בתשובה להאייל האלמוני, 21/04/09 15:00
כמה הערות 508844
דווקא המצרים הם לא הראשונים בתור; הם נמצאים ביבשת אחרת ובינם לבינינו מפרידים מאות קילומטרים של מדבר. מצרים קיימת כבר אלפי שנים בגבולות שפחות או יותר חופפים לגבולותיה הנוכחיים, ולהוציא תקופות אימפריאליות קצרות לא שלטה כאן. סוריה היא מועמדת הרבה יותר סבירה (ואכן היא לא ויתרה מעולם על החזון שבו שטחן של ישראל ולבנון נכלל בה).
כמה הערות 508850
האם זה מבחירה או בגלל שהיו כוחות חזקים יותר מצפון/מזרח? (אני שואל, לא טוען שום דבר).

נכון שמבחינת המצרים זה די יקר להחזיק פה כח צבאי בגלל המעבר הצר והצורה הלא קעורה (וכן כעורה) שזה נותן לגבולות שלהם. זה כנראה מה שגרם לוואקום שנוצר פה כשגויי הים הגיעו, מה שאפשר את הווצרות ישראל/יהודה.

אבל בימינו, כשמצרים שוב שואפת להגמוניה כלל-ערבית, יכול להיות שיש להם אינטרס להחזיק בנמל של המזה"ת/המקומות הקדושים.
כמה הערות 508855
אני מניח שזה לא היה מבחירה; כוחות מצפון וממזרח הם גורם אחד, מרידות פנימיות הם גורם וסף וגם התחזוקה של השלטון במצרים עצמה דרשה כוח. נראה לי שכל האימפריות הקדומות שאפו להתפשט למקסימום שהגאוגרפיה מאפשרת כל עוד הן לא הוגבלו על ידי גורמים כאלה.

יתכן שיש להם אינטרס כזה, אבל מדובר גם על שליטה באוכלוסיה שהזהות שלה לא מצרית ומאבק נגד מדינות ערביות אחרות שטוענות לזכות על המקום הזה. לא נראה לי שהם ראו את זה ברצינות כאינטרס שלהם אי פעם.
כמה הערות 508883
אל תשכח שרעיון הפאן-ערביות של נאצר סבר שאפשר לאחד את העולם הערבי - עד לדוגמה האבסורדית של קע"מ. ב-‏1956 גורמים מצריים עשו מאמצי חתרנות ניכרים בירדן, והייתה תקופה לאחר המהפכה העיראקית של 1958, שזה אפילו נראה ריאלי.
כמה הערות 508885
אם אפשר לאחד אז זה בטח לא נחוץ שדווקא מצרים תשלוט על השטח - ממילא בסוף כולם יהיו יחד, לא?
כמה הערות 508887
כן, זה בדיוק מה שהסורים אמרו כשפירקו את קע"מ: המצרים שתלטנים מדי.
כמה הערות 509243
לדעתי "זה אפילו נראה ריאלי" מתאר את המציאות של הפאן-ערביות טוב יותר מאשר "דוגמה האבסורדית של קע"מ".
אולי זו השפעת השכחה. אנו חיים בעידן של התחזקות הפאן-איסלאמיזם שדחק את הרעיון הפאן-ערבי לשולי הבמה גם בעולם הערבי. אולם לפני כמה עשרות שנים התמונה היתה הפוכה: הפאן-ערביות שלטה על הבמה ואפילו תנועות איסלמיסטיות כמו האחים המוסלמים לבשו כסות ערבית-לאומית. צריך לזכור שהפאן-ערביות לא היתה אידיאולוגיה שנאצר מכר לעולם הערבי. הכיוון היה הפוך. הציבור הערבי ובפרט משכיליו הם שהיו המולידים והחסידים האדוקים של הפאן-ערביות ותנועות פוליטיות (כמו הקצינים במצריים או הבע'ת) רק רכבו על גל ההתלהבות של ההמון. הנסיונות לאיחודים ערביים (שקע"מ המצרית-סורית) היתה רק אחת מהם, לא נבעו מרצונן של המערכות הפוליטיות להתמזג, אלא מן הרצון הלוהט של הציבור הערבי הרחב באיחוד כלל ערבי, מה שהקשה מאוד על המערכות הפוליטיות להתנגד לכך.
הנסיון של קע"מ לא היה אבסורדי אלא נועד מראש לכישלון, משום שהיה ברור שהמערכות הפוליטיות יכשילו אותו בסופו של דבר.
נ.ב. "עזמי בשארה" שלנו הוא שריד מוצל מאש מן התקופה הפאן ערבית של העולם הערבי.
כמה הערות 509247
קע''מ הייתה אבסורדית מתחילתה בצורת האיחוד ובהתנהגות, לאו דווקא ברעיון. היחסים המצריים-סורים היו קריקטוריים למדי, ובהתאם לכך אופיה של קע''מ.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים