בתשובה לגיא, 21/04/09 1:25
מעלה צביה 508758
לגבי ה"עובדה".
אולי לא כל - אבל לפחות ההרוב. הנה כמה דוגמאות:
* המרד בגטו ורשא פרץ רק לאחר שנודע שמי שמשולח מהגטו מגיע לטרבלינקה, ונרצח. ולאחר שיותר מ-‏80% מיושבי הגטו נרצחו.
* המרד בלחווא (בביילורוס) בוצע ביום הגירוש, כלומר, ביום בו הם היו אמורים להרצח.
* הבריחה מסוביבור בוצעה לאחר שנודע שמחנה בלז'ץ חוסל, ועובדי הכפיה בו הושמדו. אגב, כתגובה למרידות בטרבלינקה, בורשא ובסוביבור, ובמטרה להרתיע, הנאצים ביצעו את מבצע "חג הקציר", בו הם הרגו 43,000 אסירים במחנות טרבניקי, פוניאטובה ומיידנק. בסוביבור מתוך 1,000 האסירים, 600 ברחו, 400 נשארו, חלקם התבצרו בצריפים ונלחמו. כל ה-‏400 חוסלו. מתוך ה-‏600, רק 63 שרדו עד סוף המלחמה, רבים מהם נהרגו במהלך הבריחה או ע"י פרטיזנים נחמדים. כלומר, אחוז השורדים היה 6.3%. כך שמרד זו לא בדיוק הדרך הטובה ביותר להשאר בחיים.

והכוונה, כמובן, למרידות יהודים בשואת יהודי אירופה 1939-1945. אין לגזור מזה גזרה שווה לגבי מרידות בפפואה-גיניאה-החדשה.
מעלה צביה 508763
המרד של הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו, והמרד בגיטו ביאליסטוק מתאימים גם הם למודל שהצגת. המרד פורץ רק כאשר המוות עומד ממש מעבר לפינה, ותוצאת המרד היא מותם של כמעט כל המורדים. המרד הוא מעשה של ''תמות נפשי עם פלישתים'', של נקמה אחרונה לפני המוות הבלתי נמנע. אבל יש סתירה פנימית - בכל המרידות יש נסיון בריחה כלשהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים