בתשובה לגלעד דנבום, 03/01/02 14:43
מציאות ואוטופיה 51052
צר לי לבשר לך - אך הנאראטיב בו אתה אוחז בדמות 'הכיבוש הישראלי כשריד אחרון לתקופת הקולוניאליזם האירופאי' פס זה מכבר מהעולם - אף בקרב קבוצות האוטונומים ומתנגדי הגלובליזציה. גם פלסטינאים קיצוניים או נאורים אינם משתמשים בביטויים מסוג זה, וזאת משום שהללו גילו זה מכבר כי נאראטיב זה אינו בהכרח תואם מציאות ומטרות מציאותיות.

הוויכוח והמאבק האמיתי נעוץ ברעיון הדוגל בשתי מדינות לשני
עמים - תוך החזרת שטחי כיבושי 67 ותשלומי פיצוי עבור הפליטים הפלסטינאים לדורותיהם, ללא כל זכות חזרה ושיבה לגבולות מדינת ישראל בקוויה הירוקים.

הנאראטיב החד צדדי בתגובתי, כלשונך, אינו טוען כי לא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בעלת מיעוט ערבי/מוסלמי אלא כי יש לשער שלא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בעלת רוב ערבי/מוסלמי, אשר בו אמורים הישראלים-יהודים להיות מיעוט בסופו של תהליך ארוך, אשר אנשים כמר ארטנשטיין - על ידי רעיון מדינתו הדו-לאומית - תומכים בו.
מודל המדינה דו-לאומית מצוי במקומות שונים בעולם במשבר, וזאת אף בחברות האוחזות בדת ואמונה שווה וזהה, כך שאינני רואה מדוע רעיון אוטופיסטי זה אמור להצליח ולרקום עור וגידים בקרב שתי חברות שבטיות-דתיות כחברה הישראלית-יהודית וכחברה הפלסטינאית.

שתי מדינות ריבוניות בגבולות מוכרים לשני עמים שונים בתכלית הינה המטרה העליונה האמורה להדריך את אנשי השמאל הישראלי - פיתרון
אשר - בניגוד לטענתך - ננקט הלכה למעשה בזמנו גם באירופה השסועה והפצועה לאחר מלחמת העולם השנייה; גבולות חדשים הוגדרו מחדש, מיעוטים הוגלו והורחקו לצמיתות ‏1, וכלכלת שוק נכפתה על יבשת זו.

לתשומת ליבך

אלכסנדר

1 שים לב כי אינני מציע או מעלה על דעתי לבצע כל 'טראנספר', כפי שדבר זה בוצע בשיטתיות על ידי מדינות אירופה השונות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
מציאות ואוטופיה 51070
נראטיב זה איננו פס מן העולם, אף לא מעולם פוסט 9-11, והוא עדיין חי וקיים בקרב תנועות ביקורתיות כלפי הציונות בכלל, ומפעל הכיבוש והדיכוי שלה בפרט, גם אם דבר זה איננו מוצא חן בעיניך, למשל.

ניסיונך להציגני כבודד במערכה לא רק שהוא חסר חשיבות (שכן נכונות טענות לא נקבעת לפי כמות האוחזים בהן), אלא גם פשוט איננו נכון.
אני ממליץ לך לגשת בהזדמנות הקרובה למבחר האתרים העוסקים בנושאים אלו מנקודת מבט פרוגרסיבית (בשפה האנגלית בעיקר), ולבחון את אופי הדיון שם.

ישנה הסכמה רחבה כי מדיניות ישראל כלפי המיעוט הפלסטינאי בתוכה, וכלפי האוכלוסייה האזרחית הכבושה מאחורי קווי מלחמת 67', לוקה ברבים מאוד מהמאפיינים של הקולוניאליזם האירופאי של המאה שעברה, זאת בשילוב עם אלמנטים של הניאו-קולוניאליזם, השלטון הכלכלי דרך פרוקסי דיקטטורי, הפועל לטובת המעצמה בעלת האינטרסים.

אגב, רק היום קראתי מאמר מאלף על ניצני הדמוקרטיה שהחלו לצוץ במדינות ערב בשלהי סוף המאה שעברה ותחילת המאה הזו, אשר נקטעו בגסות בידי מדינות אירופה (בעיקר בריטניה וצרפת) מבעוד מועד, שמא יתקוממו להם הילידים ויאיימו על המשטר הנאור שהונחת עליהם.

יש להניח, כי אלמלא יתרונותיה הצבאיים-כלכליים העצומים של אירופה בתקופה זו, היה העולם המוסלמי מגיע למצב דמוקרטי לעילא, זאת בזמן שהפרוסים והאנגלים היו שוחטים זה את זה בין תעלה אחת לשנייה, במאבק ארוך שנים, ומחכים לוילסון.

רעיון המדינה הדו-לאומית (או הרב-לאומית) דווקא נדמה שמחזיק מעמד במדינות בהן יש שיוויון בין הלאומים: ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, בלגיה, וכן הלאה.
גם שני השבטים הדתיים, לשיטתך, שמאכלסים את פיסת אדמה זו, מסוגלים לקיים ביניהם מערכת יחסים פוריה ובונה, אם כי יש להודות כי מצב אוטופי זה הוא עוד רחוק מאוד, וצעדים קשים מסוימים חייבים להתבצע בדרך אליו.

כמו כן, סביר להניח שעם כל חוסר שביעות הרצון של אירופאים מסוימים מתופעת ההגירה למדינותיהם, הכלכלה האירופאית לא תוכל להחזיק מעמד בטווח הבינוני אלמלא הגירה זו, שכן שיעור הילודה הוא נמוך מאוד, ולעתים שלילי, מספר משלמי המסים יורד, ומספר מקבלי הפנסיות עולה בהתמדה.
בין אם ירצו ובין אם לאו, גלי ההגירה מביאים עמם תקווה להתחדשות אירופה, הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה רעיונית ותרבותית, ותהליך זה איננו נמנע.
כך שגם אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עומדת בפני שינויים רציניים באופיה, וזאת עוד מבלי להיכנס לנושא האיחוד האירופאי, שבכלל הופך את האיזור כולו למדינה רב-לאומית גדולה.

בכבוד, גלעד.
מציאות ואוטופיה 51122
גלעד ידידי,

אינני מנסה ואין ברצוני כלל להעביר דיון זה עימך לפסים אישיים על ידי 'נסיונך להציגני כבודד במערכה...וגו.', אך עליך לדעת להתמודד עם ביקורת כללית בדרכים קוגנטיביות ומהוקצות יותר, נטולות כל פיקסאציה רגשית ראשונית מצמתת.

הנקודה שציינתי בקשר להפסק השימוש באירופה בנאראטיב הקולוניאליזם כלפי ישראל היא בבחינת עובדה מוגמרת עבור רוב חוגי השמאל הפרלאמנטרי והחוץ-פרלאמנטרי, כולל קבוצות אוטונומים ואנארכיסטיים למיניהם. ישראל נתפשת לשיטתם כסתם מדינה מרושעת וגזענית ‏1 מרצון - ללא כל היבט ונסיון דברים היסטורי ו/או היסטוריוסופי. בכלל, דומה כי הנושא הקולוניאלי מיצה עצמו בשלהי שנות התשעים, אחרי שהתברר לכולם שגם בריה"מ ‏2 ומדינות מצפון אחרות עסקו לכאורה בקולוניאליזם ישיר או עקיף.

רעיון המדינה הרב לאומית הוא רעיון נפלא לאלו המקבלים את חוקי המשחק המערביים; אינני רואה כיצד מסוגלת דת ותרבות האיסלם לקבל ולאמץ רעיונות וחוקים מסוג זה בעתיד הנראה לעין. גם רעיון המדינה הדו לאומית אינו עולה תמיד יפה, גם לא בארץ הפדופילים המוראליסטיים ‏3, שם הוולונים מגלים סימני אלרגיה קשים כנגד הפלמים ולהיפך. לגבי רעיונות דו לאומיים עם מיעוט או רוב מוסלמי הרי שהדיעות חלוקות: אלו שלא התנסו מעולם בנסיון אישי ולאומי מסוג זה מהללים ומשבחים את הדבר, בעוד שאלו שהכירו וחוו על עורם את הדבר אינם מעוניינים אף לנסות ולדבר כלל על הנושא. נקודה מעניינת.

לגבי נושא הדמוקרטיזציה המוחמצת בגלל - איך לא - מדינות מערביות מדכאות הרי שאפילו אקספרימנט הניוספיק קטן על מאמיני שטות זו. רק לידיעתך - מדינות ערב והעולם המוסלמי מבינים עצמם, היום ועכשיו, כדמוקרטיים וסובלנים להפליא; בסדרת ראיונות עם הוגי דעת מוסלמיים בשבועונים גרמנים, חוזרים ואומרים הם כי האיסלם הינו האלמנט הדמוקרטי הגדול ביותר בעולם הנאור דהיום. בדיעה זו מחזיק גם סגן שר החוץ המצרי, אשר ממשיך לטעון כי ישראל אחראית במישרין לאירועי פיצוץ מגדלי התאומים ‏4.

באשר לשני השבטים הדתיים בארץ המובטחת אני אישית מעדיף לענות בתגובה אחרת, אך אציין בנחת כי בשאר הנקודות של תגובתך זו אני מסכים איתך לחלוטין.

שלך בברכה

אלכסנדר

1 נחמה פורתא; לאו דווקא 'קולוניאליסטית' אלא סתם גזענית.

2 בריה"מ החביבה, אשר טבעה באופן אובססיבי את המונח 'קולוניאליזם' בביקורתה הנוקבת כנגד המערב.

3 בלגיה

4 בנוסף לכך מקפידים הוגי דעת מוסלמים אלו להכחיש את השואה באופן סיסטמטי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים