא צורת התנהגות. צורה כזו יכולה לנבוע מתוך ערכי יסוד (למשל, כבוד האדם), אבל כאן היא מוצגת בסך הכל כפרט אחד מתוך "מחירה של בחירה": המשאבים סופיים ואני לא יכול לקבל הכל, לכן אני צריך להתפשר. כמו תפישת "מחיר הבחירה" כולה, אגב, הניתוח הבסיסי הוא הובסיאני במהותו ורואה את העולם כמקום של משחק סכום אפס ולא כמקום שבו הפרטים יכולים ואף מעוניינים לשתף פעולה כדי להשיג יחד מה שכל אחד מהם אינו יכול להשיג בנפרד. התפישה החינוכית הזו חסרה לא רק את היושר וההתיחסות המכובדת לאחר אלא גם את המעורבות והמחויבות, החשיבה הבקורתית ועוד אלף ואחד דברים.
עוד שאלה מעניינת היא עד כמה מערכת החינוך יכולה להקנות צורות התנהגות (כמו נימוס). התנהגות היא דבר שנרכש בעיקר מתוך חיקוי; מערכת החינוך פועלת בטווח התנהגויות מצומצם ובחלק קטן של שעות היום, וממילא מתקשה להחדיר התנהגויות. דיונים מלומדים בכתה (ואפילו הקפדה על מאפייני נימוס בסיסיים בכתה) הם בעלי השפעה מעטה מאד לעומת הורה שצועק על ההורה השני, אח גדול שחותך נהגים בכביש או חברים שאופי ההתנהגות והשיח ביניהם רחוקים אלף מילין ממה שהמורה היה רוצה להקנות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש