אומנות ואמנות 512222
היסטורית, המושג אמנות נולד ממושג האומנות היווני, שעוסק יותר במיומנותו של בעל המלאכה מאשר בתכונות עליהן אנו תוהים כיום. עם זאת, נראה לי שזניחת המושג ההיסטורי אינה במקומה, או לפחות יש לסייג אותה, ולכן אציע את הדעה הבאה.

אמנות היא מיומנות יוצאת מין הכלל בביצוע של כללים בתחום ענין מסוים. השולט בכללים (האמן), מכיר יותר כללים מהממוצע השגור בצורתם המפורשת, ויודע מתי ואיך ליישמם. הוא אף עשוי למתוח כללים עד גבולם, ולהמציא כללים באופן המתקבל על הדעת.

לעתים המבצע את מעשה האמנות הוא מקרי, והסיטואציה כולה מאופיינת באסתטיות, אף שלא נצפה מהמשתתפים בה לייצר אסתטיות באופן עקבי. מכאן שאמנות לשמה היא ביצוע אסתטי בכל תחום שהוא.

על קריטריונים נהוגים: בשל שונות התחומים ושונות המעריכים, נראה כי היופי הוא בעיני המתבונן. משחק בכללים לשמו, כלומר, לא לשם יישומם המיטבי אלא לשם הפגנת מקוריות, זכאי אולי לשם אמנות קונספטואלית, אך לפי האמור לעיל הוא אינו אמנות.

על אמנות ועל הקיום: כאשר האמנות אינה כבולה לשימוש, אפשר כי מימוש הכללים נתפס כביטוי מוצלח של רוח התקופה.

וכעת בחזרה לגרסה המצומצמת של אמנות, שכן כל האמור לעיל אינו מוגבל לתחומים מסוימים, ואפשר לומר עליו שהוא דן באמנתיות שבאומנות או בחיים בכלל -

אמנות - יצירת אומנות שאין לה שימוש למעט ראווה (הפקת הנאה חושית).

אולי עדיף לסיים כאן, אך אקשקש עוד קצת.
הבדלה בין אמנות גבוהה ונמוכה - מדובר ראשית בעניין סוציולוגי. האמנות ככלי תרבותי להבדיל בין אנשים. האנשים הנחשבים הם אלה שמכתיבים את הטעם האמנותי. האידיוט שרכש תיבת זהב בה מוטבעת חתימת אמן שמילא אותה בצואתו (גאון מסחרי, אידיוט רוחני) הוא בעל "הבנה אמנותית" מעצם יכולתו לאפשר דקדנס כזה, ויכולתו לגרום לאחרים להעריכו על כך (יחסי עוצמה). בהיבט הפילוסופי, בהנחה שיש איזושהי מהות של אמנות גבוהה, הרי שאולי זו מצביעה על הבנה רחבה יותר של האנושי, וחתירה לאמות מידה אוניברסליות יותר הניכרות ביצירה אמנותית מסוימת. בקישור לפילוסופיה כללית אפשר אולי להצביע על ביקורת החברה/תרבות שסוקרטס מפגין באפולוגיה, או אולי על הדחיה המוחלטת והקבלה המוחלטת של התרבות אותה מפגין אביר האמונה של קירקגור.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים